מי צריך את עמותת "אדמתי" ? / בארי הולצמן, יו"ר עמותת אדמתי
יום שישי 03 ספטמבר 2010
שאלה זו נשאלת כבר מן היום הראשון ליסודה של אדמתי.
מעבר לבורות, לחוסר ההתעניינות, לציניות, לחוסר האמונה בצדקת המאבק של העמותה ובמיוחד לסיכויי הצלחת המאבק, יש כאן שאלת אמת המחייבת כל ארגון להתמודד איתה ועם משמעות תשובותיה.
מהן באמת מטרותיה ומי ולמה צריך אותה?
עמותת "אדמתי", היתה בין הגופים הראשונים במיגזר החקלאי התיישבותי, אשר זיהתה מגמות ועמדות אשר הבשילו לאחרונה בקצב גובר והולך כלפי מיגזר זה, עד כדי איום אמיתי על עתידו, ערכיו, עמדותיו ובעיקר זכויותיו בקרקעות בו הוא מחזיק כבר כמאה שנים.
מגמות ועמדות אלו הולכות ומתבססות בציבור הישראלי, במימסדי המשפט, האוצר מינהל התכנון, הגופים הירוקים, מינהל מרקעי ישראל ועוד. מגמות אלו לא הופיעו סתם כך.
מעבר לתופעות הנתפשות כקינאה, כתחרות כלכלית על משאבים, יתרונות למיקום, פריסה גיאוגרפית, והיערכות חברתית ודמוגרפית, זיהתה עמותת "אדמתי" מגמות יסוד עמוקות יותר.
מגמות אלו קשורות בשינויים הדמוגרפיים והחברתיים במדינה, ברצון להתעלם, לטשטש ולמחוק ארועי עבר בשנים שלפני הקמת המדינה ושנים מועטות אחריה. בארועים אלו פעל המיגזר החקלאי התיישבותי כאחד השחקנים העיקריים. חבריו לא שיערו כלל כי יבוא יום ומעשיהם ועלילותיהם, אשר עלו להם בדמים מרובים, יימחקו ברגל גסה על ידי יורשי ההנהגות שהחליפו את מנהיגות שנות המאבק והסער.
המגמה ההרסנית במיוחד, מתבטאת בניתוב השיח והמדיניות לערוץ המשפטי הפורמליסטי, תוך דחיקת הנושאים הערכיים – ציוניים אשר איפשרו בכלל את הקמתו וקיומו של הערוץ המשפטי.
ערוץ זה אמון לכאורה, על שוויון אמיתי או מדומה בהקצאת משאבי המדינה, כלל משאב הקרקע.
עמותת "אדמתי" העלתה לסדר היום את השאלה, אם אין סתירה בין גישת השוויון המוחלט לכל, לבין מטרות הציונות והצורך במדינה יהודית (ודמוקרטית)
האם קיים שוויון כזה גם בזכאות לקבל אזרחות ישראלית על פי חוק השבות? האם קיים שוויון בין מדיניות האכיפה כלפי השתלטויות על קרקעות מדינה ובניה בלתי חוקית?
האם "ההטבות" הלא שוויוניות לכאורה שניתנו למיגזר החקלאי התיישבותי, ניתנו מתוך רצון שרירותי של הנהגה מדינית ופוליטית לפני 100 שנה או אפילו 50 שנה, או שניתנו כחלק מ"עיסקת חבילה", במסגרתה תרם המגזר תרומות כבדות בתחומים רבים אשר לא יפורטו כאן.
האם ההטבות שניתנו למיגזר החקלאי התיישבותי מתקרבות בכלל להטבות העתק שניתנו למיגזרים אחרים במדינה. האם רק למיגזר זה נמחקו חובות וכוסו הפסדים.
האם יש שוויון בגובה הפיצויים המשולמים לפולשים לבין פיצויים חקלאיים הניתנים בעת שינויי ייעוד והפקעות קרקע ע"י המדינה.
האם הטבות כאלו בימינו אלו, לתושבי קוי העימות, רמת הגולן, יהודה ושומרון, כמו מחירי אפס לקרקע, פטור מדמי חכירה, הנחות במס הכנסה ועוד יישפטו על ידי הצבור והמימסדים השונים מחר או בעוד כמה עשרות שנים, כפי שנשפטות כיום ההטבות שהוענקו לנו בעבר ("קיבלתם קרקע בחינם, שדדתם קרקע מן הערבים, הממשלה היתה מורכבת מאנשיכם").
ומכאן: "תשלמו על זכויות בעלות על בתיכם פי עשרה ממה שמשלמים התושבים במרכז הארץ".
האם הטבות הניתנות לבנקים בשעות משבר, המחירים המגוחכים בהם נמכרים נכסי המדינה בעת בצוע הפרטות, הטבות למשקיעים הממנפים את רוב השקעותיהם ממקורות בנקאיים ולא מכיסם כל אלו נעשים בתנאי שוויון עם מגזרים אחרים?
האם יש שוויון בשרות הצבאי או הלאומי או אפילו האזרחי?
האם קיים שוויון בנגישות וזמינות בשרותי הרפואה, המשפט ונגישות למשרדי ממשלה שונים בין תושבי הפריפריה בה נמצא רוב רובו של המגזר החקלאי התיישבותי, לבין תושבי המרכז?
על איזה "שוויון" ו"צדק חלוקתי" מדובר. בתנאי שכר יש שוויון? בתשלומים ובמשיכת כספים מביטוח לאומי יש שוויון? בהגבלות על גודל סופי לישוב חקלאי יש שוויון עם ישוב עירוני?
בעומס הבטחוני, היום יומי, למעט בתקופת האיתיפאדה, יש שוויון בין ישובי הפריפריה למרכז?
ההתמודדות עם המגמות והתהליכים הללו ובעיקר אלו הקשורים במדיניות הקרקעית, היא עילת הקיום של עמותת אדמתי.
העובדה לפיה ראשוני החברים בעמותה, היו ישובים שהוקמו עוד לפני הקמת המדינה, נועדה רק להדגיש את המצבים האבסורדיים אליהם מובל המיגזר החקלאי התיישבותי כולו. עובדה זו אינה מצביעה על מגמת בידול, אלא כהחלטה מודעת להישען על טיעון הותק והתנאים הבלתי סבירים ששררו בארץ ישראל עוד לפני שהקימו את משרדי הממשלה, לפני שהקק"ל בגדה והתעלמה ממחויבותיה כלפי ההתיישבות החקלאית, עוד לפני שהוקם מינהל מקרקעי ישראל ועבר מניהולם של אישים כמו מאיר זורע ז"ל למנהלים חדשים, המתיימרים להיות "כמעט חקלאים".
התמודדות זו, נעשית בתנאים לא סימטריים, בכוחות לא שווים.
מולנו נמצאת המדינה על עוצמתה, מנגנוניה, שלוחותיה ויכולתה לייצר עלינו חסמים ומגבלות ללא גבול. כל מי שניסה להגיע למסמכים הגנוזים בארכיוני הקק"ל וממ"י, יכול להעיד על מקצתה של עוצמה זו.
אחד הערוצים הכי קשים עבורנו הוא ערוץ דעת הקהל, המעוצבת בידי תקשורת מתוחכמת ורבת השקעה.
בתשובה לשאלה ששאלתי פעם פקיד רם דרג, למה בעיקר אתנו מתעסקים, אמר אותו אדם "כי אתכם אנחנו יכולים".
בנתונים אלו קל לומר "העסק גדול ומסובך עלינו", "ננהל קרב השהיה ונסיגה". "אנחנו במצב קשה ויש צורך לסייע לנו בשקום תשתיות והסדרי פנסיה." לצערנו, זהו דפוס הפעולה של חלק מנציגי החקלאים.
עמותת "אדמתי" החליטה להתמודד. להכין כלים, להתמקצע, לחפש ולמצוא נקודות משען לבסוס טענותינו, לאתר אישים ומיגזרים שיתמכו בעמדותינו ולסייע בכך לכל חבריה.
העמותה מהווה גוף משותף לקבוצים ולמושבים. התגברנו מזמן על השיתוק והחולשה הנגרמת בגין המתיחות וניגודי העניינים השוליים (ראה פרשת חב' קאל), בין הנהגות חלק מתנועות ההתיישבות.
העמותה שומרת ומשפרת את מעמדה כגוף יציג, נמצא בחזית המאבק ומשפר ללא הפסק את יכולות המאבק שלה ושל חבריה.
ללא מנגנון, משרדים או שרותי מזכירות ודוברות ומתוך בתיהם של פעילים המשוגעים לדבר, העמותה משתדלת לנתב את רוב מקורותיה הכספיים (אך ורק מתוך תשלומי דמי חבר!)לנושאים המאפשרים ומשרתים את מאבקיה ומאבקי חבריה.
ביום שבו יירתמו לכך תנועות ההתיישבות או אירגונים שונים מטעמן במלוא העוצמה הנדרשת, תוך שלוב כוחות ותאום מאמצים ביניהם נוכל לומר: העמותה סיימה את תפקידה.
אזי נידרש להגדרת מטרת מאבקנו שהולכת ומתגבשת בשנים האחרונות:
הסכם היפרדות מוסכם בין מינהל מקרקעי ישראל למיגזר החקלאי התיישבותי.
להישגינו הגדולים ביותר היגענו עוד לפני 1965 ובתנאים קשים בהרבה.
אנו ממשיכים בקושי רב והולך לקראת הישגים נוספים. לא תאמינו לאן נוכל להגיע בהינתן חופש פעולה ותנאים שיאפשרו, ללא פקחים וללא החלטות שרירותיות וללא השתלחות מנגנון שאינו מבין ואינו מכיר מהי פעילות חקלאית מתקדמת ומתפתחת בימינו ובעתיד הקרוב.
אני מייחל ליום כזה ואפילו במהלך השנה החדשה.
אולם עד אז העמותה על המפה !
חג שמח ושנה טובה!
הקטגוריות בהן מופיע : המאבק על הקרקע, פעילות העמותה
| 
|
תגובות
על ידי אלעד בצר ביום רביעי 08 ספטמבר 2010 10:46
קודם כול שתהיה שנה טובה
מינהל מקרקעי ישראל מיזה כ 20 שנה פול לנישול החקלאים מהקרקע
הוא עושה זואת ע''י יועצים עו''ד והחלטות שציבור החקלאים לא מבין בהן
ולא האמין שכך תינהג כלפיו המדינה
באם יש עו''ד שיעשה את הדוקטורת שלו על מגמות ושינויםבחוזי ההתישבות
ימצא שמידי 3 שנים עם חידוש החוזה שונו מספר מילים וכך עם השנים מחוזה חכירה
המשקף כימעט בעלות עברנו לחוזה שכירות
רק בנקודה זו באם תוגש תביעה נגד המינהל יש סיכוי לניצחון
המינהל ממשיך במגמות הנישול ולדוגמא במושב בית שערים מוציא המינהל שומה על חלק קטן מקרקעותהם כאילו הן קרקע ''עודפת'' כלומר מעל מיכסתם
מכיוון שלו מדובר בשטח גדול המושב לא יפנה לבתי המשפט
למה המינהל לא עושה זואת בנהלל כי שם מדובר ב4500 דונם ועל זה תהיה תגובה
כלומר המינהל פועל כעסק כלכלי ובצורה שאפילו בשוק הכרמל לא פועלים
הגופים היחידים שיוכלו לעצור את המינהל הם בית המשפט והממשלה
חייבים להציף את בית המשפט בתביעות קטנות ומוצדקות של פגיעה בפרט
לדוגמא חידוש חוזה יוסי חיות
צריך לרכז כוחות ולפזר תביעות כלומר לרכז את כול המשאבים של תנועות ההתישבות אבל את התביעות שיגישו אנשים פרטיים או ישובים מסוימים
שתהיה שנה טובה
ובבינין הארץ ננוחם
על ידי דוד אגמון ביום רביעי 08 ספטמבר 2010 11:18
לבארי הולצמן שלום.
קראתי בעיון את דבריך : "מי צריך את עמותת אדמתי".
אני מבקש לומר לך כמה מילים בהקשר זה.
הייתי בין המייסדים של העמותה. מסיבות שלא אפרטן כאן ועכשיו, נדחקתי לשולי העשייה בה.
אולם אני עדיין זוכר , שבין הסיבות העיקריות שבשמן הוקמה העמותה ומטרת פעילותה הוכתבה בהתאם, הייתה העובדה, שרוב , אם לא כל המתיישבים בהתיישבות העובדת שקמה בישראל לפני קום המדינה, השתתפו - אם לא רכשו בכספם- חלק גדול מן האדמות שעליהן קיים היום המשק החקלאי שלהן. כך היה לפחות במושבים שאני מכיר. ( על כך , ועל דברים נוספים קמו עוררין ) .
מאוחר יותר , מסיבות שונות , וגם משונות, הסכימו המייסדים להעביר את האדמות שרכשו בכספם לרשות הקק"ל, כתנאי ( ואם תרצה , בסחיטה מכוונת ומודעת מצד הקק"ל ובתמימות מצד המייסדים האידיאליסטים ) להגדלת יחידת הקרקע - בתנאי חכירה , להבדיל מתנאי רכישה של החלק הראשון - , בכדי שניתן יהיה להתפרנס בכבוד מעבודת החקלאות. צורך השעה אז היה שטחי עיבוד גדולים לייצור תוצרת חקלאית מה שלא ניתן היה להשיג מיחידות משק קטנות.
המאבק על ההכרה ברכישה הזו ובשיוכן של אותן חלקות לבעליהן ,למרות וחרף העברתן ורישומן על שם הקק"ל, הייתה אחד הצירים המרכזיים שעליו הוקמה העמותה.
אני יכול להבין, שככל שנוברים וחודרים עמוק יותר אל תוך העניין, ובמיוחד לאור "הרוח הרעה" המנשבת מהממסד , על כל שלוחותיו , כלפי ההתיישבות העובדת, והתביעות המרגיזות של "צדק חלוקתי" של גופים אינטרסנטיים , בחלקם פרזיטיים , אני מרשה לעצמי לטעון זאת, התבקשה הרחבת קשת הפעילות של העמותה.
אם תקרא את שכתבתי בבלוג שלי בינואר השנה, באתר של העמותה, תוכל להבין את עמדתי בשאלה הזו.
עם זאת, אני עדיין מאמין שניתן לייחד ,בתוך המאבק הכולל על שמירת זכויותנו כחקלאים על אדמותינו, פרק מיוחד לזכויות המיוחדות של בעלי המשקים והאדמות שנרכשו בכסף מזומן ובהמשך הדרך בהשקעות כספיות לא מבוטלות בפיתוח ואחזקה , בשמירה ובנכסי הרוח שהושקעו בנכסים ששמשו אח"כ בסיס עיקרי וחשוב לישוב היהודי בארץ שהתפתחה לאחר מכן.
העמותה צריכה לדאוג לכך שזכויות אלה, אסור להן שתיעלמנה ואל לנו לאפשר התפתחות של סיטואציה שניתן יהיה באיזשהו מצב לערער על קיומן ותקפותן.
בין כל יתר המטרות שצצו ועלו במשך השנים כחלק מפעילות עמותהת אדמתי - זו שהזכרתי עתה - חייבת להיות האבן הראשה.
על ידי נאוה ביום שישי 10 ספטמבר 2010 00:38
שנה טובה לכולכם,
אני רוצה להודות לכם על המאמץ שאתם משקיעים. אני רואה בכם מנהיגות, ראש חץ שמייצג את כולנו, בני המושבים ובני הקבוצים, במאבק שהוא של כולנו על הזכויות הלגיטימיות שמגיעות לנו כבני ההתיישבות העובדת.
בחברה דמוקראטית, כדי להשיג זכויות - חובה להתאגד, וזה מה שאתם עשיתם, איגדתם את כולנו בעמותת אדמתי. אם לא נתאגד, אם לא נפעל כגוף אחד מלוכד - לשמירה על הזכויות המגיעות לנו - ננושל מהאדמות שלנו, על ידי גופים אינטרסאנטיים וזאת למרות העובדה שההורים שלנו רכשו את הקרקע במיטב כספם ועיבדו את האדמה כשאף אחד לא רצה לגור בישובים האלו,
ושוב - תודה על מאמציכם ועל פועלכם
בברכת שנה טובה
נאוה