(נדרשת) "עשיית צדק עם ציבור גדול של חקלאים שהמדינה והציבור חבים להם חוב גדול".

יום ראשון 05 יוני 2011

 בבית המשפט העליון נושבות רוחות רעננות אותן כדאי להכיר ולזכור.

מתוך מחקר עמותת "אדמתי" * בריכוזו של עו"ד רון רוגין (יוני 2011)

פרקים נוספים ממחקר זה יפורסמו בקרוב

לעיון במחקר בקובץ וורד

בארי הולצמן
יו"ר אדמתי

"עשיית צדק עם ציבור גדול של חקלאים שהמדינה והציבור חבים להם חוב גדול": על הכרעת בית המשפט העליון בפרשת בן ארצי והקביעה השיפוטית המעשית בדבר "ההכרה הציבורית בחשיבותו של המגזר החקלאי לחיי הכלכלה והחברה במדינה ולתרומתו הייחודית למפעל הציוני"
 

פרשת בן ארצי - קביעות שיפוטיות אופרטיביות בדבר החשיבות האסטרטגית (ערכית, היסטורית-חינוכית, חברתית, כלכלית, אקולוגית) של החקלאות והחקלאים בישראל

1.              פרשת רע"א 1015/01 בן ארצי נ. מדינת ישראל - ועדת הזכאות (2011) (להלן - פרשת בן ארצי או פרשת שערוך פיצויי אסון טבע) עסקה בשאלת שערוך פיצויים, אשר שולמו לחקלאים מכוח חוק פיצוי נפגעי אסון טבע, תשמ"ט-1989 (להלן - חוק פיצוי נפגעי אסון טבע).

בית המשפט העליון קיבל את עמדת החקלאים וקבע, כי יש לשערך את הפיצוי המשתלם לחקלאי מכוח חוק פיצוי נפגעי אסון טבע, החל ממועד הנזק ועד מועד התשלום (הטבת הנזק).

2.              חשיבותה של פרשת בן ארצי טמונה בדברים שנאמרו בפסק הדין המוביל של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה.

פסק דין זה כולל סדרה חסרת תקדים של אמירות נורמטיביות עקרוניות (נדירות) המספרות בשבחו של המגזר החקלאי ובחשיבות הלאומית, האסטרטגית והערכית של החקלאות הישראלית.

יתירה מזאת. קביעות שיפוטיות אלו נתרגמו לקביעה אופרטיבית (שערוך הפיצוי).

ניתן בהחלט לקבוע, כי טרם ניתן בתולדות בית המשפט העליון פסק דין, בעל אמירות כה אוהדות           להתיישבות החקלאית, כמו פסק הדין של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בפרשת בן ארצי; פסק הדין ניתן זה עתה בחודש מאי 2011.

כאמור, הדברים על ההתיישבות החקלאית ועל המגזר החקלאי, לא נותרו בגדר מליצות נאות ריקות מתוכן. מכוח קביעות אלו, אומצה הפרשנות האופרטיבית על פיה, יש לשלם את הפיצויים המגיעים לחקלאים מכוח חוק פיצוי נפגעי אסון טבע - אף ללא הוראה חקיקתית - באופן ריאלי (משוערך), ולא באופן נומינלי.

3.              בית המשפט העליון (כבוד השופטת א' פרוקצ'יה) בפרשת בן ארצי (בן ארצי, לעיל, פיסקה 37) קובע, כי ישנה הצדקה עקרונית לחקיקת חוק פיצוי נפגעי אסון טבע, וזאת -

"מתוך הערכה לחשיבותו של ענף החקלאות למשק המדינה והצורך להושיט יד לחקלאי האינדיבידואלי להתגבר על המשבר הקשה שפקד אותו".

היא מוסיפה, כי מדיניות הפיצוי לחקלאים על נזקי אסון טבע -

"משתלבת בהכרה הציבורית בחשיבותו של המגזר החקלאי לחיי הכלכלה והחברה במדינה ולתרומתו הייחודית למפעל הציוני".

4.              שוב ושוב, במסגרת פסק דינה בפרשת בן ארצי, עומדת כבוד השופטת א' פרוקצ'יה על "האינטרס הציבורי לסייע לחקלאים" (בן ארצי, לעיל, פיסקה 38); ועל תכלית החקיקה המיועדת לסייע לחקלאי לשקם את משקו ולחזור לפעילות היצרנית, במטרה להגשים (בן ארצי, לעיל, פיסקה 39) -

"הן את טובת החקלאי, הן את טובת הענף כולו, והן את האינטרס הציבורי הכללי בקיומו של מגזר חקלאי יציב ויצרני בין כלל מרכיבי המשק הכלכלי בישראל".

5.              אחת הסוגיות הפרוצדורליות שהתעוררו בפרשת בן ארצי היתה העובדה, כי בשלב הראשון החקלאים קיבלו את הפיצוי שנפסק על ידי ועדת הזכאות, הפועלת מכוח חוק פיצוי נפגעי אסון טבע, ורק בשלב מאוחר - בפיגור ניכר לאחר המועדים הקבועים בדין - הוגשו עררים לועדת הערר הפועלת במסגרת חוק פיצוי נפגעי אסון טבע.

חרף זאת, קבע בית המשפט העליון, כי היה מקום לשמוע את הערר לגופו ולפסוק פיצוי משוערך (הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן), וזאת לאור (בן ארצי, לעיל, פיסקה 63) -

"עניינם המהותי של החקלאים, שהוא בעל חשיבות רבה הן במישור הפרטני והן במישור הציבורי הכללי"

ובהמשך -

"הם מקדמים בעיסוקם החקלאי לא רק את אינטרס הקיום האינדיבידואלי שלהם, אלא תורמים תרומה בעלת משקל רב למשק המדינה כולו, ולאיזון הנדרש בכלכלתה של ישראל".

6.              מכאן נובע כי האינטרס לסייע לחקלאים בישראל "הוא אינטרס הציבור בכללותו. הסיוע לחקלאי בשיקום משקו עקב אסון טבע מקדם את אינטרס הפרט והמדינה כאחד" (בן ארצי, לעיל, פיסקה 63).

אכן, דברים כדרבנות.

התוצאה היא, כי נמתחת ביקורת חריפה על התיזה על פיה שולמו פיצויים בערך נומינלי בלבד, היות והדבר מביא ל"עיוות דין וצדק לציבור החקלאים במדינה".

7.              סיכומו של דבר -

בית המשפט העליון קבע בפרשת בן ארצי, כי לא היה מקום להותיר "את ציבור החקלאים לחפש את הצדק בוועדות הפיצוי ובערכאות המשפט. לא כך נוהגת מדינה האמונה על צדק בקיום חובותיה מכוח החוק".

ואחרון-אחרון חביב (בן ארצי, לעיל, פיסקה 65) נקבע, כי היה מקום לפתוח את שערי ועדת הערר בפני החקלאים, וזאת "לבירור האמת" -

"ולעשות צדק עם ציבור גדול של חקלאים שהמדינה והציבור חבים להם חוב גדול".

 

8.              מן הראוי להעיר, למען שלמות התמונה, כי יתר חברי ההרכב בפרשת בן ארצי הסכימו עם תוצאת פסק הדין (שערוך הפיצוי הנומינלי ששולם לחקלאים מכוח חוק פיצוי נפגעי אסון טבע), אולם הסתייגו מקביעת "מבחנים רחבים יתר על המידה" (עמדת כבוד השופטת מ' נאור) ומהעובדה ש"חברתי נותנת משקל יֶתֶר למה שהיא מכנה, עניינם המהותי של החקלאים ועשיית צדק עימם על חשבון שיקולי יעילות ותפקוד ראוי של הגורמים המעורבים" (עמדת כבוד השופט א' גרוניס).

מכל מקום, אין התנגדות של יתר חברי ההרכב למשקל שיש ליחס לאינטרס הציבורי בהגנה ושיקום החקלאות (והחקלאים) בישראל.

חשיבות הצגת הקביעות השיפוטיות בפסיקה ברוח פרשת בן ארצי בפני הוועדה לבחינת מדיניות הקרקע החקלאית (ועדת רוטקופף) ובפני בתי המשפט הדנים בתביעות ישובים חקלאיים

9.              עמדנו על כך כי, קביעות נורמטיביות עקרוניות אלו, בפסק הדין המוביל של בית המשפט בפרשת בן ארצי, הן בעלות משמעות אופרטיבית. הן לא באו לתפארת המליצה בלבד. הן משקפות קו מנחה ערכי-פרשני, המקרין על התוכן המהותי של ההסדר בפועל.

10.          לשיטתנו, ישנה חשיבות מרובה בריכוז ובהצגת קביעות אלו - הבאים הישר מהערכאה השיפוטית העליונה ביותר של ישראל, קרי: בית המשפט העליון - בפני הוועדה לבחינת מדיניות הקרקע החקלאית (להלן - ועדת רוטקופף), בפני בתי המשפט הדנים בתביעות ישובים חקלאיים ובפני מעצבי דעת הקהל.

מטרת הדברים הללו הינה להעמיד את דיוני ועדת רוטקופף בכלל, ואת עמדת נציגי משרד המשפטים בוועדה זו, במסגרת הנורמטיבית המדויקת.

מסגרת זו, המחייבת, כמובן, את כל השירות הציבורי ובכלל זה את ועדת רוטקופף, אינה מסגרת ניטרלית לחקלאות הישראלית. ההפך הוא הנכון. זו מסגרת נורמטיבית המניחה יחס מיוחד, יחס אוהד ומשקם, כלפי החקלאות בישראל וכלפי החקלאים בישראל.

11.          לעיתים, הרושם העולה מהדיון הציבורי והמשפטי בישראל הוא, כי במישור הנורמטיבי המחייב, אין כל יחס אוהד כלפי הפעילות החקלאית בישראל אלא עקרון ה'צדק החלוקתי' שולט בכיפה. במקביל - כך מצטיירים הדברים - ניכרת אהדה לפעילות החקלאית, אולם אהדה זו אינה אוצרת בתוכה כוח להשפיע על הנורמה המשפטית המחייבת.

רושם זה הוא שגוי.

הפסיקה בפרשת בן ארצי מלמדת עד כמה קיים בבית המשפט העליון זרם שיפוטי הסבור, כי יש לחקלאות הישראלית ערך סגולי מיוחד הטעון טיפוח והגנה, וכי נודעת חשיבות חינוכית-ערכית, כלכלית, חברתית וסביבתית עצומה למגזר נכבד זה.

12.          יש להניח, כי הצגת דברים אלו בפומבי (ובפני ועדת רוטקופף) יוביל לכך שתיכף ומיד יקומו המלעיזים ויטענו, כי מדובר ב"התבטאות חד פעמית", ב"הוצאת הדברים מהקשרם" וכיוצא באלה.

לפיכך, דומה כי יהיה זה מועיל לעמוד על כך, שהדברים שנאמרו (בשנת 2011) בפרשת בן ארצי אינם בבחינת קול קורא במדבר.

דברים אלו מתלכדים לכלל מסכת נורמטיבית שלמה, פרי פסיקת בית המשפט העליון, אשר עניינה חשיבותו ומשקלו של החקלאי והחקלאות בישראל בגיבוש ופרשנות נורמות משפטיות בעלות אופי אופרטיבי (חוק, חקיקת משנה, הסדרים מינהליים, הנחיות מינהליות וכיוצא באלה).

13.          מפורסמת היא קביעתו של כבוד הנשיא מ' שמגר בפרשת חוק גל (ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ. מגדל כפר שיתופי מ"ט(4) 221, 338 (1995)) ועל פיו -

"מתן תשומת הלב לגורלו של האדם העמל היא סימן היכר ראוי ואף חיוני למשטר בעל ערכים אנושיים, המכיר בשיוויון בין בני האדם והנכון להעמיד כלים חוקיים, אשר ישרתו פתרונות אפשריים לבעיותיהם".

בין היתר על יסוד דברים אלה, קבע בית המשפט העליון, כי הצלת המשק החקלאי המשפחתי מקריסה כלכלית הוא אינטרס רב-עוצמה, המצדיק פגיעת עומק בזכויות הנושים (ואין זה המקום לעריכת השוואה - מצערת וכואבת - בין הסדרי החובות למגזר החקלאי השיתופי לבין הסדרי החובות למגזר החקלאי המשפחתי (ולקיבוצי הפריפריה הרחוקה)), במסגרת חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, תשנ"ב-1992 (להלן - חוק גל)).

במילים אחרות, בית המשפט העליון יצק תוכן מוחשי באמירה הכללית בדבר מתן תשומת הלב ל"גורלו של האדם העמל", והכשיר - במישור הביקורת החוקתית - את חוק גל. אין זה מובן מאליו, כי חוק זה היה צולח את הביקורת החוקתית, אילו מטרתו היתה להגן - דרך משל - על מגזר מסוים של נותני שירותים, או מגזר מסוים של המסחר הסיטונאי או הקמעונאי.

14.          יש להבחין, איפוא, בין ראייה היסטורית-תיאורית של ההתיישבות, כפי שהיא באה לידי ביטוי בפסיקת בית המשפט העליון, לבין התפיסה הנורמטיבית, שעניינה המשקל המשפטי שיש ליחס לשיקול קידום החקלאות בישראל.

ההלכה הפסוקה - בעיקר בכתיבת כבוד השופט א' רובינשטיין - שופעת אמירות בדבר התרומה ההיסטורית של ההתיישבות להקמת המדינה, ביסוסה ופיתוחה. משקלן של אמירות אלו הסבות סביב הזכויות ההיסטוריות הוא מוגבל. אין לזלזל בהן. אין להמעיט בערכן, אולם, הן צופות פני עבר; הן אינן צופות פני הווה, ובוודאי שאינן צופות פני עתיד.

בכל אופן, ראוי לצרף אף קביעות אלו להצגת הדברים (במסגרת "הסיבוב השני") בפני ועדת רוטקופף.

רוח גבית וסימפטיה היסטוריות: קביעות שיפוטיות חיוביות על ההתיישבות

15.          ישנה חשיבות (מסוימת ומוגבלת) אף לקביעות שיפוטיות חיוביות על ההתיישבות, העשויות לשמש בתור רוח גבית, תנא דמסייע, לטיעון ההתיישבותי.

ראו למשל, את תיאורו של בית המשפט העליון (כבוד השופט א' רובינשטיין), בענין ע"א 5747/08 זהבה רתם נ. שדות ים (פיסקה י"ג; 2010), על פיו -

"הקיבוץ הוא מיצירותיהם המפוארות של הישוב היהודי בארץ ישראל ומדינת ישראל, ורשם דפים מרכזיים בתולדות העם והמדינה"

ובהמשך -

"התמורות שחלו אינן נוטלות מן התנועה הקיבוצית את חלקה בבנין הארץ, במאבק לפיתוח היישוב והמדינה ולבטחונם, ולחברה צודקת".

16.          דברים אלה, כאמור, אינם בעלי השלכה נורמטיבית ישירה. יחד עם זאת, אין לומר כי אמירות היסטוריות מסוג זה, המעוגנות בפסיקת בית המשפט העליון, הן חסרות משמעות נורמטיבית. לדעתנו, אמירות מסוג זה עשויות לחזק את הסימפטיה והגישה החיובית של כל גורם משפטי-ציבורי, העוסק במדיניות הקרקע החקלאית בכלל, ובמדיניות הקרקע החקלאית ביחס לקיבוצים בפרט, דוגמת ועדת רוטקופף.

17.          המסקנה היא כי יש מקום להציג בפני ועדת רוטקופף אף את האמירות ההיסטוריות הדסקריפטיביות, דוגמת דבריו של כבוד השופט א' רובינשטיין בענין רתם נ. קיבוץ שדות ים, ובייחוד את דבריו בענין ע"א 1773/06 שמואל אלף נ. קיבוץ איילת השחר (2010) ועל פיהם -

"בשעה שגדלנו היה הקיבוץ סמל ישראלי ועולמיליצירה ישראלית מקורית, של שוויון חברתי ומגדלור מוסרי. חלה תמורה הן בעצם המציאותהקיבוצית, הכלכלית והחברתית, בתהליכי הפרטה שאולי תואמים יותר את יצר לב האדםואופיו, אך מכרסמים ברעיון הקיבוצי, והן - כפועל יוצא - בדימוי הקיבוץ. כשלעצמי, אףכי לא זכיתי לחיות בקיבוץ, סבורני כי מדוברהיה בתרומה נאצלת למאמץלשינוי חברתי וערכי מן המעלה הראשונה ולשיבה לאדמה אל מול 'עסקי האוויר' בחלק מןהגלויות; וגם אם חלו תמורות, אין בכך כדי לקעקע את מורשתו העצומה של רעיון הקיבוץלערכי שוויון, ולא פחות מזה, ובמיוחד תרומתו ליישובו של הסְפָר, להפרחת שממות, להקרבה עצמית לשם מימוש יעדים לאומיים, לפיתוח קרקעות הלאום ועוד. הייתי רוצה, במלאת 100 שנה לאֵם הקבוצות דגניה א' שדבר זה לא יישכח".

רצף והצטברות קביעות שיפוטיות אופרטיביות האוהדות להתיישבות ולחקלאות

18.          סקירה רחבה של החשיבות ההיסטורית, הערכית והמעשית של החקלאות בישראל באה בפסק הדין משנת 2007, בענין קרטל הירקות הקפואים (ע"פ 7014/06 מדינת ישראל נ. אהרון לימור (2007)). בפרשה זו נותחה ההצדקה לקיום הפטור הסטטוטורי, הקבוע בדיני ההגבלים העסקיים (סעיף 3(4) לחוק ההגבלים העסקיים), המוענק ליצרני תוצרת חקלאית טרייה, מתחולת מערכת דינים זו.

פסק דין זה כולל בתוכו קביעות שיפוטיות בעלות אקטואליות מהמעלה הראשונה, באשר למעמדה של החקלאות בישראל; כאמור, מן הראוי להביא קביעות שיפוטיות (חלוטות) אלו לידיעת חברי ועדת רוטקופף.

19.          בענין קרטל הירקות הקפואים עומד בית המשפט העליון (קרטל הירקות הקפואים, לעיל, פיסקה 9) על כך ש -

"קיימת חשיבות להבטחת אספקה קבועה ורצופה של פירות וירקות, חלב ועוף בתצורתם הבסיסית, למען יבוא אוכל לפיהם של מי אשר מצויים במלחמת הקיום, כמו גם לכלל האוכלוסייה, גם בעיתות מחסור ובצורת ובעיתות חירום".

20.          בצד העקרוני, מצביע בית המשפט העליון (קרטל הירקות הקפואים, לעיל, פיסקה 9) על הרקע לפטור מתחולת דיני ההגבלים העסקיים -

"היחס המיוחד שניתן לחקלאים עובדי האדמה, כמי שמגלמים באישיותם את תמצית גאולת הארץ, שימש כשיקול מרכזי בהחלטת הכנסת להעדיף את טובתו של הסקטור החקלאי על פני שיקולים כלליים של מניעת פגיעה בתחרות".

21.          כמו כן מובאים דבריו של מי שכיהן לימים כראש הממשלה, חה"כ ל' אשכול, על כך ש -

"(ו)כולנו רוצים בשניים, שלושה דורות חקלאיים - כולנו יודעים כמה עיניים כלות בחוריהן ומצפות לעתיד, שדור אחרי דור ישתרש בקרקע ובחקלאות".

22.          ולבסוף, עומד פסק הדין שניתן בענין קרטל הירקות הקפואים (קרטל הירקות הקפואים, לעיל, פיסקה 9) -

"על תפקידה המרכזי של החקלאות כמי שמימשה את רעיון גאולת הקרקעות כבסיס להתחדשות לאומית בעשרות השנים שקדמו להקמת המדינה אך ודאי גם בעשורים הראשונים".

23.          ועדת רוטקופף עוסקת במדיניות הקרקע החקלאית.

אחת מסוגיות היסוד של המדיניות החקלאית הינה הצורך לספק מוצרי יסוד (מזון) לאוכלוסיה במחיר הוגן וסביר.

במסגרת הדיון בפרשת קרטל הירקות הקפואים (היינו, ע"פ 7014/06 מדינת ישראל נ. אהרון לימור (2007) באה לידי ביטוי התפיסה המשפטית על פיה, הפטור בסעיף 3(4) לחוק ההגבלים העסקיים מבטא מדיניות חקיקתית מפורשת, הבאה לתמוך בחקלאות הישראלית. בפרשה זו עמד בית המשפט העליון (בראשות כבוד השופטת ע' ארבל) על כך ש -

"התוצרת החקלאית מהווה, במידה רבה, מצרך יסוד, דבר הגורר עמו ביקוש קשיח באופן יחסי. עליית מחירי התוצרת החקלאית אינה מביאה עמה איפוא ירידה בביקוש באותו היחס"

ובהמשך -

"היותם של הירקות והפירות מוצרי יסוד מביאה לכך שהפגיעה בצרכנים אף נושאת אופי רגרסיבי, שכן מחקרים כלכליים מלמדים כי האחוז בהכנסה המוקצה לרכישת מזון גבוה בהרבה בקרב האוכלוסיה הענייה מאשר בקרב האוכלוסיה האמידה".

24.          הנה כי כן, ברור כי כל זעזוע או פגיעה של המשק החקלאי עלול להוביל להעלאת מחירי המזון ולאפקט רגרסיבי, תוך מיקוד הפגיעה בשכבות החלשות.

הרווחיות של החקלאות הישראלית היא גבולית. לכן, זעזוע רכיבי היסוד של חקלאות זו - דוגמת דמי החכירה - עלולה להוביל להעלאת מחיר התוצרת החקלאית. זאת בנוסף לעליית המחירים במוצרי המזון ורכיביו עקב מגמות כלל-עולמיות.

על רקע זה, ייקור עלויות הייצור של החקלאות הישראלית היא בבחינת הוספת שמן על המדורה.

25.          הצטברות זו של קביעות שיפוטיות - מהעשור וחצי האחרונים (פרשת חוק גל הינה משנת 1995; פרשת קרטל הירקות הקפואים משנת 2007; ענין זהבה רתם נ. קיבוץ שדות ים וענין אלף נ. קיבוץ אילת השחר משנת 2010; פרשת בן ארצי משנת 2011) - מצביעה על חוט שני השזור בהלכה הפסוקה כולה.

נושאת הדגל הפרו-התיישבותי: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

26.          זרם הקביעות השיפוטיות התומכות בהתיישבות ובחקלאות - ולא הבאנו את כל הקביעות הללו - מוּבל על ידי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה.

אין ספק כי קביעותיה, בפרשת בן ארצי, הן בגדר עליית-מדרגה מבחינת עוצמת הטיעון, נימת הדברים ותוכנם.

האמת ניתנת להיאמר: עמדות פרו-התיישבותיות אלו של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כלפי חקלאי ישראל, אינן חדשות עימנו.

27.          עוד בשנת 2003, שעה שנדון התוקף של התיקון לחוק גל (הפטרת חברים במושבי עובדים וכפרים שיתופיים, שהיו זכאים כלפי האגודות השיתופיות, מחיוב חלף ערבות), וזאת בפרשת בנק לאומי נ. חזן (רע"א 3145/99 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. חזן נ"ז(5) 385, 401 (2003)), קבעה כבוד השופטת א' פרוקצ'יה -

"הצורך שראתה המדינה להיחלץ לשיקומו של המגזר החקלאי עולה בקנה אחד עם קיום אינטרס ציבורי מובהק, שיסודו בשיקולים לאומיים, חברתיים וכלכליים".

28.          ובהמשך -

"הוא מובן במיוחד בהשלכתו על המגזר החקלאי בישראל על רקע תרומתו הכבירה של מגזר זה ליישובה של הארץ, לבנייתה, לבטחונה, ולגיבוש התשתית החברתית והכלכלית שלה לפני קום המדינה ולאחריה".

דברים אלו - "אינטרס ציבורי מובהק, שיסודו בשיקולים לאומיים, חברתיים וכלכליים" - כבסיס לסיוע להתיישבות החקלאית, מבטאים תמיכה חד-משמעית במגזר זה; בית המשפט העליון יוצא חוצץ, אם כן, כנגד המגמה של הפיכת ההתיישבות לשק החבטות של החברה הישראלית.

29.          בפרשה זו - היא פרשת בנק לאומי נ. חזן - עומדת, איפוא, כבוד השופטת א' פרוקצ'יה על "תרומתו הכבירה" של המגזר החקלאי לבנין החברה, הארץ והמדינה - ובלשון פסק הדין: תרומה כבירה "ליישובה של הארץ, לבנייתה, לבטחונה, ולגיבוש התשתית החברתית והכלכלית שלה".

הניתוח בדבר היחס החיובי לו ראויה ההתיישבות נחתם בפרשה זו (בנק לאומי נ. חזן, לעיל, 401-402), בהדגשת החיוב שבפעולת הצלה חקיקתית -

"בייחוד כאשר מדובר במגזר שתרומתו לחיים הלאומיים של העם גדולה ללא שיעור. קשה, אכן, להעריך את המפעל הציוני בישראל לדורותיו בלא הכרה בתרומתו המכרעת של המגזר החקלאי להגשמתו - תרומה שאינה מתמצית בבניית ענף כלכלי גרידא, אלא ניכרת בכל תחום של חיי החברה, התרבות, הערכים והתפיסה הלאומית הכללית של העם בישראל".

בשולי הדברים: ההכרעה הצפויה סביב פרשת 979 והחלטה 1155 - ושאלת הזיקה לפרישה של אחת מחברות ההרכב במורחב

30.          אחת משופטות ההרכב המורחב של בית המשפט העליון סביב ההתדיינות הנוגעת להחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 979; הלא היא החלטה 1155 (היינו: בג"צ 1027/04 פורום הערים העצמאיות (פורום ה-15) נ. מועצת מקרקעי ישראל; בג"צ 5794/07 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ. מועצת מקרקעי ישראל; בג"צ 6403/07 האגודה לצדק חלוקתי בע"מ נ. מועצת מקרקעי ישראל; בג"צ 8877/07 ירון חמל נ. שר הבינוי והשיכון; בג"צ 144/08 יצחק פינטו ואח' נ. מינהל מקרקעי ישראל; בג"צ 295/08 אדמתי, עמותה רשומה נ. שר הבינוי והשיכון ויו"ר מועצת מקרקעי ישראל; בג"צ 2974/08 גיל שינה נ. שר הבינוי והשיכון ובג"צ 2090/09 קיבוץ מרחביה נ. מינהל מקרקעי ישראל) היא כבוד השופטת א' פרוקצ'יה.

היא ידועה ביכולתה להשתלט על סוגיות מורכבות, מתוך ניתוח-עומק, השקפת עולם כוללת ורחבה וידע משפטי עצום.

על רקע זה, ישנו ענין מיוחד בהשקפה המשפטית והערכית של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, כלפי ההתיישבות והמגזר החקלאי בישראל. ויודגש, אין בטחון כי פסק הדין בפרשת 979 ו-1155 יינתן במעורבות של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, ואף אם הוא יינתן, אין בכך כדי ליצור ציפיות לפסק דין מחולל-שינוי. יחד עם זאת, ישנה סבירות גבוהה כי אם יינתן פסק דין שייכתב על ידה, הוא יישא בכנפיו מסר אוהד (ומנחם).

31.          אין בידינו מידע ספציפי, כי כבוד השופטת פרוקצ'יה היא-היא אשר הופקדה על כתיבת פסק הדין בפרשת החלטה 979 (היא החלטה 1155), אולם בהחלט סביר להניח כי, אם ישנה כוונה לסיים פרשה זו בבית המשפט העליון, אזי מעורבותה בפסק הדין תהא מהותית.

32.          כמובן, פסיקה בפרשת החלטה 979 היא בעלת השלכה ישירה מועטה יחסית על ההתיישבות הקיבוצית (אלא אם כן תתקבל העתירה בענין בג"צ 144/08 יצחק פינטו נ. מינהל מקרקעי ישראל (שמירת משטר ההנחות לפי החלטה 751 במסגרת החלטה 979; כיום - החלטה 1155)).

יחד עם זאת, רוח הזמן (ה-Zeitgeist) אשר תשתקף בפסיקה בפרשת החלטה 979 - ויש לקוות כי מאמצי ההתיישבות בענין זה יישאו פרי - היא בעלת השלכות רוחב מרחיקות לכת (בדיוק כפי שרוח הדברים שהשתקפה בכשלון המהדהד של פרשת הקשת הדמוקרטית המזרחית (בג"צ 244/00 עמותת שיח חדש נ. שר התשתיות הלאומיות נ"ו(6) 25 (2002)) השפיעה לשלילה על כלל המדיניות הקרקעית בישראל והולידה את 'העשור האבוד' (העשור הראשון של המאה ה-21) במערכת היחסים בין מינהל מקרקעי ישראל להתיישבות הקיבוצית).

33.          הנקודה המעניינת היא כי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה פרשה - ביום ה-13 באפריל 2011 - מבית המשפט העליון (יציאה לקצבה של שופט "בהגיעו לגיל שבעים"; סעיף 13(א)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 (להלן - חוק בתי המשפט)).

חוק בתי המשפט מעניק, לכל שופט ושופטת שפרשו, פרק זמן נוסף - "שלושה חודשים מיום היציאה לקצבה או הפרישה" (סעיף 15(א) לחוק בתי המשפט), וזאת אך ורק לצורך סיום כתיבת פסקי-דין. בתקופה זו, בה השופט או השופטת מכהנים בדימוס, מוקדשת העבודה כל כולה אך ורק למטרה זו: כתיבת פסקי-דין.

34.          ישנה, אם כן, אפשרות מעשית כי בפרק הזמן שעד מחצית חודש יולי 2011 תוכרע פרשת החלטה 979 (היא החלטה 1155); אם פרשה זו לא תוכרע עד אז, אזי יהיה צורך למנות שופט חלופי שיצטרף להרכב תחת כבוד השופטת א' פרוקצ'יה.

המסורת הנקוטה בבית המשפט העליון הינה כי נעשה מאמץ מרוכז לסייע, באופן לוגיסטי, לשופט הפורש לסיים כתיבת פסקי דין רבים ככל הניתן עד למועד הסופי.

35.          עיון בפסיקה, שניתנה במהלך החודש וחצי מאז פרישתה, מלמד על סיום ההכרעה ומסירת פסק דין במספר פרשות, שהיו עומדות תלויות זמן רב בבית המשפט העליון.

ראו, למשל, פסקי הדין הבאים - שניתנו על ידי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה - בג"צ 11437/05 קו לעובד נ. משרד הפנים (נוהל גירוש עובדת זרה הרה) מה-13 באפריל 2011; בג"צ 1181/03 אוניברסיטת בר אילן נ. בית הדין הארצי לעבודה (סמכות ארגון עובדים להכריז על שביתה לטובת גמלאים) מה-28 באפריל 2011; רע"א 1015/01 בן ארצי ואח' נ. מדינת ישראל - ועדת הזכאות (שערוך פיצויים לפי חוק פיצוי נפגעי אסון טבע) מה-11 במאי 2011; בג"צ 10609/07 זועבי נ. שר הפנים (ויתור על אזרחות ומתן מעמד תושבות מכוח חוק הכניסה לישראל) מה-17 במאי 2011; ע"א 8802/06 אוניפארם בע"מ נ. Smith Kline Beecham (דיני פטנטים (תרופות לסכרת)) מה-18 במאי 2011; רע"א 6025/05 Merck נ. טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (דיני פטנטים ותרופות גנריות) מה-19 במאי 2011; ע"א 8447/06 קופת חולים מאוחדת נ. איתמר היימן (פרשת תרומת הכליה וחוק השתלת אברים, תשס"ח-2008) מה-22 במאי 2011; דנ"פ 2334/09 ישראל פרי נ. מדינת ישראל (פרשת 'הפנסיה הגרמנית' (האמנה על בטחון סוציאלי ישראל-מערב גרמניה)) מה-23 במאי 2011.

כפי שניתן להיווכח, מדובר בפסקי דין רחבי-יריעה, אשר נכתבו כולם על ידי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה (בדימוס), בסוגיות מורכבות התלויות זמן רב בבית המשפט העליון; יוער, כי בדרך כלל פסקי הדין הללו הם ממסדיים ונוטים לעמדה נוקשה שהיא יחסית pro-establishment.

סיכום

36.          ברור, כי הדברים שנכתבו כאן, ביחס לאפשרות מתן פסק דין בפרשת 979 ו-1155, הם בגדר השערה הגיונית בלבד. פעמים, אדם מבקש בכל מאודו לסיים משימה מסוימת, וחרף זאת הדבר אינו עולה בידו.

בכל אלה אין כדי להמעיט מחשיבות האמירות העקרוניות בפרשת בן ארצי (שערוך פיצוי אסון הטבע) ובפרשות הנוספות כמתואר כאן למעלה (פרשת חוק גל ופרשת בנק לאומי נ. חזן; פרשת רתם נ. קיבוץ שדות ים ופרשת אלף נ. קיבוץ איילת השחר; פרשת קרטל הירקות הקפואים. וכאמור, ומן הראוי להביא דברים מאלפים אלו - במסגרת סבב התשובות לשאלות הנוספות של 'הוועדה לבחינת המדיניות בקרקע החקלאית', היא ועדת רוטקופף.

 

הקטגוריות בהן מופיע : אפליית החקלאים, החלטות מועצת מקרקעי ישראל, היסטוריה התיישבותית, המאבק על הקרקע, השבחת קרקע, חברות מיישבות, פעילות העמותה, קק"ל, שווי קרקעות, תרומת ההתיישבות

| |

תגובות

בשלב זה אין תגובות למאמר - היה/י ראשון להגיב