| |
ביהמ"ש המחוזי בחיפה דחה עתירה של חקלאים כנגד החלטת ועדת הערר לפיה התיישנה תביעת החקלאים לפיצוי בגין תוכנית תשתיות לאומיות שהפקיעה שטחים מחלקתם.
ביהמ"ש קבע כי עילת התביעה מכח הפגיעה על ידי שינוי 42 לתמ"א 3 התיישנה ועל 25
המערערים או מי מהם להסתפק בפיצוי מכח הליכי ההפקעה.
עת"מ (חיפה) 431-07 מנדלסון ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה ואח', פס"ד מיום 10/10/10
להמשך
מופיע בקטגוריות הבאות : תכנון ובניה, ביהמ"ש המחוזי
ית המשפט העליון דחה ערעור על החלטה לפיה נדחתה תביעת הבעלות במקרקעין של המערערים, בקובעו כי המערערים לא הוכיחו את בעלותם במקרקעין ומאחר והמקרקעין סווגו כ"מירי" הרי שלא ניתן היה להקדישם ב"הקדש אמיתי", וזאת לאור העובדה ש"הקדש אמיתי" דורש רישום בעלות של הווקף על המקרקעין.
בית המשפט המחוזי קבע כי המערערים לא הצליחו להרים את נטל ההוכחה ולהראות כי המקרקעין שייכים להם. לאחר קביעה זו, בית המשפט קמא עבר לבחון האם המשיבים הוכיחו את זכותם בחלקות. בית המשפט קמא קבע כי לפי סעיף 125 לחוק המקרקעין, תשכ"ט 1969, עצם רישום המשיבים כבעלים במקרקעין הינו ראיה לכאורה לבעלותם במקרקעין, חזקה אשר המערערים לא הצליחו לסתור. על כן, בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המערערים לשינוי הרישום וקבלת סעד הצהרתי כי המקרקעין נמצא בבעלותם.
עא 8954/06 ווקף מוחמד ואברהים עבדלרבו מעו נ' האפטרופוס הכללי פס"ד מיום 26/09/2010
להמשך
בית משפט דחה בקשה לאכיפת הארכת חוזה חכירה שהגישה חברה כנגד מינהל מקרקעי ישראל.
נקבע כי משלא ניתן עוד להגשים את מטרת החוזה, שהינה התיישבות על הקרקע וזאת לאור תכנית בניין עיר שחלה על המקרקעין ואשר ייעדה את הקרקע לחקלאות בלבד, לא ניתן עוד להחכיר את המקרקעין באותם התנאים.
המבקשת חתמה על חוזה חכירה עם הקרן הקיימת לישראל, לפיו בעלי המניות בה היו אמורים להתיישב בשטח המוחכר, לבנות עליו בתי מגורים ולעבד את הקרקע. אולם, תוכנית בניין עיר אסרה על הקמת בתי מגורים בשטח המוחכר, אשר על פי התוכנית יועד לעיבוד חקלאי בלבד. בנסיבות אלו, סירב מינהל מקרקעי ישראל, הוא המשיב, להאריך את חוזה החכירה, אף שבחוזה נקבע כי הוא יוארך אוטומטית. המבקשת דרשה את הארכת חוזה החכירה באותם תנאים. לטענת המשיב, תנאי הסכם החכירה המקורי לא קוימו על ידי החוכרת וגם אין דרך לקיימם לאור המצב התכנוני הקיים.
בית המשפט קבע:
בפסיקה נקבע כי מקום שקיים תכנון והחכרת המקרקעין אינה עולה עמו בקנה אחד, הרי שעל אחת כמה וכמה לא ניתן יהיה להחכירם. מטרת חוזה החכירה המקורי הייתה התיישבות על הקרקע. מטרה זו איננה אפשרית עוד מאז שאושרה התוכנית האוסרת על הקמת בתי מגורים על המקרקעין. לפיכך, נקבע כי לא ניתן לחדש את חוזה החכירה המקורי באותם תנאים. בית המשפט ציין כי סעד זה איננו אפשרי על פי הדין, משום שהוא נוגד את המציאות התכנונית החלה על המקרקעין.
יתרה מכך, ההסכם קבע כי תקופתו תוארך אוטומטית אם המבקשת תמלא במלואם את כל תנאי החוזה. אמנם המבקשת לא הפרה את ההסכם, והיו אלה גורמים תכנוניים אשר מנעו ממנה את הגשמתו, אך ברור כי היא לא תוכל לקיים את תנאי החוזה המקוריים, בכל הנוגע להתיישבות על הקרקע. נקבע כי גם מטעם זה אין מקום לחדש את חוזה החכירה באותם התנאים.
הפ (תל אביב) 1259/06 פרי חפר חברה חקלאית בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פס"ד מיום 16/09/2010
להמשך
מופיע בקטגוריות הבאות : מינהל מקרקעי ישראל, חוזה חכירה, תכנון ובניה, ביהמ"ש המחוזי
בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה דחה עתירה לביטול החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, שאישרה תכנית בינוי שיזמו העותרים במקרקעיהם בפרדס חנה, בכפוף להותרת יעוד שתי חלקות מסך השטח לחקלאות, בקובעו כי יעוד שתי החלקות שבמחלוקת הינו הייעוד המקורי לפי התכנית החלה על המקרקעין, ואין מקום לשנות ממנו.
תכניתם של העותרים לשינוי יעוד מקרקעין שבבעלותם בפרדס חנה כרכור, לייעוד למגורים מייעוד קיים לחקלאות ולמוסד חינוכי התקבלה על ידי המשיבה, אך אישור זה ניתן בכפוף להותרת יעוד שתי חלקות בשטח בייעוד חקלאי.
לטענת העותרים, התניית אישור התכנית שיזמו להותרת שתי חלקות בייעוד חקלאי אינו סביר ואינו מידתי, מאחר והייעוד החקלאי של שתי החלקות שבמחלוקת מקורו בטעות שחלה בסימון בתשריט התכנית המקורית שחלה על המקרקעין. עוד נטען כי בפועל שתי חלקות אלו הינן מקרקעי יעוד, לנוכח השימוש בפועל שלהן כדרך לשימוש ולתועלת הציבור.
לטענת המשיבים, אין מקום להתערב בהחלטת מוסד תכנוני מקצועי כמו המשיבה, ובפרט כאשר מדובר בהחלטה שמקבעת את יעוד שתי החלקות לחקלאות, בדיוק כפי שהיה יעודן בתכנית המקורית שחלה עליהן.
עת"מ (חיפה) 645-08 ארנה אסתר לוקר ואח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה ואח', פס"ד מיום 27/08/10
להמשך
מופיע בקטגוריות הבאות : ביהמ"ש המחוזי
פס"ד של בית המשפט העליון המחזק את הלכת "מפלסים", תוך קביעה כי רכישת שירותי בניה מ"יזם" הרחבה אינה רכישת זכויות במקרקעין. לפיכך, מס הרכישה נגזר מהעיסקה של דמי ההיוון למינהל.
ועדת הערר ניסתה לאבחן את המקרה ממקרה מפלסים, ע"י הפניה להוראות החוזה עם ה"יזם" שנותנות ל"יזם" סמכויות יתר ממוכר שירותי בניה כמקובל. בית המשפט העליון, דחה את האבחנה וקבע כי ע"פ דיני מינהל מקרקעי ישראל המוכר הוא המינהל ועל-כן לא ניתן להגדיר את המושב או ה"יזם" מטעמו כמוכר זכויות במקרקעין. זאת ועוד, שלאור פסק הדין במפלסים שניתן בעוד הערעור היה תלוי ועומד, דנה ועדת הערר בתיק בשנית וקבעה כי ה"יזם" לא רכש את הזכויות מהקבלן. אמנם לא רכש את הזכויות במקרקעין, אך לשיטת ועדת הערר, מכר אותם. בית המשפט העליון קבע כי לא ניתן למכור זכויות שלא נרכשו.
פס"ד מובא באדיבות עו"ד אורי בר-קמה
ע"א 5332/08 עמוס גולן ועוד 92 אח' נ' מנהל מס שבח שבח, פס"ד מיום 16/08/10
להמשך
מופיע בקטגוריות הבאות : מינהל מקרקעי ישראל, ביהמ"ש העליון
ביהמ"ש העליון קיבל ערעורים של בעלי זכויות במקרקעין שליד נמל התעופה בן גוריון על הפיצוי המופחת בגין הנזקים הסביבתיים שנפסקו לטובתם בועדות הערר.
על פי החלטות ועדת הערר נדחו חלק ניכר מתביעות הפיצויים של בעלי הזכויות במקרקעין, חלקן ע"י קביעת סף רעש, שתחתיו לא יינתן פיצוי וחלקן על ידי מתן פטור מפיצוי על פי סעיף 200 לחוק התכנון והבניה. הועדה החליטה למנות שמאי להערכת ירידת הערך, רק לגבי חלק קטן מהישובים, תוך שנקבע כי על השמאי לבצע הערכתו בכפוף להנחיות שקבעה ועדת הערר ובכפוף לרעש החזוי שיקבע על ידי מומחה אקוסטיקה
עמ"נ 318/07 וערעור שכנגד 159/08; עמ"נ 150/08 וערעור שכנגד 191/08; עמ"נ 109/08 וערעור שכנגד 192/08; עמ"נ 320/07 וערעור שכנגד 190/08; עמ"נ 113/08 וערעור שכנגד 231/08; עמ"נ 146/08 וערעור שכנגד 232/08; עמ"נ 165/08 וערעור שכנגד 298/08 298/08 אליהו טויטו ואח' נ' רשות שדות התעופה ואח', פס"ד מיום 16/08/10
להמשך
מופיע בקטגוריות הבאות : תכנון ובניה, ביהמ"ש העליון