דוד אגמון נולד בשנת 1931, גר בצופית עד גיל 6, עבר עם הוריו שהיו בין מייסדי מושב גן חיים. לאחר השירות הצבאי חזר למשק, התחתן עם שכנתו, לימד בבית הספר בצופית, לימים היה מנהל בית ספר יסודי בהוד השרון. דוד היווה דמות ציבורית, פעיל ציבורי, דעתן ובעל יכולת רטורית. כאב את התנגלות המדינה להתיישבות העובדת ולזכויות המתיישבים על הקרקע. יהי זכרו ברוך http://www.admati.org.il/בלוגים/tabid/61/BlogId/4/Default.aspx he-IL יום א, 05 פבר 2012 13:10:55 GMT יום א, 05 פבר 2012 13:10:55 GMT http://backend.userland.com/rss Blog RSS Generator Version 4.1.0.0 http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/30/Default.aspx <p dir="rtl"><img border="0" hspace="8" alt="דוד אגמון" vspace="8" align="left" width="100" height="126" src="/Portals/0/Image/pic/DavidAgmon.jpg" />אפשר להוסיף לכותרת המשנה " הרהורים נוגים" בעקבות חגיגות 75 להקמתו של מושב גן חיים, הכול בעיני המסתכל.</p> <p dir="rtl">כותב שורות אלה הינו דור שני למייסדי המושב, הוא עצמו שפר עליו גורלו והוא ממשיך להתגורר בבית גידולו מאז שהוקם המושב. הוא  רק עבר את "האין גדר" בין חצר משק בית הוריו לבית שכנתו רעייתו אשר אתו, והוא אתה עד עצם היום הזה, חווה על עורו ובשרו את מצוקות העיתים של ראשית ההתיישבות, כאב את כאבי הראשית, ושמח והתברך בתוצאותיה החיוביים של הדבקות במטרה. למותר להגיד שראה בהסתלקותו עד האחרון של דור המייסדים, ושל חלק מבני דורו שחלקם נפלו במלחמות ישראל וחלקם הלכו לעולמם ולא זכו להגיע עד לכאן.   ילדיו ונכדיו מתגוררים במושב ובסביבתו הקרובה. ועם זאת הדברים הנכתבים להלן נכתבים בלב קרוע. </p> <p dir="rtl">חגיגות 75 השנים לקיומו של המושב הותירו בו משקעים כבדים של מחשבות והרהורים באשר לגודלה ועומקה של "ההצלחה" שנחלנו בהטמעת הערכים היסודיים שהנחו את מקימי המושב, ושל הוגי התנועה ההתיישבותית ככלל. </p> <p dir="rtl">מחד, הייתה זאת חגיגה של ממש לעיניים וללב. אירוע מושקע  ומוצלח מכל בחינה אפשרית. כבר מזמן לא נראתה במקומותינו היענות גדולה שכזאת מצד כל החברים. אפשר היה רק לתמוה ולהתפעל מגודל ומעצמת<span>    ההתלהבות של עשייה הענקית, של התכנון, הארגון והביצוע  במיוחד של המופע המרשים שלא היה מבייש כל מקצוען, אם זה בשיר או במלל, אם בציור ואם במחול, וכל שנעשה נעשה בכוחות מקומיים של חברים, של משפחות שלמות שהתגייסו ונטלו חלק בביצוע המושלם והמוצלח.  </span></p> <p dir="rtl">מאידך, נתלוו לו לאירוע גילויים וטונים צורמים משהו, שאמנם  שמעתי וידעתי על קיומם, אבל זו פעם ראשונה שחשתי חבטתם במלוא עוצמתם על עורי ועל בשרי.</p> <p dir="rtl">המושב בישראל , כמו ההתיישבות העובדת כולה עובר כנראה שינוי אידיאולוגי וערכי, מן המורכבים והמסובכים שידעה ההתיישבות מעודה. המושב האידיאלי שראו לנגד עיניהם בני דור המייסדים משנה פניו במגוון תצורות ובמגוון רב של ביטויים.  ולא אחת משתרבב לו  כלאחר יד , בשקט ובאין רואים, מושג שהוא לא ממין העניין, לפחות לא היה מצוי בשיח של דור המייסדים. "קהילה" שמו בעת הזאת.</p> <p dir="rtl">המילה "קהילה" בהגדרתה המילונאית היא בעלת שני מובנים . האחד, "עדה – קהל מאורגן, ציבור מוגדר": והשני, "אנשים בעלי השקפה אחת מסוימת". שתי ההגדרות גם יחד קולעות לרעיון המקורי של המוצר אותו ראו המייסדים. לעיתים נוספה לו גם סיפא כמו  " מושב עובדים" או "מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ" או כל וריאנט אחר. <span>  לא מעניינינו בזה להעמיק במשמעויות המשפטיות העולות מעצם ההגדרה של צורת ההתיישבות שבה אנו עוסקים. אלא שעם השנים, בעיקר עם תוספת ההרחבות למיניהן, או כפי שהן מוכרות  בשם - "שיכוני הבנים" קרבו את המושב יותר ויותר אל המושג "קהילה", עד שהוא על סף מה שנהוג במקומותינו לכנותו   לפעמים גם "ישוב קהילתי" במקרים מרחיקי לכת. </span></p> <p dir="rtl">דא עקא, ששינוי צורני זה הוא הרבה יותר משינוי פנים גרידא. הוא הולך והופך משמעותי יותר ויותר והשפעתו על חיי היום יום במושב מוחשיים, והם מקבלים ביטויים מביטויים שונים בהתנהלות המוסדות הארגוניים והחברתיים, ביטויים  שכמותם לא ידע המושב מעולם.  מכך נובע שהוא טומן בחובו בלי ספק שינוי ערכי ממשי. אינני יכול להעריך את מידת החיוב או השלילה בשינוי הזה, ובטח לא לי לקבוע האם צורכי הזמן וחילופי העיתים הם המניעים תהליך זה, או שמא נפל פגם כשלהו בעת "היצור" המקורי. אולי לא ניתנה הדעת עד תום לוריאציות שעלולות להתפתח מו היצירה הנפלאה לשעתה ולא נחזו כל האפשרויות. מי חכם וידע.</p> <p dir="rtl">כל  שנאמר בזה עד כה לא היו רואה אור ( הגם שבלב פנימה הוא מכרסם רותח ומבעבע)  ולא היה בא לעולם אלמלא "ויכוח" - לכאורה שולי, אבל בבסיסו מהותי עד לכאב- שהתנהל מתחת לפני השטח בעת ההכנות לחגיגות מלאת היובל ומחציתו  לקיום המושב - בין המארגנים, הממונים על ארגון וביצוע המופע, לבין המנחה הפותח את הערב שנסוב על.... ממש לא להאמין למשמע אוזניים!!!  ( אני חייב להסתייג ולומר, אוזניו של כותב הדברים כמובן ) האם יש צורך לאזכר בפתח האירוע את המייסדים ובני הדור השני שהלכו לעולמם ולא זכו להגיע למעמד מכובד ומרגש זה.</p> <p dir="rtl">רק למשמע הטיעונים מדוע אין להשמיע את האזכור-  ולא אלאֶה את הקוראים במגוון הנימוקים-  צפה ועלתה חרדה  בליבי כשבצידה מנקרת השאלה: היכן טעינו.</p> <p dir="rtl">האם באמת שיקולי עריכה וטענות לרצף ולרוח "קלילה" והומוריסטית ההולמת ומדברת ו"מתחברת" אל הקהל הצעיר יותר, ואל המצטרפים החדשים שזה מקרוב חברו אל קהילת חברי המושב,  מצדיקים התעלמות מן הזורעים השותלים והמקימים של המפעל הזה ששמו התיישבות עובדת – במקרה שלנו המושב ?! </p> <p dir="rtl">תמהתי ביני לבין עצמי.</p> <p dir="rtl">אכן כן, המושב שינה פניו. מרבית המתגוררים בו היום אינם עוסקים יותר בחקלאות. איך אמר חבר ותיק בראיון שנערך עמו לקראת המופע: "פעם היו במושב 250 פרות שפרנסו את המושבניקים - ולא הייתה אף מכונית אחת. היום אין אף פרה אחת - ויש 250 מכוניות שמרוששות את המושבניקים".</p> <p dir="rtl">חלק אחר של השינוי  ניכר  בבניית "ארמונות פאר" כאלה שהשכנים יתפוצצו מקנאה, או שיירות כלי הרכב  הפלצניים המחליפות את קרקור התרנגולות וגעיית הפרות ופעיית הכבשים. ריח הפרדסים פינה מקומו לאבק  ענני הסולר השרוף הנפלט ממכוניות חולפות.</p> <p dir="rtl"> אם זה פרצופו של השינוי- אינני מאוהב בו.</p> <p dir="rtl"> אין עוררין על כך שזה אינו  אותו מושב של פעם. חלק לא מבוטל מהמושבים הפכו אובייקטים  נדלניים  פוטנציאליים  על כל המשתמע מכך לגבי המתגוררים בו היום. גם הוויה זאת מוכרת ידועה ונצטרך להמשיך לחיות עמה כנראה.  </p> <p dir="rtl">אפילו הטיעון של "פער הדורות" ידוע  ומוכר, ויש להסתגל אליו חרף אי הנחת שהוא משרה סביבו, כשביטויו הבוטה ביותר- ולא היחיד- שאינך מסוגל להבין את דבריהם של נכדותיך או נכדיך הדוברים אליך מכול הלב, בקצב רצחני וב-  "כאילו כזה".</p> <p dir="rtl"> אולם  הכול מתגמד מול  עיקשות מנומקת,  פסבדו רציונלית שלא  לאזכר את דור המייסדים באירוע מאין זה,  מה שמעורר מחשבות נוגות ביותר המלוות ביותר משמץ של צער ועם שובל ארוך וכבד של  תחושה כישלון.</p> <p dir="rtl"><span>                                                                                                            דוד אגמון </span></p> <p dir="rtl"><span>                                                                                                          מושב גו חיים </span></p> <p dir="rtl"> </p><br /><a href=http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/30/Default.aspx>More ...</a> http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/30/Default.aspx#Comments 3 http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/30/Default.aspx Sun, 12 Jun 2011 06:12:00 GMT http://www.admati.org.ilDesktopModules/BlogTrackback.aspx?id=30 http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/24/Default.aspx <p><img hspace="8" alt="דוד אגמון" vspace="8" align="left" width="150" height="188" src="/Portals/0/Image/pic/DavidAgmon.jpg" /></p> <p>קו למושב 668 מיום 3.3.11 .</p> <p dir="rtl">עו"ד <b>עמית יפרח,</b> יו"ר אגף הקרקעות בתנועת המושבים, תולה את האשם בדימויה הירוד של תנועת ההתיישבות בישראל, בהתנהלותו הלקויה, או הבעייתי לפחות, של מנהל מקרקעי ישראל, וחוסר היציבות המתמשך השורר בין כתליו. ( הוא שכח גם את התקשורת וחוגים אחרים החוגגים על הנושא )</p> <p dir="rtl">נראה בעליל שהבעיה עמוקה הרבה יותר. - ואם להיות ספציפי יותר, מדינת ישראל -  סובלת מכשל מתמשך, כרוני ועמוק, שפשה והסתנן לכל חלקה טובה בה.</p> <p dir="rtl"> ההתיישבות בישראל ,על כל מגזריה, רואה בממ"י את הגורם לחולייה. ולא היא.  החולים בישראל סובלים מכשל מתמשך של משרד הבריאות, ותולים בו את סבלם ומכאוביהם. הקשישים סובלים מכשל מתמשך של משרד הרווחה, מוסדות חינוך וההשכלה הגבוהה סובלים  בגלל כשל מתמשך במשרד החינוך, משטרת ישראל מסבירה כשליה במחדלי משרד האוצר, ( אגב למי אין טענות למשרד האוצר)  ונראה שאין סוף לרשימת הכשלים שגוררות אחריהן  ממשלות ישראל ומשרדיה לדורותיהן.</p> <p dir="rtl">בחינת הכשלים מעידה ללא צל של ספק , על תקלה בסיסית- שורשית  ועמוקה .</p> <p dir="rtl">ויש לה שם לתקלה הזו. קוראים לה "חוסר משילות". </p> <p dir="rtl">אין משילות בישראל!!!</p> <p dir="rtl">האופן בו מתמנות ממשלות בישראל ,והדרך בה נבחר העומד בראשן -  כשהן בעצם אינן בהכרח מייצגות את רצונו הכן והאמיתי של ציבור הבוחרים, אלא הן תוצאה של קוניוקטורה זמנית-  יוצרים מצב שבו העומד בראשן, החל מיומו הראשון בתפקיד, אינו מסוגל לבצע את התכניות שבשמן  נבחר. כורח החזקתה של קואליציה בכל מחיר, על האתנן שהיא מחייבת את העומד בראשה, והצורך המתמשך והבלתי מסתיים של "הנשמתה" ( או אם תרצו, "שימונה" או "תחזוקתה" )  מעוותת בסופו של דבר  גם את הכוונות הטובות ביותר.</p> <p dir="rtl">אחת התוצאות הראשונות- והמתבקשות מין השיטה  היא: ה-"תן וקח" בהרכבת משרדי הממשלה ובחלוקת התיקים והמשרדים, שמביאה- לאו דווקא את הראויים ביותר לעמדות השפעה  ולדרג של מקבלי החלטות. שלא לדבר על חוסר הודאות המתלווה לתהליך מאין זה, והיא אם כל חטאת.  </p> <p dir="rtl">תוצאה אחרת היא: חוסר יכולת לגיבוש מדיניות מרחיקת ראות , הלוקחת בחשבון את צרכיו האמיתיים של משק המדינה וצורכי תושביה. בפולקולור הישראלי ידועה האמרה : "כל תכנית היא בסיס לשינויים" וזה- עושה רושם- המתכון לפעילותן של ממשלות בישראל.</p> <p dir="rtl">התחלופה הבלתי מתקבלת על הדעת בתכיפותה, של שרים מנכ"לים דוברים וממלאי תפקידם בכירים אחרים, שכל אחד ואחד מהם מייצג דעות פוליטיות והשקפות עולם שונות, גורמת בדיוק למה שחוסר משילות מצטיין בו, והוא בלשון העם: "בלגן".</p> <p dir="rtl">כך ולא אחרת , אנו מקבלים ממשלה שביום א' מקבלת החלטה אחת, וביום ד' של אותו שבוע משנה אותה, וביום ו' עושה בה מקצה שיפורים.</p> <p dir="rtl">על כך נאמר כבר: אם זה לא היה הטיפש שלי, גם אני הייתי צוחק.</p> <p dir="rtl">דרוש שידוד מערכות יסודי. ומי הפתי שיאמין שדבר כזה יוכל להתממש  ולהתבצע במתכונת השלטון הקיימת היום?</p> <p dir="rtl"> </p> <p dir="rtl"><span>            דוד אגמון </span></p> <p dir="rtl"><span>          מושב גן חיים </span></p><br /><a href=http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/24/Default.aspx>More ...</a> http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/24/Default.aspx#Comments 0 http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/24/Default.aspx Sun, 06 Mar 2011 13:13:00 GMT http://www.admati.org.ilDesktopModules/BlogTrackback.aspx?id=24 http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/23/Default.aspx <p> </p> <p><img hspace="8" height="72" border="0" align="left" width="57" vspace="8" src="/Portals/0/Image/pic/DavidAgmon.jpg" alt="דוד אגמון" />בדרך כלל אני כותב על הקורות אותי בילדותי. איך והיכן גדלתי, וכיצד עוצבה אישיותי בחלקת האלוהים שהורישו לי הורי במושב .הפעם, אני מבקש להרהר עמכם על הוויית חיינו וכיצד היא נראית בעיני, ממרומי גילי המופלג.</p> <p>ההיסטוריה היהודית, מזמנת למתעניינים בה הפתעות רבות. אני אחד משבוייה. היא לטעמי מהות החיים בהתגלמותם הצרופה. להופכים בה יצמח רק רווח, ולעיתים אף הצלה.</p> <p>כדי לספוג משהו מן התובנות הנובעות מעיסוק בה, אין צורך להפליג למחוזותיה הרחוקים בני אלפי השנים. די אם נתוודע להתרחשויות של 140- 150 השנים האחרונות בתולדותינו כעם, כדי ללמוד ולהסיק מסקנות, ולקבוע- שהן אינן מחמיאות לנו במיוחד.</p> <p>על אחת התובנות אליה הגעתי באקראי , בעקבות התוודעות מאוחרת משהו ליצירה היידישאית של המאה ה- 19, אני מבקש לשתף אתכם הקוראים .</p> <p>התנועה הציונית המתחדשת - זו של סוף המאה ה- 19 וראשית המאה ה- 20 - שאבה את כוחותיה והמריאה מתוך מציאות קשה של רדיפות וגזרות מחד, והסתאבות חיי הקהילה היהודית במדינות מרכז ומזרח אירופה- מאידך.</p> <p>בסיפורנו היום, נדלג על קטע של הרדיפות והגזרות, ונתרכז בתחום המצומצם של חיי הקהילות היהודיות .</p> <p>ההווי היהודי של אותה עת, מקבל ביטוי חד קולע ואף בוטה לא פעם, ביצירותיהם של הסופרים של אותם הימים. צרכי הקיום הפיזי והרוחני של היהודים בקהילותיהם, בהיותם גוף זר בקרב אוכלוסיה "הגויית" של סביבתם, הביאום לא פעם להכשרת כל דרך להתנהלות בחיי היום יום - ובלבד לשרוד. התנהלותו של כלל הציבור היהודי, ושל הנהגתו בפרט, ספקו השראה לרבים מן הכותבים באותם הימים. הידועים שבהם -ובהחלט לא היחידים - שלום עליכם, י.ל. פרץ, ומנדלה מוכר ספרים ביססו רבים מיצירותיהם על הווי חיי הקהילות בקרבם התגוררו . ויש שאף שלמו מחירים אישיים לא מבוטלים בעקבות כתיבתם והביקורת שהושמעה בדבריהם. מנדלה מוכר ספרים, בהיותו סטיריקן חד ושנון, היה אחד מהם.</p> <p>באחת מיצירותיו הנושאת את השם " די טאקסע" ( "המס" ) - שנכתבה כמחזה- הוא תקף בחריפות רבה את הנהגת הקהילה היהודית בעירו והעלה את שחיתותם לשיח הציבורי. בדרמה "die takse" מנדלה גינה את השחיתות בה מיסים שנגבו לצרכי דת (למשל המס על בשר כשר) שמשו לתועלתם ורווחתם של קהילת המנהיגים, תוך שהם מתעלמים ממצבם של עניי העיר.. התגובה לא אחרה לבוא. מנדלה הוחרם ונאלץ לעזוב את העיר ולברוח לעיר אחרת. ולא זאת בלבד, אלא שבתוקף הנסיבות הוא גם גזר על עצמו שתיקה ספרותית למשך שנים אחדות מחשש שיפגע - וחדל לכתוב.</p> <p>שנים אלה של סוף המאה ה- 19 וראשית המאה ה- 20, הצמיחו תנועה של יהודים שמאסו בצורת החיים הזו. למתבונן אל בין, ובתוך דפי ההיסטוריה של אותה עת, הם מתגלים בדמותם של אבותיו מקימיו ומייסדיו של הישוב היהודי בארץ ישראל, החל מן העלייה הראשונה דרך השנייה השלישית והרביעית .</p> <p>עולים מתיישבים אלה, ניסו לבנות ארץ חפה ומשוחררת מכל אותן המחויבויות שגרמו לעוות נורמות התנהגות , כמו , החנופה לפריץ או, הונאת השלטון, מה שהביא בעקבותיו ליצירת המאפיין השלילי של הדמות בה הצטייר היהודי בעיני סביבתו.</p> <p>הישוב היהודי בארץ ישראל בראשיתו היה אם כן, במובנים רבים היפוכו הגמור של זה במזרח אירופה. זו הייתה שאיפתם, וככזה הם רצו לראותו.</p> <p>ובאמת, בבחינה אובייקטיבית , למסתכל על הבריאה החדשה שנוצרה בארץ באותם הימים, נראו המושבות , הקיבוצים והמושבים שהוקמו כאן, כהגשמת חזון של סולידאריות חברתית , על בסיס של יצירת יש מאין. עולם חדש, כך הוא כונה ע"י רבים וטובים . לא לשווא קסמו להם סיסמאות כמו "אחוות עמים" או "קום התנערה עם חלכה " ושירת האינטרנאציונאל שהייתה שגורה בפיהם ביטאה היטב את ההזדהות עם החזון. המחויבויות האישיות כלפי השלטון וה"גבירים", התחלפו למחויבויות חברתיות לכלל הציבור, מה שידוע ומוכר כתנועה הסוציאליסטית של ראשית הישוב היהודי בארץ.</p> <p>רוח זאת שנשבה בארץ בתקופה של טרום המדינה, ובשנים הראשונות לאחר מכן , הפיחה תקוות לחברה שוויונית לעולם טוב יותר, המבטיח עתיד ורוד, חרף הקשיים הרבים והמחסור ממנו סבלו המתיישבים בראשית דרכם.</p> <p>" אני למען הכלל" לא הייתה אמירה ריקה. זה היה עיקרון מנחה. הפרט הוא חלק מן כלל , וחשיבותו ועצמתו של הפרט, נגזרים מחוסנו של הכלל .</p> <p>והנה - כמה אירוניה יש בה בהיסטוריה? היא הֶתֶלה שוב ביהודים החדשים שהתאמצו מאוד לשנות דימויים' ואף קראו לעצמם ישראלים. וכמו פעם , בימים הרחוקים של ההיסטוריה היהודית , החלה החברה החדשה משנה פניה. חֳלָיֵיה של הגולה החלו לבצבץ ולהתגלות שוב. הפריץ חזר. הוא רק שינה את שמו ודמותו. הוא אינו עוד האיש הרע המסוגר בטירה מוקפת החומה. עכשיו הוא זה היושב במשרדים מפוארים, מוגן בסוללת משפטנים ומחוקקים. "המצווה" לרמותו ולהוליכו שולל נולדה מחדש. היא צברה תאוצה, ותוגברה בציניות הישראלית / הצברית שגייסה לעזרתה את החוצפה ועזות המצח עם מיטב הטכנולוגיה של סוף המאה ה- 20 וראשית המאה ה- 21.</p> <p>במהרה חזרה החברה והפכה עורה. היא יותר איננה קולקטיבית , אלא פרטנית. "איש לאוהליו ישראל". כל איש עושה לביתו, והחברה היא הפרה החולבת.</p> <p>הקולקטיב התרסק, התפרק לגורמים הסותרים זה את רצונו של זה , זה את מאווייו של זה, והמקורבים אל "הפריץ" החדש מנצלים כל פרצה להרחבת קשת טובות ההנאה שהם יכולים להפיק מן הכלל המתרסק.</p> <p>כמה קשה יומו של מי שגדל לאורה של התקווה , כשהוא צופה בגלגל בסיבובו כשראשו יורד למטה ומביא עימו את האכזבה הגדולה.</p> <p>דוד אגמון</p> <p> </p><br /><a href=http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/23/Default.aspx>More ...</a> http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/23/Default.aspx#Comments 0 http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/23/Default.aspx Wed, 26 Jan 2011 11:22:00 GMT http://www.admati.org.ilDesktopModules/BlogTrackback.aspx?id=23 http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/18/Default.aspx <p> <span>הרפורמה הקרקעית המתוכננת במדינת ישראל, והתמיכה הגורפת הניתנת לה ע"י שרים בממשלת ישראל , ובמיוחד זו של שר הבינוי והשיכון דהיום , אריאל אטיאס,  הרואה בקרקע </span></p> <div dir="rtl"> " מקום לגור בו " כדבריו בכנס השנתי של המכון למדיניות קרקעית  של קק"ל שהתקיים בירושלים בתאריך 1.6.10  , הם בבחינת דגל אדום להתיישבות העובדת בישראל.</div> <div dir="rtl">סיסמאות  לאין ספור מופרחות במקומותינו   בעת האחרונה, מפי כל מי שניתנת לו במה או מיקרופון, על הצורך בניפוץ בועת הנדל"ן או, חלוקה צודקת יותר של משאבי המדינה , או קרקעות זמינות לזוגות צעירים, וכל אלה הן בסך הכול מסך עשן, שכל תכליתו<span>   לנגוס עד כמה שאפשר בקרקעות חקלאיות, לשנות את יעודן מחקלאי לבנייה, לספחן לרשויות מקומיות עירוניות, ולהכשירן לבנייה. במילים אחרות, המושבים והקיבוצים הם היעד החם,  והם הראשונים שישלמו את מחירן של המליצות הנבובות הללו. ושורת מחככי הידיים ותופרי הכיסים ארוכה והיא הולכת ומתארכת מיום ליום.   </span></div> http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/18/Default.aspx#Comments 0 http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/18/Default.aspx Sun, 04 Jul 2010 07:27:00 GMT http://www.admati.org.ilDesktopModules/BlogTrackback.aspx?id=18 http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/17/Default.aspx <p dir="rtl">ב-7 בינואר 2010 , כשפרסמתי את דברי בבלוג שלי בעמותת "אדמתי"  תחת הכותרת " החברים אינם יודעים באיזו צרה אנחנו נמצאים" הנוגעת בין השאר לפעילותו , או ליתר דיוק, לחוסר פעילותו ותפקודו הלקוי  של שר החקלאות שמחון, הייתי בתמימותי שרוי בדאגתי למחדליו כשר חקלאות ולהשלכות הרות האסון של מחדליו על החקלאות במדינת ישראל, ומצבה של תנועת ההתיישבות בארץ, שעל פניו נראתה כדבר האחרון שמעניין אותו.</p> http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/17/Default.aspx#Comments 8 http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/17/Default.aspx Sun, 06 Jun 2010 10:30:00 GMT http://www.admati.org.ilDesktopModules/BlogTrackback.aspx?id=17 http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/15/Default.aspx <p>75 שנים, 4 דורות, שלושה רבדים של חברה נבנית  שחוברו יחדיו,  מושב שמחליף ומשנה פניו    בתוך עולם משתנה .  זהו המאזן כולו במשפט קצר אחד.</p> <p>הילד של פעם    והיום הוא כבר סב,  מסתובב במושב,  כשעיניו קרועות  והלב מסרב להאמין. הזו היא אכן  אותה סביבת מגוריו, ערש ילדותו , מגרש המשחקים של נערותו ובחרותו , ביתו עם הקמת משפחתו, השדות בהן הזיע בבוקר לפני לכתו לבית הספר  ואחה"צ עם שובו מבית הספר  עד שעות הלילה המאוחרות. נראה שהתשובה חיובית. <br />  </p> http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/15/Default.aspx#Comments 2 http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/15/Default.aspx Tue, 27 Apr 2010 08:24:00 GMT http://www.admati.org.ilDesktopModules/BlogTrackback.aspx?id=15 http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/11/Default.aspx <p><img border="0" hspace="8" alt="גן חיים" vspace="8" align="left" style="width: 112px; height: 78px" src="/Portals/0/Image/New Image1.JPG" />סיפורו של מושב גן חיים הוא בעצם סיפורה של כל ההתיישבות העובדת של טרם קום המדינה . אולי זהו מקור החשש והקשיים הגדולים שהמנהל והקק"ל מערימים על המושבים והקיבוצים התובעים את זכויותיהם על הקרקע.</p> <p>בשנת 1935 , כשפועלי פרדסי "גן חיים" פוטרו מעבודתם, החליט מנהל העבודה מטעם הבעלים לפצותם במקום בכסף- בחלקות אדמה שעמדו בשיממונן . מדובר באדמה שנקנתה בכסף מלא מערביי הסביבה ושיועדה מלכתחילה לנטיעה ( שמשום מה לא בוצעה ) כמו כל פרדסי גן חיים מכספי תורמים - יהודים קנדים ואמריקאים .</p> http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/11/Default.aspx#Comments 0 http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/11/Default.aspx Sun, 17 Jan 2010 08:50:00 GMT http://www.admati.org.ilDesktopModules/BlogTrackback.aspx?id=11 http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/8/Default.aspx <p><img vspace="8" hspace="8" border="0" align="left" src="/Portals/0/Image/pic/DavidAgmon.jpg" alt="דוד אגמון" style="width: 83px; height: 105px;" />הכתובת רשומה על הקיר מאז הקפיא בג'צ הקשת את  העסקעות בקרקעות חקלאיות הצמודות לערים.<br /> בינתיים הביקוש לקרקע לא פסק והתוצאה הינה עצתו של ליכטמן מגלובס:"קחו מהחקלאים את הקרקע" ומנגד <a href="http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000529387&fid=607" target="_blank">הראיון עם השר</a> ,המציע לתת לחקלאים תמריץ כזה או אחר.<br /> נראה לי שרגע האמת שיקבע איזו משתי האסכולות תאומץ ע'י מקבלי ההחלטות מתקרב והולך ועלינו להיות ערוכים לכך.</p> <div dir="rtl"> דוד </div> http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/8/Default.aspx#Comments 2 http://admati.org.il/בלוגים/tabid/61/EntryId/8/Default.aspx Mon, 11 Jan 2010 09:44:00 GMT http://www.admati.org.ilDesktopModules/BlogTrackback.aspx?id=8