העתירה עסקה בטענת העותרים, ישובי קו העימות, לפיה הם מופלים לרעה לעניין תחולתן של החלטות 817 ו-866 של מועצת מקרקעי ישראל. החלטות אלה קובעות מדיניות לגבי מתן הנחות בקרקע ובכלל זה פטור מלא מתשלום דמי חכירה בהקצאות חדשות של קרקע למטרות מגורים, תעשייה ומלאכה ומסחר ותיירות בישובי קו העימות. במבט צופה פני עתיד באה הבעיה על פתרונה בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל 1208, שהעניקה מיום ההחלטה פטור מדמי חכירה גם לקרקע חקלאית. מה שנותר במחלוקת הוא שאלת הסעד הכספי בתקופה שמהגשת העתירה ועד מועד תחילתה של החלטה 1208.

ביהמ"ש העליון סיים את הדיון בעתירה משקבע כי אין מקום להזדקק במסגרת עתירה זו למחלוקת הכספית לגבי העבר, ועל העותרים לפנות, אם רצונם בכך, לערכאות אזרחיות וכי שאלת זכאות העותרים נותרת פתוחה והצדדים יפעלו כהבנתם כשכל טענותיהם שמורות להם.

בג"צ 10695/05 קיבוץ משגב ו- 62 ישובים נוספים נ' מועצת מקרקעי ישראל ואח', פס"ד מיום 16/01/12

באדיבות עו"ד חגי שבתאי

עניינה של עתירה זו היא כנגד  החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז (להלן: "וועדת הערר"), ליתן לעותר היתר לשימוש חורג למוסך במקרקעין שייעודם לבניין ציבורי, אך זאת לתקופה מוגבלת בזמן. העותר טוען לעצם הצורך בקבלת היתר לשימוש חורג מלכתחילה וכן על הגבלתו של ההיתר בזמן.

עת"מ 2056-09 רחמים גורי נ' ועדת ערר מחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז, פס"ד מיום 30/11/11

חוזר של משרד עו"ד ויינברגר ברטנטל  ושות'

מדובר בתביעה לפיצוי שהוגשה נגד מינהל מקרקעי ישראל, בגין גריעת חלק משטח מגרש שרכשה התובעת מהנתבע בשנת 1964, בעת שזכויות התובעת הוגשו ע"י הנתבע לרישום במרשם המקרקעין.

ביהמ"ש ציין כי בהסכם הרכישה שנערך בין התובעת והנתבע, הוגדר מפורשות כי שטח המגרש המדויק ייקבע בהמשך, עפ"י מפת מדידה שתיערך לצורך רישום המגרש על שם התובעת, שייזום הנתבע. ואכן, שנים לאחר ההסכם, נערכה מדידה של השטח, כאשר לימים, מכרה התובעת מגרש אחד משני המגרשים שרכשה מהנתבע, וממפה זו אכן עלה, כי שטח המגרש שנותר בבעלות התובע גדול בכ 227 מ"ר משטח המגרש שנרשם לטובת התובעת ע"י הנתבע.

ומכיוון שהוכח כי ממ"י התרשל במקרה זה, הרי המנגנון של פיצוי לפי ערך היסטורי של מקרקעין בלבד, ולא לפי ערך ריאלי, לא חל.בנסיבות אלו, נקבע כי יש מקום לפיצוי התובעת בגין גריעת שטחה לפי ערך ריאלי, ולא היסטורי, אולם בשל האשם התורם המשמעותי שחל עליה, בשיעור של 40%, בעצם הגשת תביעתה לאחר שנים ארוכות מעת הרישום, ייקבע הערך הריאלי ממועד הגשת תביעתה, ולא ממועד אחר.

תא (שלום)(ת"א) 30806-05 י. זקסנברג בית יציקה ועיבוד בע"מ נ' רשות הפיתוח מנהל מקרקעי ישראל, פס"ד מיום 19/12/11