מגשימים מול המינהל
אוג
25
נכתב על ידי:
25/08/2011 23:36
פעם היה שם פרדס. הוא גבל בצידו הדרומי בישוב יהוד, בצידו המערבי בסביון ובצידו הצפוני בבתים של מושב מגשימים. הילדים שלמדו בתיכון המקיף של יהוד, מרחק כמה עשרות מטרים מאותו פרדס, נהגו לדלג מעל לגדר לבדוק מה מצב התפוזים. הגילוי הנאות, שמחייב אותי להודות שגדלתי במושב הזה, במגשימים, ושבני משפחתי גרים בו גם היום, מחייב אותי גם להודות שהייתי בין המבקרים הקבועים באותו פרדס בהפסקות שבין השיעורים אבל לא רק. כך או כך, שנים אחרי שכבר סיימתי את לימודי שם, נעקרו עצי התפוזים שלו ובמקומם נטע מושב מגשימים עצי זית שהם צרכנים צנועים בהרבה של מים ועל כן התאימו לנסיבות שבהם מחירי המים קפצו משנה לשנה.
הפרדס הזה, שנטוע במקומו כבר עשרים שנה לערך, היה יכול להמשיך ולהניב פרי עוד עשרות שנים אלמלא התברר לפתע כי דווקא שם מתכנן מינהל מקרקעי ישראל לאפשר לסביון להגדיל את מספר תושביה. כדי שלא תהיינה אי הבנות יובהר כאן מיד כי לא מדובר בפרויקט לזוגות צעירים, או למשפרי דיור. לא ולא. כאן מדובר ב-35 דונם וב-18 משפחות. 35 דונם שמינהל מקרקעי ישראל ייקח בחודש הקרוב, על פי התוכנית, ממושב מגשימים, ובתוך כך גם יעקור את עצי הזית.
המינהל ישלם למושב, שימו לב למספר הבא: סך של 30.800 אלף שקלים לדונם (כמיליון שקל לשטח כולו) וימכור אותו אחר כך למתיישבים החדשים בסביון, חלוצים שיכולים להרשות לעצמם לשלם, שימו לב למספר: כ שלושה עד חמישה מיליון שקל לדונם אדמה. הקונים אגב, ישקיעו סכום דומה, פחות או יותר, עבור הבית שיקום על המגרש, במסגרת יזמות שמובילה אפריקה ישראל של לב לבייב.
סך הכל, כאמור, פתרון דיור ל-18 משפחות שגם יקבלו באותה חבילה מרכז מסחרי צמוד לבתים, רחובות רחבים, מדרכות מפנקות, וכמובן את כל המותרות שהכסף הטוב יודע לקנות.
וכל זה קורה בשעה שברחבי מדינת ישראל אלפי צעירים נואשים מהסיכוי לשכור דירה במחיר סביר, שלא לדבר על קניית דירה. בשעה שכל ראשי הממסד, החל מראש הממשלה וכלה בשרי ש"ס, חלקם בתמימות רבה, אגב, מסבירים לכולנו שאין אדמות במרכז, ומי שרוצה שיתכבד ויזוז לפריפריה, למעגל שלישי ורביעי של פריפריה ליתר דיוק.
ובכן, יש אדמות. במגשימים. 35 דונם. במרכז. מרחק 15 דקות נסיעה מתל אביב, וגם הצעה להעביר את האדמות האלה לרשות המוניציפאלית של יהוד, במקום לסביון, והקים עליהן קרוב לאלף יחידות דיור.
מושב מגשימים הוקם בראשית שנות החמישים, חגג יום הולדת 60 לפני כשנה. גרים בו כ- 150 משפחות. רק בודדים עדיין עוסקים בחקלאות כמקור פרנסה עיקרי.
התוכנית להרחיב את סביון על חשבון האדמות של מושב מגשימים נולדה אי שם בתחילת שנות ה-2000. זו תוכנית שיזמה המועצה המקומית של סביון ( תוכנית 4100 ). מבלי להיכנס לשאלות הנוגעות לגודל הפיצויים המגיעים לחקלאים בעבור שטחי אדמה המופקעים מהם לצורכי בנייה, שזה עניין לכתבה בפני עצמה, נציין רק שכל תוכנית בנייה על קרקע חקלאית מחייבת העברתה לרשות מוניציפאלית - במקרה הזה – לסביון - קודם להפשרת הקרקעות.
למגשימים, אגב, שמורה זכות הערעור על המהלך, אלא שמתברר שרק בדיון שהתקיים במינהל מקרקעי ישראל, ב- 14.7.2009, ( תוכנית ממ\מק\4110\5 ), התבררו למושב פרטי העסקה. המושב, כפי שעולה מהפרוטוקולים, טען כי התוכנית נעשתה ללא ידיעתו ממילא ללא שיתופו. שבועיים אחר כך, ב- 3.8.2009 הוא פנה בעניין למינהל מקרקעי ישראל, מחה על התוכנית כולה ועל מידורו.
המינהל דחה את הפנייה, וב-6.12.10 – הודיע על הפסקת החכירה של האדמות לפי הוראת שעה, החלטה 1222, המעקרת את זכות המושב לערער. וכך ב-27.6.2011 קיבל מושב מגשימים הודעה שעליו לפנות את השטח תוך 60 יום. לעקור את עצי הזית ככדי שהדחפורים של קבלנו העפר יכנסו לשם בטובת הוילות שאמורות להחליף את המטע.
אגב, העיסקאות על הקרקע כבר מתנהלות במרץ, ואחד המרואיינים לכתבה זו, הודה בעילום שם כמובן, כי כבר קנה שם דונם בשלושה מיליון שקלים והספיק למכור אותו ב-4.9 מיליון שקלים. במילה אחרת, ספסר הקרקעות הזריז הרוויח תוך חצי שנה לערך פי שניים ממה שיקבל מושב מגשימים עבור כל החלקה.
אבל הסיפור הוא לא הסיפור של הפגיעה בזכויות הטבעיות של אנשי המושב. זהו סיפור של סדרי עדיפויות במדינת ישראל שבה השולט על 93 אחוז מאדמותיה זה מינהל מקרקעי ישראל הקובע הראשוני, העיקרי וכמעט בלעדי את המחיר הסופי שישלם זוג צעיר על השכרת דירה או על קנייתה.
"צר לי לומר את הדברים, אבל המינהל פועל כאן בשיטות של מאפיה", אומר אמי פלנט, יושב ראש ועד מושב מגשימים, "כל הפרוייקט התבשל מאחורי גבנו, ואחר כך קבלנו הודעה שאם לא נפנה תוך 60 יום אז גם את הכסף שהם מציעים לנו, את מיליון השקלים עבור 35 הדונמים, לא נקבל".
פלנט, תת אלוף במיל', מי שהיה קצין שריון ראשי בתפקידו האחרון, בעל עיטור העוז, ומנכ"ל המשרד לביטחון פנים לשעבר, הוא בן מגשימים, שגם גר שם היום. "המטע הזה לא ניטע לצרכי ספסרות", הוא אומר, "זה מטע מניב שכולנו נהנים ממנו, אבל אנחנו מוכנים לעקור אותו ולהעביר אותו, ללא תשלום, לרשות המוניציפאלית של יהוד, לא כדי שיקומו שם 18 וילות, מרווחות עם בריכות שחייה צמודות, אלא כדי לבנות מאות יחידות דיור לבנים של מגשימים ושל יהוד, במחירים סבירים. ואפשר לעשות את זה. אז המינהל לא ירוויח מאות מיליוני שקלים, והיזמים לא ירוויחו מאות מיליוני שקלים, אבל לצעירים תיפתח הזדמנות לרכישת דירה בתנאים נורמליים".
את יוסי בן דוד, ראש העירייה של יהוד-נווה מונוסון, הפרשה, שאותה הוא מכיר היטב, לא ממש מפילה מהכסא. "מה אני הייתי יכול לעשות בשטח של 35 דונם? אני אגיד לך בדיוק: תכפילי כל דונם ב- 25 דירות, ואני לא מדבר על דירות קטנטנות בצפיפות איומה, אלא על בנייה בתנאים טובים, וכבר יש לי 800 דירות של שלושה חדרים וחצי. רק ביהוד יש לי 1200 זוגות צעירים שעונים על הקריטריונים של זכאי דיור, שאותם, כמו שמציע אמי פלנט, אני יכול למכור במחירים שנעים סביב 800 אלף שקל לדירה, אז לא צריך להסביר לאיש מה משמעות הדבר. ואגב, אני יודע לעשות את זה עם החברה הכלכלית של יהוד, ללא כל רווח, בלי יזמים שגוזרים גם הם קופונים על העסקה".
האם הפרטים נכונים, אני שואלת את מינהל מקרקעי ישראל ואת משרד השיכון. ואם כן, אני מנסה לברר איתם, איך זה שבימים אלו ממש, בעיצומו של המאבק לנורמליזציה של הדיור הציבורי בישראל, יפנה מינהל מקרקעי ישראל 35 דונם בטובת 18 ברי מזל עתירי הון, ולמה נדחתה ההצעה של מגשימים להעביר את השטח לא לרשות המוניציפלית של סביון, אלא לזו של יהוד, ולהקצות את השטח, כולו או חלקו, בטובת בנייה רוויה לזוגות צעירים ומשפרי דיור.
ממושב מגשימים ומהישוב יהוד הסמוך מאוד לחלקה המדוברת, וכך במקום 20 בעלי וילות, יהנו מהמקום כמה מאות זוגות צעירים ומשפרי דיור?
ובכן אלו התשובות: מנהל מקרקעי ישראל מודה כי אכן "מדובר בקרקע חקלאית ששינתה יעודה למגורים בעקבות תכנית שיזמה המועצה המקומית סביון (ההדגשה במקור – א.ר.ה) ואושרה במוסדות התכנון באפריל 2003". על פי המינהל גם התשלום המגוחך למגשימים הוא חוקי לגמרי "בדצמבר 2010, במסגרת הפתרונות להגדלת מלאי הקרקעות לשיווק למגורים, התקבלה החלטת מועצת מקרקעי ישראל, 1222 העוסקת 'הפסקת חכירה בקרקע חקלאית שיעודה שונה למטרת מגורים- הוראת שעה'" במילים אחרות, אני שואלת, אותו דין לקרקע המיועדת ל-800 יחידות דיור לזוגות צעירים ולקרקע המיועדת ל-18 וילות? "כן", אומרים לי במינהל. "אותו דין. מטרת החלטה זו להאיץ את תהליך השבת קרקע חקלאית ששונה יעודה למגורים , באמצעות פיצויים כספיים מוגדלים הניתנים בגין השבת הקרקע וזכות ייזום כמפורט בהחלטה על תנאיה". הפיצויים המוגדלים, כאמור, הם 30.800 אלף שקל לדונם. רק שמושב מגשימים, על פי המינהל "לא הגיב לפנייה אלא בחר בפנייה לעיתונות", אמירה שבמקרה הטוב אינה מדויקת נוכח ההתכתבות שבין מגשימים למינהל. ובכל מקרה "המינהל פועל ע"פ מדיניות הממשלה ובכלים העומדים לרשותו לשם השבת הקרקע על פי כל דין , לשם שיווק יתרת המגרשים שבתוכנית בהקדם".
על השאלה מדוע סופח השטח לסביון ולא, למשל, ליהוד, התשובה הייתה "החלטה על סיפוח שטחים לרשות מקומית זו או אחרת אינה בסמכות המינהל אלא בסמכות משרד הפנים (ההדגשה במקור – א.ר.ה).
אלא שכאן מתברר יש חילוקי דעות בין המינהל לבין משרד הפנים, אשר טוען חד משמעית כי "לצורך העברת שטחים מרשות אחת לרשות אחרת נדרש: בקשה רשמית של אחת מהרשויות, הקמת ועדת חקירה בהתאם לחוק ואישור שר הפנים להמלצות הוועדה". והנה "מעולם לא הוקמה ועדת חקירה להעברת שטחים ממגשימים לסביון ולא הוחלט על העברת שטחים מוניציפאליים אלה".
במילים אחרות, על פי משרד הפנים מעולם לא התקבל אישור להעברת השטחים וממילא לפרויקט.
תשובת משרד השיכון, מתברר, גם היא אינה שופכת אור מלא על הפרשה: "כחלק מהמדיניות של משרד הבינוי והשיכון ומינהל מקרקעי ישראל להגדלת היצע הקרקעות ככלי המרכזי למלחמה במצוקת הדיור, נאבקתי בכדי להעביר את החוק שיאפשר להשיב למדינה את הקרקעות החקלאיות שייעודן שונה למגורים", מסביר השר אריאל אטיאס את הוראת השעה. "התוכנית במגשימים", על פיו, "היא רק אחת מתוך רשימה ארוכה של עשרות ישובים הכוללים למעלה מ-11 אלף יחידות דיור לבנייה לפי התב"עות (תוכנית בניין ערים) השונות החלות עליהן, הן לצמודי קרקע יוקרתיים והן לבנייה רוויה עממית, ושאושרו משך שנים רבות".
ומה באשר לתוכנית הספציפית, אני שואלת, ובכן "אופי תוכנית הבנייה או מה יהיה בה זהו עניין בין הרשות המקומית לבין ועדות התכנון המחוזיות שבמשרד הפנים ושר הבינוי והשיכון אינו מעורב בה כלל. יצוין כי מדובר בתוכנית שמתגלגלת בועדות התכנון כבר למעלה מ-10 שנים ואושרה בשנת 2003. בנוסף, מדובר ביחידות האחרונות מהמתחם שכולל 290 יח"ד שכבר נבנה או שווק בעבר".
"מה שקורה שם לא כתוב בתנ"ך", אומר אמי פלנט, "זה לא נקבע בהר סיני. זה שהם מספרים לנו על תוכניות משנת 2003, אז הם מספרים. עובדה שאנחנו לא ידענו על התוכנית הזו אז. ובכל מקרה, לא מקובל על דעתי שאי אפשר לשנות את פני הדברים ולהתאים אותם, בתוקף כל הוראות השעה שהם ממציאים חדשות לבקרים, לצרכים האמיתיים של מדינת ישראל. מה גם שאם אני מבין נכון את תשובת משרד הפנים, ואת הקביעה כי לא הוקמה בכלל ועדת חקירה להעברת השטחים, אז בכלל כל העסק נראה לי על כרעי תרנגולת". ובאשר למושב מגשימים, אומר פלנט "אם אנחנו רוצים שלא ישללו לנו את הזכויות, ויקחו לנו גם את הפיצוי המגוחך שהם מציעים עכשיו, אז אין לנו ברירה אלא קודם כל להעביר להם את הקרקע עד סוף החודש הבא. המינהל, בשל מה שהם מגדירים כפיצוי מוגדל בשל העובדה שמדובר בשטח נטוע, יקבל את השטח עם הזיתים. מה הם יעשו איתם? אני לא יודע, אני באופן אישי מקווה שהם יטרחו להוציא בזהירות את העצים ולטעת אותם מחדש בשכונת הוילות שהם יבנו שם, למרות שאני בספק אם הם יטרחו. אגב, יש חוק בעניין הזה, אבל במדינת המאפיה אי אפשר לדעת".
ובינתיים, בסמוך למטע הזיתים, שהרוח משחקת בין צמרותיו, ואור הבוקר צובע בגוונים של אפור וירקרק את העלים, כבר עובדים הכלים הכבדים. טרקטורים מעלים אבק בשכונה ההולכת ונבנית, אנשי מקצוע מציצים במפות, מרימים עיניים, מסמנים באצבע קווים עתידיים של שלמת בטון ואספלט, מרוצים, אם לשפוט ממראה עיניים, ממה שמצטייר לנגד עיניהם. עניין של חודשים, אומר לי אחד מהם בגאווה לא מוסתרת, תבואי בעוד כמה חודשים ולא תכירי את המקום. בעוד כמה חודשים?, אני אומרת לו, אני כבר לא מכירה את המקום.
2 הערות
בנושא: מגשימים מול המינהל
שטויות מכיר את הפרדס הזה 40 שנה בעצמי תמיד היה שייך לתחום סביון ולמגשימים לא מגיע כל פיצוי למעט עבור הגידולים.
מדובר בקרקע שאין לכותבת מנקודת מבטה הצרה לטובת מגשימים שאין מדובר בקרקע של מגשימים כל טיעון הגיוני.
מקווה מאוד שכאשר עשו את ההרחבה במושב העשיר מגשימים כתבה בעלת הבלוג גם טענות ומענות למגרש ההרחבה שקיבלו הוריה בחינם!
על ידי מכיר את המקום מצויין ב
11/09/2011 07:46
|
בנושא: מגשימים מול המינהל
אני מתקשה להבין את הגב' אריאלה רינגל הופמן, ואת יו"ר ועד מגשימים, המשתמשים בלשון מכובסת ולא קוראים לילד בשמו האמיתי.
מנהל מקרקעי ישראל הוא בעצם "מינהל שודדי הקרקעות" הגדול ביותר במדינת ישראל. הוא בסך הכול קיבל על עצמו לנהל את מקרקעי ישראל ולא לסחור בהם, ובטח לא לגנוב ולשדוד את בעלי הקרקעות. כן , כגנבים קטנים הם נוהגים באדמות ישראל, ולפי התיאור בכתבתה של אריקלה רינגל הופמן כך בדיוק נהגו באדמות מושב מגשימים. אלא שהנוג הוא שגנבים קטנים כשנתפשים נכנסים לכלא על גניבות קטנות , ואילו המינהל לא רק שאינו מתבייש במעשיו אלא עוד מתגאה בהם.
אז תאמרו בפה מלא. מינהל מקרקעי ישראל גוזל / שודד /חומס/ מלסטם את קרקעות החקלאים ומוכר אותן בלי בושה ומבלי לתת דין וחשבון לאיש, לכל המרבה במחיר. והמדינה והמשרדים הנוגעים בדבר והשרים לדורותיהם אינם נוקפים אצבע להפסיק את מסע השוד הגדול הזה, מה שמעלה בהחלט תהיות על טוהר המידות של כל הנוגעים בדבר.
במאפיה יש לפחות כללים. במינהל אין כללים.ככל שאפשר לגנוב / לגזול / לחמוס יותר ,- יותר טוב. מי ממובילי המדיניות במינהל שמצליח להגדיל את הגזלה לוהעצים אותה, "לעשות קופה" גדולה יותר מועלה בדרגה.
אחרי ההופעה הטלבזיונית המבישה של ירון ביבי, בה תיאר במו פיו כיצד התגלגל כלאחר יד והגיע עד לאן שהגיע ( מי שעמד שנים בראש מינהל מקרקעי ישראל ובוודאי נושא באחריות לא מעטה למדיניות הנוהגת כיום במינהל ויש היום שם וכתובת ) ברור לגמרי מי הם המנהלים את הקרקעות במדינת ישראל. מן הראוי לקצץ בגידולי הפרא הללו בהקדם, ויפה שעה אחת קודם.
ועוד הערה אחת חשובה.
נהוג במקומותינו להאשים במחדלים גופים ציבוריים. אלא שזאת לדעת,.מאחורי כל גוף ציבורי עומדים בני אדם, הנושאים שמות ויש להם מען. מן הראוי היה אחת ולתמיד להפסיק לדון את הגוף האנונימי ולרדת לפרטי מרכיביו. יש לתבוע אישית את האחראים למחדלים ומעשים ולהביאם לדין , ולא לאפשר להם להסתתר מאחורי הגוף הגדול הזה הקרוי אנונימוס.
על ידי דוד אגמון ב
18/09/2011 17:49
|