בית המשפט המחוזי מחוז מרכז דחה תביעה של מושב חרות להצהיר כי המושב זכאי לחלק משווי הקרקע בהתאם להחלטה 727 של מועצת מקרקעי ישראל מתוקף השתתפות מייסדי המושב ברכישת הקרקע ובהשבחתה.

ביהמ"ש ציין כי מהמסמכים עולה כוונתם הברורה של נציגי המבקשת, בעת רכישת המקרקעין, לפיה המקרקעין חייבים להיות בבעלות הלאום ואין להרשות בהם בעלות פרטית של המתיישבים, תהא תרומתם הכספית לרכישה אשר תהא. העובדה כי השתנו העיתים והעקרונות האידיאולוגיים שבהם החזיקו חברי האגודה ננטשו על-ידם, אינה משנה מכוונתם המקורית והם אינם רשאים לחזור ממנה.

לא היתה למבקשת בעלות במקרקעין ומשכך היא מעולם לא העבירה זכויות מסוג זה לידי המשיבה, אשר יש להשיבן כפי שהיא טוענת עתה. על פי שטר המכר הועברו הזכויות במקרקעין מחברת מטעי ארץ ישראל ישירות לידי המשיבה, ללא מעורבות המבקשת. אודות טיבן של הזכויות החוזיות הללו ניתן ללמוד מתוך הסכמת הצדדים בעת הרכישה, מיישומן של הסכמות אלה הלכה למעשה ומן ההסכמים המאוחרים יותר שנחתמו בין המבקשת למשיבה. ובשום מקום לא נזכר כי קיימת נאמנות של המשיבה עבור המבקשת או כי ניתנה לה מתנה על תנאי אשר תתבטל עם שינוי ייעוד המקרקעין. ההיפך הוא הנכון- הצדדים צפו אפשרות של שינוי ייעוד המקרקעין בעתיד והסכימו מראש כי במצב כזה המקרקעין יוחזרו לידי המשיבה, היא בעלת מלוא הזכויות במקרקעין, תוך מתן פיצוי למבקשת.
כמו כן נדחתה בקשת המבקשת להצהיר אודות זכותה לפיצוי על פי עקרונות החלטה 727. זאת לאור המדיניות שנקבעה עם ביטול ההחלטה.
ה"פ (מרכז)650-11-07 חרות מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' קרן קיימת לישראל ואח', פס"ד מיום 24/03/010