ביהמ"ש המחוזי בירושלים דחה ערעור של ממ"י על פסיקת בימ"ש השלום שפטר חוכרים מתשלום דמי היתר לפי ה"שטח לבניה" (לפי החלטת המועצה מס' 481). ביהמ"ש קיבל את טעמת המשיבים כי על ס' 5 להחלטת מועצה 402 כי החובה לתשלום דמי היתר קמה רק אם השטח הבנוי הכולל עולה על 160 מ"ר ורק בגין שטח תוספת הבניה העולה על 160 מ"ר. ביהמ"ש ציין כי אמנם החלטה 481 מאוחרת להחלטה 402, אך הדרך ליישב ביניהן ולקבוע חיוב בדמי חכירה או בדמי היתר על כל השטח הבנוי ללא פטור, היא רק באמצעות החלטת מועצה נוספת, ולא באמצעות הוראות פנימיות או נהלים המצויים במדרג נורמטיבי נמוך יותר. ביהמ"ש ביקר את התנהלות ממ"י ביחס לפרשנות חוזי החכירה וציין כי מחובת ההגינות החלה על הרשות, בהיותה צד לחוזה עם מתקשר פרטי, להימנע משימוש בכוחה כלפי האזרח בדרך של הצבת דרישות תשלום חוזיות שאין להן ביטוי חוזי מפורש או משתמע בבירור, וכאשר לא נקבעו קריטריונים ברורים לתשלום מראש וכל עוד לא נקבעו בחוזים הוראה בקשר לאמור כוחו של ס' 5 להחלטה מס' 402 במותניו. אין בכוחן של הנחיות פנימיות או החלטות הנהלה כדי לשנותו.
ע"א (ירושלים) 11272/07 11301/07 מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל נ' אסקלסקי אלברט ואח', פס"ד מיום 01/06/08 |