חיבור זה נכתב, בעקבות מקרה מצער במיוחד בו טיפל משרדנו וזאת לאחר שנים בהן טיפל הח"מ במקרים רבים וסבוכים העוסקים ביחסים בין בני משפחה, הורים וילדים, אחים, וקרובים, וסכסוכים שנובעים בעקבות חלוקת נחלות במושבים, ירושות, גירושין, עיזבונות וכיוצ"ב.

עובדות המקרה שיתואר להלן, כה קשות, מצד אחד, אך מצד שני, יכולות לדפוק על פתחו של כל בעל נחלה ועל כן, ראוי ורצוי לשים לב לעובדות המתוארות, על מנת, שמי מהקוראים, לא ימצא עצמו יום אחד, בצד השני של המתרס, בו נרמסות זכויותיו והוא נותר שותת דם מול שוקת שבורה ללא מענה.

בית המשפט המחוזי בנצרת, הורה כסעד הצהרתי ללשכת רישום המקרקעין, לרשום מחדש חוזה חכירה בין הקרן הקיימת לישראל לבין קיבוץ בית זרע, שרישומו בוטל בהסתמך, לטענת המינהל על יפוי כוח שנתן הקיבוץ (א' 259/05 קיבוץ בית זרע נגד רשם המקרקעין מינהל מקרקעי ישראל והקרן הקיימת לישראל, ניתן על ידי כב' השופטת נחמה מוניץ ביום 13.1.2010). בפסק הדין נקבע כי "ראוי ליתן סעד הצהרתי המורה לבטל את שיטרי ביטול החכירה ההיסטורית. סעד זה דרוש והכרחי הוא לשם הגנה על זכות החכירה שהינה זכות קניינית הראויה להגנה, בפרט כאשר התובע נהג בתום לב ובניקיון כפיים מלא. הגנה על זכויות קנייניות הינן מערכי היסוד של שיטת משפטנו בפרט, לאחר חקיקת חוקי היסוד".

בעת מכירת נחלה מבצעות רשויות מס שבח חלוקה בשווי התמורה המתקבלת בגין הנחלה במסגרת המכירה. העיקרון הוא, כי חלק מהתמורה מיוחסת לבית המגורים וחלק אחר של התמורה, מיוחסת ליתרת המשק ולזכויות בניה נוספות. החלוקה בין המרכיבים נעשית בהתאם למיקום הנחלה, מיקום בתי המגורים והמבנים בנחלה, גודל הבתים, התכניות החלות על הנחלה וכיוצ"ב.

בעת הגשת הדיווח לרשויות מס שבח, מוגשת שומה עצמית אשר נערכת על ידי המוכר, במסגרתה קובע המוכר את החלוקה בין שווי בית המגורים לבין השווי בגין יתרת המשק וזכויות הבניה הנוספות ובהתאם לכך משלם המוכר את מס השבח.

דו"ח ארגון ה OECD על ישראל המוגש במסגרת בקשתה של ישראל להתקבל לארגון.
בעמודים 21, 28 ו- 139 ישנה התייחסות למדיניות הקרקעות בארץ ולרפורמה במינהל מקרקעי ישראל.

קובץ לעיון בלבד (לא להדפסה)

כדי לקיים את מכלול מרכיבי היסוד של הקיבוץ המתחדש, הקיבוץ נדרש לקרקע בהיקף משמעותי. הקיבוץ כפוף לחוזה חכירה לדורות, שנכרת בינו לבין מינהל מקרקעי ישראל; זהו חוזה בעל מאפיינים ייחודיים ביותר. באופן עקרוני, הקיבוץ חוכר מכלול שלם של מקרקעין, הקרוי "משבצת", שכ- 15% מתוכן מיועדים בדרך כלל לחלק "האזרחי" של הקיבוץ, קרי: מגורים, בתי ספר, משרדים וכו', והשאר מיועד לחקלאות ולמבני עזר לחקלאות.

הכפיפות המשפטית בהקשר זה הינה לחוק המקרקעין, כמובן, אך גם למאות החלטות של מועצת מקרקעי ישראל, להחלטות השונות של הנהלת מינהל מקרקעי ישראל ולחקיקה שעוסקת במקרקעי ישראל ובמעמדו של מינהל מקרקעי ישראל

ירחון "מקרקעין" - ח/6 (נובמבר 2009)