ביהמ"ש המחוזי בחיפה דחה תביעה של קיבוץ מגל נגד ממ"י בה טען הקיבוץ כיהחלטה 959 לא מבטלת את זכותו לפיצוי  מכוח הסכם החכירה בין הצדדים ומכוח החלטה 1023 של המועצה, הקובעת כללים לפיצוי בגין קרקע חקלאית המוחזרת לחזקת המינהל.
ביהמ"ש קבע כי הקיבוץ היה זכאי להמשיך ולהחזיק בקרקע שיעודה שונה, במסגרת משבצת הקרקע שהוחכרה לו על פי הסכם החכירה והוא הפסיק להחזיק בה מיוזמתו הוא. בנסיבות אלה – יש להחיל את הוראות סעיף 30 לחוזה החכירה – שעניינו ביטול החוזה (ללא זכות לפיצוי) ולא את הוראות סעיף 21 לחוזה זה.
ביהמ"ש הוסיף כי המצב הבטחוני של היישוב היווה פקטור לשינוי הייעוד, אך מבחינת המינהל  – אין עניינו לדאוג לבטחונו של המבקש ומשבחר הקיבוץ לייזום תכנית שתשנה ייעוד חלק ממשבצת הקרקע שהוחכרה לו – עליו לעמוד בתנאי הסכם החכירה – באופן שאותו חלק מהמשבצת יגרע מהמבקש ללא תמורה כספית מהמשיב
ה"פ 273-07(חיפה) קיבוץ מגל נ' מינהל מקרקעי ישראל, פס"ד מיום 14/07/10

ביהמ"ש המחוזי בתל אביב קיבל תביעה של בעלי זכויות בשטח בתחום רמת השרון לחדש את חוזה החכירה שברשותם שפג תוקפו על פי תנאי חוזה חכירה ל"נחלה". ביהמ"ש קבע כי העקרונות הנורמטיבים הקובעים מהי נחלה ומהו משק עזר כוללים בין השאר את הכללים הבאים: הקרקע היא קרקע חקלאית; גודל הקרקע תואם את קביעת שר החקלאות בהתיעצות רשות התכנון; הקרקע בבעלות המדינה , קק"ל או רשות הפיתוח;
הקרקע הוחכרה לתקופה ארוכה; הקרקע הוחכרה לפרנסת המתיישב ממשק חקלאי.

במקרה הנ"ל על אף שגודל הקרקע אינו תואם את קביעת שר החקלאות, מכיוון שהוכיחו התובעים כי השימוש בנחלה הוא לצרכים חקלאיים, הכיר ביהמ"ש בכך כי השטח הנדון הינו "נחלה" והורה לממ"י לחדש את חוזה החכירה לפי התנאים הנהוגים לנחלות.
תא (ת"א) 1129-07 ספיר שאול נ' קרן קיימת לישראל, פס"ד מיום 09/05/10

בית המשפט המחוזי מחוז מרכז דחה תביעה של מושב חרות להצהיר כי המושב זכאי לחלק משווי הקרקע בהתאם להחלטה 727 של מועצת מקרקעי ישראל מתוקף השתתפות מייסדי המושב ברכישת הקרקע ובהשבחתה.

ביהמ"ש ציין כי מהמסמכים עולה כוונתם הברורה של נציגי המבקשת, בעת רכישת המקרקעין, לפיה המקרקעין חייבים להיות בבעלות הלאום ואין להרשות בהם בעלות פרטית של המתיישבים, תהא תרומתם הכספית לרכישה אשר תהא. העובדה כי השתנו העיתים והעקרונות האידיאולוגיים שבהם החזיקו חברי האגודה ננטשו על-ידם, אינה משנה מכוונתם המקורית והם אינם רשאים לחזור ממנה.

לא היתה למבקשת בעלות במקרקעין ומשכך היא מעולם לא העבירה זכויות מסוג זה לידי המשיבה, אשר יש להשיבן כפי שהיא טוענת עתה. על פי שטר המכר הועברו הזכויות במקרקעין מחברת מטעי ארץ ישראל ישירות לידי המשיבה, ללא מעורבות המבקשת. אודות טיבן של הזכויות החוזיות הללו ניתן ללמוד מתוך הסכמת הצדדים בעת הרכישה, מיישומן של הסכמות אלה הלכה למעשה ומן ההסכמים המאוחרים יותר שנחתמו בין המבקשת למשיבה. ובשום מקום לא נזכר כי קיימת נאמנות של המשיבה עבור המבקשת או כי ניתנה לה מתנה על תנאי אשר תתבטל עם שינוי ייעוד המקרקעין. ההיפך הוא הנכון- הצדדים צפו אפשרות של שינוי ייעוד המקרקעין בעתיד והסכימו מראש כי במצב כזה המקרקעין יוחזרו לידי המשיבה, היא בעלת מלוא הזכויות במקרקעין, תוך מתן פיצוי למבקשת.
כמו כן נדחתה בקשת המבקשת להצהיר אודות זכותה לפיצוי על פי עקרונות החלטה 727. זאת לאור המדיניות שנקבעה עם ביטול ההחלטה.
ה"פ (מרכז)650-11-07 חרות מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' קרן קיימת לישראל ואח', פס"ד מיום 24/03/010