פס"ד תקדימי המחזק את תקנון האגודה ביישוב סכסוכים
06/05/2020
בתאריך 03.05.2020 פורסם פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון (כב' השופטים נ. סולברג, ד. מינץ, י. וילנר) בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים בתיק רע"א 959/20 נהריה-כפר שיתופי להתישבות חקלאית נ' דפנה פרידמן.
בית המשפט קיבל את בקשת המבקשת אשר יוצגה ע"י עו"ד רון רוגין, לעיכוב ההליך בבית המשפט המחוזי חיפה לצורך העברתו לבוררות.
הסוגיה דנן - האם סכסוך אודות חברות באגודה שיתופית היא סוגיה חוקתית אם לאו, הייתה פתוחה למעלה מחמישים שנה.
היא הוכרעה בפס"ד זה תוך חיזוק מעמד האגודה השיתופית ותקנון האגודה.
בפס"ד הועמדה הלכה על מכונה תוך הרמוניזציה של הדין: הסוגיה היא רגילה פרט למקרים הנדירים בהם סיבת אי קבלת החבר טמונה ביסוד חוקתי כמו הפליה גילנית או מגדרית.
בית המשפט דן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן, סג"נ) בה"פ 36289-04-19 מיום 5.1.2020 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת (האגודה השיתופית נהריה) להורות על עיכוב הדיון בתובענה שהוגשה נגדה בשל קיומו של סעיף בוררות הקיים בתקנונה.
אמהּ של המשיבה (להלן: המנוחה), הייתה חברה במבקשת, אגודה שיתופית – נהריה כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן: האגודה), אשר הוקמה במטרה לספק שירותים לחקלאים פרטיים אשר עבדו חלקות קרקע בעיר נהריה. בהליך קודם שנדון בבית המשפט המחוזי (ה"פ (מחוזי חיפה) 53709-11-15) הגישה המנוחה תובענה נגד האגודה בשל החלטת הוועד המנהל של האגודה להפסיק את חברותה באגודה על סמך הטענה כי היא חדלה מלהחזיק במשקהּ החקלאי, בניגוד להוראת סעיף 14(ג) לתקנון האגודה הקובעת כי חברותו של חבר באגודה פוקעת "בחדלו להחזיק במשקו החקלאי"
ביום 27.3.2017 קיבל בית המשפט את תביעת המנוחה, לאחר שמצא כי אופיה החקלאי של האגודה, כמו גם עיסוקם החקלאי של רבים מחברי אגודה, עבר וחלף מן העולם, כאשר החלקות ששימשו אותם לחקלאות בעבר הוחזרו זה מכבר לרשות מקרקעי ישראל. נקבע כי הוצאתה של המנוחה מהאגודה נעשתה שלא כדין, ויש לראותה כמי שמעולם לא הוצאה ממנה.
המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 22.8.2018, ובסמוך לאחר מכן פנתה המשיבה אל האגודה וביקשה להעביר אליה את חברותה של המנוחה באגודה. לפנייתה צירפה העתק מהודעה ששלחה המנוחה לאגודה, לפיה היא מבקשת למנות את המשיבה כחליפתה.
לאחר שלא קיבלה מענה לפנייתה זו, הגישה המשיבה בקשה בדרך המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי, במסגרתה ביקשה כי בית המשפט יורה לאגודה להעביר את חברותה של המנוחה אליה. בתשובתה לבקשה, טענה האגודה כי המשיבה אינה כשירה כלל להירשם כחברה באגודה במקום המנוחה משום שאינה מתגוררת בשטחי האגודה, כפי שנדרש בתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973 (להלן: תקנות החברות) ובתקנון האגודה. לצד התשובה לגופם של דברים, טענה האגודה כי יש להעביר את הדיון בתובענה להכרעת רשם האגודות השיתופיות או לעכב את ההליכים בתובענה נוכח קיומו של סעיף בוררות בתקנון האגודה.
בית המשפט המחוזי דחה הן את הבקשה להעביר את הדיון לרשם האגודות השיתופיות והן את הבקשה לעכב את ההליכים בתובענה ולהעבירה לבוררות. באשר לסמכות רשם האגודות השיתופיות, נקבע כי אין חובה לפי תקנות החברות לפנות אליו בלבד. על כן במקום שבו חבר אגודה שיתופית מבקש לבחון את אי הכללתו בפנקס החברים, אין הדין כופה עליו לפנות דווקא אל רשם האגודות השיתופיות והוא זכאי להביא את עניינו לפני בית המשפט. באשר לסעיף הבוררות, בית המשפט קיבל את טענת המשיבה כי עניין חברותה באגודה הוא "עניין חוקתי" ולא עניין פנימי הנוגע לעסקי האגודה, ועל כן סעיף 132 לתקנון האגודה, בו מופיע סעיף הבוררות, אינו חל עליו ואין להורות על עיכוב הליכים בתובענה.
בהתאם לכך הוגשה בקשת רשות הערעור הנ"ל לבית המשפט העליון.
החלטת בית המשפט העליון
"דיון והכרעה
7. לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטות של בית המשפט בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או סוגיה בעלת השלכות רוחב החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה או במקרה שבו נדרשת התערבות בית המשפט משיקולי צדק ולשם מניעת עיוות דין.
...
14. המחלוקת בין הצדדים נסובה כאמור על שאלת העברת חברותהּ של המנוחה באגודה מהמנוחה אל המשיבה. קרי, שאלת חברות המשיבה באגודה. בית המשפט המחוזי סבר, בהסתמך על עמדתה של המלומדת ס' אוטולנגי, כי סירוב לרשום אדם כחבר באגודה נמנה על אותם עניינים "חוקתיים", שאין להעבירם לבוררות. אין בידי להסכים עם עמדה גורפת זו.
...
...
22. סוף דבר: אמליץ לחבריי לקבל את הערעור באופן שההליך בבית המשפט המחוזי יעוכב לצורך העברתו לבוררות. היה והמשיבה תחפוץ שהעניין יוכרע לפני רשם האגודות השיתופיות, היא תודיע על כך לבית המשפט המחוזי."