עמותת אדמתי
חסר רכיב

רבותי ההיסטוריה חוזרת?

15/11/2018

מאת: גלעד אלטמן

תושבי עוטף עזה היקרים, החלוצים, אשר מסכנים יום יום את עצמם ואת ילדיהם למען המדינה, האוחזים בציפורניהם בקרקע צמודת הגדר ואינם מוותרים על עיבודו של דונם אחד אל מול פני האויב. יישר כוחכם.
 

כלל אזרחי המדינה תומכים בכם ומעריכים אתכם ועל הקרבתכם הרבה בעבור אידיאלים אמתיים. מוסדות המדינה, תומכים , מסייעים , מקילים על התנהלות חייכם במקומות בהם ניתן להקל ולו רק כדי לאפשר לכם להמשיך ולשכב על הגדר בעבור כולם.


אל הסימפטיה והתמיכה הבלתי מסויגת הצטרפו השבוע גם המסע הרגלי של בני הנוער מ'עוטף עזה', שניסו ללכוד את תשומת לבו של הציבור ואת אהדת צמרת מקבלי ההחלטות וגל ההפגנות של תושבי 'העוטף' בתל אביב.


טרור העפיפונים - כמשל

טרור העפיפונים - כמשל

  



מסע בני הנוער לעבר הבירה מגלם את התסכול והכאב של הדור הצעיר, שגדל בין טראומה לטראומה ושאישיותו מתעצבת בין נס לס. מותר להניח שלבו של כל הציבור יוצא אליהם ואל אחיהם הרכים בשנים, שמפתחים חרדות מתמשכות ואולי מתהווה בהם גם מצב נפשי בלתי הפיך.
  

"נסו להפנות מבטכם 20 שנה לפנים, לעבר העתיד הלא רחוק, כשהשלום יפרח, דשאים מוריקים ישתרעו בין בתיכם, גינות יפות יעטרו את צמודי הקרקע שלכם. ומה יקרה אז? ניתן לנחש זאת על-פי מה שקורה כיום לראשוני ההתיישבות ולחקלאים החלוצים, שהקימו את המדינה וסימנו את גבולותיה במו ידיהם, במחרשות, בזיעת אפם וגם בדמם. ואכן, בעוד כ 20 שנה ילינו כלפיכם חלק מאנשי היישוב ויכתירו אתכם בתארים כמו "המדינה נתנה לכם", "שודדי קרקעות", "אתם קיבלתם ואנחנו לא " ועוד כינויי גנאי שכאלה..."


איש לא יזכור את זאב עציון ושחר מלמד מקיבוץ נירים שנהרגו מפגיעת פצמ"רים ואת גדי ירקוני ששתי רגליו נקטעו באותו אירוע. בדיוק כפי שמעטים הם הזוכרים היום את עשרות הנופלים מהמאורעות לפני קום המדינה ובמהלך מלחמת השחרור של קיבוץ רמת הכובש, את חלוצי עמק
זבולון שהקימו את כפר ביאליק ואת רמת יוחנן אל מול כנופיות אויב צמאות דם ואת חלוצי החלוצים של קיבוץ ניר עם.

לא ניתן להעלות על הדעת תסריט שבו אתם נוטשים את משמרתכם על קו העימות  עליו אתם מופקדים כעת, אבל לקחיהם של חלוצי וגיבורי ימי ראשיתה של המדינה חייבים להילמד ולהיות מופנמים על ידי חלוצי וגיבורי העשור האחרון בעוטף עזה. חובה להיצמד לקרקע, גם אל מול פני האויב וגם לנוכח הטרור שמנגד. אבל בה בעת חובה לשמר את המורשת ולפעול לשימור הזכויות בקרקע. עשו זאת כבר היום, כי בעוד שנים לא רבות, תישארו עם זיכרונות וגעגועים לעבר ואלו יהיו למרב הצער, שלכם בלבד.


הציניקנים ומחפשי הצדק החלוקתי ישכחו את עשורי הגיהינום שעברתם, את ההקרבה שנרשה ממשפחות, מהורים ומילדיהם, את הקורבנות, את לילות המקלטים את הילדים המיוסרים.  


שאו ברכה בדרככם זו.

 

גלעד אלטמן, יו"ר אדמתי

תגובות לדף זה
תגובה חדשה

יפה

אלעד בצר | 16/11/2018

חזק  ואמיתי

חסר רכיב