בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המושב סירקין נגד קק"ל ורמ"י

יו"ר אדמתי, גלעד אלטמן כתב בעקבות פסק הדין מאמר תחת הכותרת "שינוי כיוון:

חברינו במושבים ובקיבוצים. הטענות על זכויותינו בקרקע הן טענות אמיתיות ורוויות דם ויזע. אלא שבתי המשפט אינם מקבלים אותן ואנו נדחים השכם והערב, מאז בג"ץ "הקשת המזרחית".

רק לאחרונה נדחו תביעות כפר סירקין, חפציבה ועוד. נראה אפוא, שאנו מנסים להתקדם בדרך ללא מוצא. התוצאה בפועל היא שלא רק שאין מכירים בחשיבות ובזכויות שנצברו לנו , אלא אף מפחיתים בחשיבות פועלינו ופוסקים כאילו היה מתחת לזה של תושבי העיר, שישבו לבטח בעירם.

הגיע העת להכיר בעובדה שכללי הצדק של בתי המשפט השתנו ועלינו לשנות כיוון. שינוי אדרת: במקום לטעון לזכויות היסטוריות עודפות, יש לטעון להשוואת תנאים למגזר העירוני בכל הקשור לחלקת המגורים וזאת על בסיס עיקרון השוויון. לא נקבל אפליה לרעה לעומת המגזר העירוני. נדרוש שוויון תנאים. אני מאמין שנצליח בכך.

אני קורא לכל מי שמכין תביעה מסוג זה, או שכבר הגיש אותה, לעצור ולבחון מחדש את המסלול. אני נמצאים בתחילתו של מהלך חוצה תנועות ויישובים שמטרתו השוואת התנאים. יש לנו את החומר הדרוש והוכחות חותכות המצדיקות את טענותינו. כל שעלינו לעשות הוא לשלב כוחות בקרב החשוב וההיסטורי הזה.

גלעד אלטמן מסכם: זוהי שעת מבחן למפעל המפואר של ההתיישבות, נכיר בטעויות העבר ונצעד יחד לעבר מסלול משפטי חדש וצודק. נשמח למסור פרטים לכל מי שמעוניינים לשמוע פרטים נוספים וכמובן להצטרף ליוזמה זו שעמותת אדמתי מובילה.

בארי הולצמן, יו"ר אדמתי בעבר כתב השבוע בעקבות פסק הדין:

כל טענותינו קרסו בפסיקה זו ובפסיקות בג"צ קודמות. אנו נאחזים בזכויות היסטוריות ומוסריות ואפילו שמאיות שאינן "תופסות" בראיה משפטית. אולי הזכות הגדולה ביותר שאינה מוכרת ואף לא נידונה היא ככל הנראה, היא העובדה שללא השתתפות המתיישבים באותן שנים ברכישת הקרקע, היא לא הייתה נרכשת כלל, או לא במלוא היקפה. זוהי כדברי השופטים "זכות גנרית" ואכן היא כזו לכל הישובים שהשתתפו ברכישה.

העובדה שסכומי הרכישה שהשקיעו המתיישבים הוחזרו להם לכאורה על פני כמה שנים, ניתנת לפרשנות, כי רק לאחר שקק"ל אספה מספיק תרומות, היא הצליחה לפרוס את "החזר ההלוואה" על פני כמה שנים.

ושוב, בזמן הרכישה לא היו לקק"ל די מקורות לממן כמה וכמה רכישות קרקע. רק השתתפות המתיישבים אפשרה בכלל את הרכישה בהיקפה המלא.

זכות נוספת שלא הודגשה ו/או לא נידונה, שייכת להשבחות הראשוניות שנדרשו לקרקעות ודינן אינו כמו השבחות שוטפות שהביאו בהמשך גם הכנסות ורווחים. שהרי התרחש כאן אירוע חריג של קרקע "בעייתית", שרכישתה בוצעה ע"י קק"ל העני, בגין שוויה הנמוך.

אירוע חריג זה אינו אמור להיות מחושב חשבונאית כטעון פחת. כנ"ל העלויות הנובעות מבעיות ביטחוניות. כדי להמחיש את שוויין במונחים נוכחיים, ניתן וצריך לחשב את שוויין הנוכחי, בהנחה שצה"ל ו/או משרד הביטחון  היו צריכים לבצע זאת.

בארי מוסיף עוד: מתברר, כי אבותינו, המתיישבים הראשונים ובעיקר מנהיגיהם, לא עמדו על זכותם העתידית לאחר תום שלטון המנדט הבריטי ולא התמודדו עם מגבלות שהטילו על רכישת קרקעות – כדי להבטיח שיזכו בבעלות על הקרקע, או לפחות על חלקה ב"חלקת המגורים" שאינה אמורה לשמש כקרקע חקלאית.

אפשר להצטער ואף לכעוס על כך, אך אין בכך תרופה למצב הנוכחי. סביר להניח כי זכויות כאלו "לא הייתה בראש שלהם" באותם ימים.

יותר ויותר גובר הכעס על קק"ל, שרשמה בצדק את זכויותיה גם על קרקעות שנרכשו בהשתתפות המתיישבים, אך כשהשתנו הנסיבות והוסרו המגבלות – לא הציעה זכות בעלות ולו על חלקת המגורים.

כעס דומה יש בי על קוצר הראות של נציגינו - בכול רמות השלטון, בשנות המדינה הראשונות - על כך שלא דאגו לנושא זה. אני תוהה אם בימים אלו גם אנחנו איננו מפספסים משהו. ריכוז המאמץ לנסות ולתקוף את פס"ד "הקשת" יכול להיות מעשה של צמצום הנזקים מפס"ד זה.

מסתבר שהנזק בפס"ד "הקשת" גדול ממה שהערכנו וגם מסעיף 34 שם לא ניוושע. כדאי אפילו למחוק את ציטוט הסעיף במסמכים שלנו...

מן האמור לעיל, נראה כי הערוץ המשפטי בו הלכנו עד היום, שעיקרו תביעת זכויות לישובים בודדים – מוצה. עתה עלינו להתרכז בתביעות הנגזרות מעבודותיו של רון רוגין.

במקביל ובתקווה שיום אחד ייווצר מצב פוליטי, קואליציוני ופרלמנטרי חדש, יש לגבש חקיקה מתאימה, שתהיה זמינה ואשר נפעיל אותה מוקדם ככל האפשר באמצעות חברינו ונציגינו בכנסת. במקביל, יש לפעול להצבת 'כוחותינו' בממסד רמ"י ובמנהל התכנון. אם איילת שקד תצטרף אלינו אזי גם באיוש מערכת השופטים, עד וכולל שופטי העליון.

בסיכום דבריו כותב בארי: נראה לי כי לנציגי כפר סירקין לא כדאי להמשיך בתביעה זו ולערער על פסק הדין לעליון. הם עלולים "לחטוף" חזק יותר בערכאה זו, במיוחד לאור הפסיקה בתביעת חפציבה ובית אלפא.

למרות כל האמור לעיל, העבודה שנעשתה על ידי חברינו, כאן ובישובים אחרים, למרות הכישלון המשפטי, ראוי שתירשם באופן ראוי (ספר, תזות ומאמרים אקדמיים, סמינרים, עבודות גמר וכו') למען ההיסטוריה ולמען הדורות הבאים. אסור לאפשר למערכת המשפטית למחוק את תרומותינו.