חסר רכיב

כפר ביאליק כמשל / משה ברנע

21/10/2016

בסוף שנות ה – 20 ובראשית שנות ה – 30 של המאה הקודמת החלה התיישבות מסיבית של מושבים וקיבוצים בסמוך למושבות דאז. מיקומם של היישובים נבע מכמה סיבות:

  1. הם היוו חגורת מגן ומעין מוצבי חוץ שהוכיחו את נחיצותם וחשיבותם בעיקר בשנות המאורעות ובתקופת מלחמת השחרור. כך בסמוך לרחובות הוקמו המושבים גבתון וכפר ביל"ו והקיבוצים גבעת ברנר וקבוצת שילר. מזרחית לפתח תקווה הוקם כפר סירקין ומדרום לה כפר מעש. בסמוך לכפר סבא הוקמו כפר מל"ל, גני עם, ירקונה, צופית, גן חיים, כפר ורבורג וגבעת ח"ן.
  2. הסיכון בתנועה בארץ ומערכת התחבורה הלא מפותחת חייב צמצום טווחי נסיעה בין יישובים.
  3. ההשקעות הכבדות ברכישת הקרקע, השבחתה והשמירה עליה. והכנסות הזעומות מהחקלאות, בעיקר בשנות ההתיישבות הראשונות, חייבו את המתיישבים לחפש פרנסה משלימה במושבות הסמוכות למקום מגוריהם.
לאחר קום המדינה, כמעט כל המושבים והקיבוצים הוותיקים, קיבלו תוספות קרקע, כהשלמה לקרקעות שהוחזקו על ידם טרם קום המדינה. וזאת בהתאם לתקן משבצת ומכסות מים שנקבע בהתאם לאזורים שונים ברחבי המדינה. תקן שהיה זהה להתיישבות הצעירה והוותיקה.

מטבע הדברים היישובים הנמצאים בסיכון של הפקעת קרקעות, הם אלה צמודי הדופן לערים שהיו בעבר מושבות. וברובם יישובי ההתיישבות הוותיקה. אלא שהשקעותיהם באדמותיהם ובבתיהם עולה פי כמה וכמה על אלה של המתיישבים בעיר ושל חברי היישובים שעלו על הקרקע לאחר קום המדינה.

ערפל כבד ואי בהירות שוררים באשר להליכים הננקטים, לעתים במחשכים – וללא כל ניסיון רציני ואמיתי להדברות עם נציגי היישובים. ברור לנו מעל לכל ספק שלא נקבעו קריטריונים ואמות מידה כגון:

  1. היקף קרקעות חקלאיות מירבי שניתן להפקיע מיישוב.
  2. האם נקבע הליך הדברות מוקדמת עם היישובים צמודי הדופן – טרם כופים עליהם תכנית שבאם הם לא יסכימו לה – יינקטו נגדם צעדים קשים.
  3. האם מישהו הסמיך את רשויות המדינה לנקוט בצעדים שמשמעותם חיסול פעילות ומקור פרנסה ביישוב חקלאי – בדומה להליך המקודם בכפר ביאליק. כפר שעלה על הקרקע לפני יותר מ – 80 שנה ושכמותו מטפחים בכל רחבי בעולם כראות ירוקות סביב "שלמות הבטון והמלט" העירוניות. והוא נאלץ עתה להיאבק על זכויות באמצעות בתי המשפט.
  4. אם מוצו כבר כל עתודות הקרקע בתוך הערים לפני שינוי ייעוד שטחים חקלאיים למגורים ותעסוקה והליכי פינוי בינוי העשויים לספק עתודות קרקע לבניה בערים לעוד 50 שנה וכפי שנקבע בתמ"א 35?
  5. האם סבורים מקבלי ההחלטות כי דין שווה לכל היישובים מהם עתידות להיות מופקעות אדמות – ללא התחשבות בעובדה שמרבית יישובי ההתיישבות הוותיקה ביצעו השקעות מסיביות ברכישת הקרקע, השבחתה והשמירה עליה ועל תושבי המושביות הסמוכות ?
יש לנו יותר מאשר תחושה כי במערכת התכנון מזה מספר שנים חל "טרוף מערכות" ועתה הזמן לעצור אותו ולחשב מסלול חדש.

כך למשל, עד לפני מספר שנים הוחלט שיש להקפיא את הבניה במרכז הארץ ולעודד את פיתוח הגליל והנגב. והנה בהינף קולמוס אחד, הוחלט לפתע, להפשיר קרקע למאות אלפי דיור במרכז הארץ ובאזורי ביקוש אחרים. היסטריה אחזה בקברניטים והחלטותיהם החפוזות והבלתי סבירות, יביאו להמשך שקיעתה של ספינת הנדל"ן מזה למעלה מעשור הקרוי על ידינו "העשור האבוד".

במונחי ענף הכדורגל, אנחנו נמצאים כבר ב"זמן פציעות". קיימת חובה לקיים הליך חשיבה מחודש, תוך הדברות עם הצדדים המעורבים. ההתיישבות הוותיקה שבעבר התגייסה לכל משימה לאומית, תירתם גם הפעם, כבעבר, באם תיווכח כי אין פתרונות חילופיים וזמינים. באם תיווכח כי קברניטי המדינה מנווטים לכיוון הנכון, הראוי והרצוי.
חסר רכיב