חסר רכיב

עמותת אדמתי נאבקת לא רק על האדמות החקלאיות אלא גם על בתי החברים בהתיישבות העובדת

18/04/2016

"יצירת הסכמות ומאמץ משותף למצוא פתרונות למצוקות שליוו את התנועה הציונית מראשיתה – אינן אפשריות עוד. מול המגזר החקלאי ניצבת סוללת קובעי מדיניות ומערכת פקידותית במשרדי המשפטים, האוצר ורשות מקרקעי ישראל וכן ארגונים חברתיים המלבים תחושות קיפוח וצדק חלוקתי לכאורה. עבורם כל אלה סיפורי "אנו באנו" לא אומרים כמעט כלום. איך תצליח לתאר לצעירים וקצת יותר מבוגרים באיזה תנאים, כמעט בלתי אפשריים, בהעדר מעטפת של מדינה ריבונית המעניקה ביטחון בסיסי ותמיכות שונות, נוצרו הנכסים המדהימים הנראים לכולם כיום כמובנים מאליהם. כשאנו מזכירים פעם אחר פעם, בעקביות ובהתמדה, בדבקות ובנחישות את הזכויות שלנו איננו מתכוונים רק לשטחים החקלאיים. זכויות אלו נמצאות באיום מתמיד גם בחלקת המגורים וממש בבתינו",אומר בארי הולצמן , חבר קיבוץ עין חרוד איחוד, בראיון מסכם לקראת סיום תפקידו ,ערב פסח, כיו"ר עמותת אדמתי. ליו"ר החדש , נבחר גלעד אלטמן , שעד לאחרונה שימש עוזר שר הביטחון לענייני ההתיישבות.

עמותת 'אדמתי' קמה מתוך רצון להגן על הזכויות האזרחיות והקנייניות של מושבים וקיבוצים ותיקים באדמותיהם. המתיישבים המתגוררים ביישובים החברים בעמותת אדמתי הגשימו את אידיאל הציונות במו גופם והקדישו את חייהם לכיבוש הקרקע, גאולתה, פיתוחה, השבחתה ויישובה במשך עשרות רבות של שנים בהסכמות כתובות ובלתי כתובות עם המוסדות המיישבים – הקרן קיימת לישראל, הסוכנות היהודית ומוסדות אחרים. בעקבות שינוי הדרגתי ושיטתי לרעה בהתייחסותהמדינה כלפי ההתיישבות העובדת, ניצבים היישובים במאבק מתמיד עם המוסדות למיניהם על זכויותיהם בקרקע בה מימשו את בעלות הקרקעות שנרכשו ע"י המוסדות המיישבים ובהמשך את ריבונות המדינה, הפכו קרקעות מוזנחות למושבחות, פיתחו, יישבו, ופעמים רבות אף מימנו בעצמם את רכישתה.

עמותת אדמתי, המונה כיום מעל ל- 150 יישובים, קמה כדי להיאבק למען זכויות ההתיישבות העובדת בקרקעות שבחזקתם באמצעות פעילות הגברת המודעות וההבנה של המציאות הקרקעית, חקיקה, תביעות משפטיות, ייצוג ציבורי של המתיישבים והחקלאים וסיוע באיסוף מידע, אשר עשוי לקדם את הגשמתן של המטרות הללו בכל דרך חוקית.

מדוע העמותה, אשר עד זה מכבר עמדת בראשה, כה תקיפה, עקבית ובלתי מתפשרת בתביעתה, הבאה לידי ביטוי ומיצוי בשמה- "אדמתי", שיש בה תביעה וקביעה שאומרת: האדמה שברשותי – בזכות ולא בחסד ?

המחויבות ההיסטורית "מעבדות- לחירות", מלווה את עם ישראל לדורותיו. ועדיין לא נס ליחה גם היום. מחויבות זו אמורה להיות גם עתה צו השעה למגזר החקלאי. דומה כי המערכת הממשלתית בעשורים האחרונים, יצאה בהדרגה מאיזון, ואינה עוד בשליטה בכל הקשור למדיניות הנדרשת כלפי מימוש הריבונות הלאומית בקרקע, שמירה והרחקת פולשים, שירות בטחוני, אספקת מזון טרי ובטחון תזונתי, שמירה על שטחים פתוחים וירוקים, התועלת המופקת ע"י החקלאים בניצול מי קולחין מטוהרים להשקיה ושימוש מושכל וסביר בפיתוח מקורות מים שפירים במחיר סביר, הימנעות מתמשכת עד כדי סחבת בהשתלבות המדינה במדיניות התמיכה הישירה בחקלאים כמקובל במדינות ה OECD , יצירת פערי שווק חזיריים בלתי ניתנים להסבר, הפקעת קרקעות חקלאיות לטובת בינוי למגורים בתואנה כי שם נמצא הפתרון למשבר המגורים ועוד, חדשות לבקרים. המערכת הממשלתית הפכה אותנו מבני חורין ושותפים- לאריסים. בחבר המדינות אליהן מדינת ישראל רוצה להשתייך, לחקלאים יש זכויות קניין פרטי או חוזי חכירה לעד או לפחות למאות שניםובוודאי שלא ל 3-5 שנים.

מה המשמעות של כל אלה בתחושת היחס המתנכר, שלא לומר מתנכל, של הממשלה כלפי ההתיישבות העובדת בכלל והתעלמותה מתביעותיה הצודקות והלגיטימיות?

"קיימת התעלמות מתמשכת והתנכרות מוחלטת לזכויות חוכרים חקלאיים . חוזים והסכמות מבוססים על חזון לאומי משותף בין הקרן הקיימת לישראל לבין המתיישבים החקלאיים בגליל, בעמק הירדן בעמק יזרעאל, בעמק חפר ובנגב, כבר לפני 90 שנה הפכו לפיסות נייר חסרות תוקף כמעט. מדיניות והתנהלות מבוססות על הידברות, יצירת הסכמות ומאמץ משותף למציאת פתרונות למצוקות שליוו את התנועה הציונית מראשיתה. לצערי כל אלה לא קיימים עוד. השחיקה בתוקף החוזים וההסכמות החלה עוד בתקופת היובל הראשון להתיישבות, אך היא הואצה והתרחבה עם העברת אדמות הקק"ל מבעלות חברה הרשומה בלונדון – לקק"ל ישראל וביתר שאת – עם העברת האדמות לניהול מנהל מקרקעי ישראל. למרות מחויבות חוזית כתובה בין שני הצדדים שניהם יחד וכל אחד לחוד לשמור על זכויות החוכרים - לא נשמע קולנו וגם כאשר הוא נשמע לא מייחסים לו חשיבות ולא בודקים לעומק את הצדק ההיסטורי של הטענות שלנו. במקום חקיקה מסדירה והוגנת - מול המגזר החקלאי ניצבת "סוללת" קובעי מדיניות ומערכת פקידותית במשרדי המשפטים, האוצר ורשות מקרקעי ישראל. סוללה זו יוזמת ודנה לאחרונה ברצינות בהקמת משטרת אכיפה שתפעל לפינוי חקלאים סוררים, תצמיד להם תג של רישום פלילי – אם יעכבו את פינוי האדמות שברשותם לטובת האופנה או התואנה הממשלתית החדשה המכונה פתרון לבעיית המגורים.

גם כשמוצגים מסמכים מחייבים בעלי תוקף משפטי שנשמרו באורח פלא ומוכיחים זכויות, ישנם שופטים הדורשים להציג את "אומד דעתם של הצדדים" (מה חשבו הצדדים שחתמו על מסמכים אלו). כידוע "צדדים" אלה אינם חיים עוד בתוכנו. אז איך נוכל להציג מה חשבו כשחתמו על המסמכים?"

כשאתם אומרים אדמות או שטחים למה אתם מתכוונים?

"כשאנו מזכירים פעם אחר פעם, בעקביות ובהתמדה, בדבקות ובנחישות את הזכויות שלנו איננו מתכוונים רק לשטחים החקלאיים. זכויות אלו נמצאות באיום מתמיד גם באשר לבתים בהם אנו מתגוררים.. בעוד המערכת המשפטית, האקדמית והציבורית מייצרת או מאמצת מידע חלקי ושגוי, מוטה/מטעה ומגמתי, לפיו החקלאים נהנים מעודף זכויות על פני מגזרים אחרים בחברה, המציאות האמיתית ולא המדומה מראה תמונה הפוכה בתכלית ההיפוך".

עמותת "אדמתי", אשר הוקמה ב 2002, שמה לה למטרה להשיב ולהגן על זכויות החקלאים בכלל והחקלאים הוותיקים בפרט ולעגן אותן בהסכמה ואף בחקיקה. "באופן מפתיע מתברר כי זכויותינו נחותות באופן בוטה ומכוון לעומת המגזר העירוני" אומר הולצמן. פעילותה של העמותה מתמקדת ביצירת תמונת מצב אמתית, חותרת לשורשי הפעילות הציונית- חקלאית. פעילות זו משלבת בין השאר, באיתור מסמכים, תוצרת הפקידות וההנהלה הבכירה של "היישוב העברי" העוסקות בנושאי קרקעות. כך, לדוגמה, מתגלה פתק שנכתב ליו"ר הקק"ל כבר בשנות ה 50' למאה הקודמת ובו כותב עו"ד שהתמחה ברכישת קרקעות לקק"ל בערך כך: "עת לכנוס- בשנים קודמות הענקנו לחוכרים החקלאיים זכויות מופלגות בקרקעות שנמסרו להם. אין לנו בכך עוד צורך. עת לכנוס קרקעות אלה לקק"ל ברוח המחתרת היורידית (קבוצת עורכי דין ממולחים שעסקו ברכישת קרקעות עבור הקק"ל בעיקר מערבים, מיומנים ורבי תעלולים)" דוגמה נוספת, המשקפת את מגמת הפקעת זכויותיהם של הקיבוצים וזכאותן על הקרקע שעליה הם יושבים, מתבררת ממסמך רשמי של בכיר במנהל (כיום רשות) מקרקעי ישראל, ובו מונחים בעלי תפקידים במחוזות המנהל שלא לפנות כפי שהם מחויבים על כך בחוזי החכירה לדורות ( ! ) לחוכרים חקלאיים ולהזכיר להם כי תקופת החכירה לדורות ( 49) שנים עומדת להסתייםולהתריע בפניהם שאם לא יעשו כן, זכויתיהם עלולות להיפגע..

בפעילותם היסודית והשקדנית חשפו אנשי העמותה נתונים המעידים על היקף התשלומים של דמי חכירה לאורך שנים רבות כפי ששולמו על ידי החקלאים והשוו אותם לנתונים המקבילים במגזר העירוני והנה : התשלומים עבור דמי חכירה במגזר החקלאי היו גבוהים יותר באופן משמעותי. העמותה הוסיפה וחקרה את פסיקת בית המשפט העליון המכונה "בג"צ הקשת הדמוקרטית". "נדרשו לנו 13 שנים ותעוזה לא קטנה לקבוע כי פסיקה זו רוויה טעויות מביכות, אשר רובן נגרמו בעטיים של בסיסי נתונים חלקיים ומוטים אשר סופקו לשופטים על ידי פקידי מינהל מקרקעי ישראל", אומר בארי.

"עמותת 'אדמתי', הוא אומר, "בצד הגדלת המעורבות וההתמקצעות של נציגי החקלאים בכל הקשור לקרקעות שברשותם, אינה באה להציג עצמה כמסכנה או כמחזרת על פתחים לזכות בנדבה או בחסדיו של השלטון. העמותה פיתחה ומשתמשת בכלים מקצועיים לצורך המאבק בתופעה המתוארת לעיל: אבדן דרך ואבדן שליטה. אין בדעתנו להשתעבד לרמ"י או לאלה המפעילים אותה אנחנו ניאבק על הכרה בזכותנו על הקרקע מבלי להשתעבד בתשלומי- עתק לדורות"

אנו, נצר לראשוני המתיישבים בקרקעות הלאום המיוצגים באופן בולט בעמותה, לא נירתע ממאבקים ומאמצים לתקן את אפליית הקיבוצים וקיפוחם במשך שנים רבות. הוא מסכם את דבריו במלים:"נמשיך לקיים את משנת אבותינו: אמונה בצדקת הדרך, נכונות להקרבה, תעוזה ועקשנות יחד עם ראש פתוח.ולקראת חג הפסח- נמשיך לפעול ליציאה מעבדות- לחירות".
חסר רכיב