פרשת הקשת הדמוקרטית המזרחית - ניתוח פסק הדין והשלכותיו / רון רוגין, עו״ד

המסמך המוגש להלן, הינו אחד מתוך שלושה מסמכים המתייחסים לנושאי היסוד של המדיניות הקרקעית במדינת ישראל.

מדיניות זאת נקבעה בראשיתה בעיקר על ידי הקרן הקיימת לישראל - הקק״ל החל מראשית ההתיישבות הכפרית חקלאית הציונית. מדיניות זו שיקפה מעין ״עסקת חבילה״ בין ההון ויכולת הביצוע שהתרכזו בקק״ל בגוף לאומי - יהודי המבצע רכישות קרקע ומשתתף בהשבחתה ויישובה - לבין מתיישבים שהגיעו לארץ ישראל בגלי עליה שונים. בהתאם לאמרה המקובלת אז ״זו נותנת את ההון ואלה נותנים את האון״.

במסגרת עסקת החבילה הזו, הובן והוסכם כי הקרקעות הנרכשות תירשמנה כרכוש הקק״ל ואילו למתיישבים יינתנו זכויות חכירה ״הקרובות לבעלות״.
מאז ועד היום ״עסקת החבילה״ שבין המוסדות הלאומיים לבין המתיישבים - הלכה והתפוררה והפכה למערכת יחסים רעילה ומתנכרת. המאפיינים העיקריים של מדיניות זו - חלוקה חדה ומפלה בין המגזר העירוני לחקלאי.

המסמך שלפנינו ממשיך את היחידה הראשונה של המחקר ובוחן את הקיפוח והאפליה ממנה סובלים יישובים ותושבים ותיקים, חוכרי קרקע עוד מן השנים לפני הקמת המדינה, בהשוואה לחוכרים עירוניים ותיקים.

אלה החוכרים החקלאים אשר ״עסקת החבילה״ שהייתה להם עם המוסדות המיישבים התפוגגה ונשכחה תוך הפיכתם מ״חוכרים הוגנים״ במעמד של ״כמעט בעלות״ על הקרעות שברשותם למעמד של אריסים בפועל, ״ברי רשות״ אשר בינם לבין ״פולשים״ המרחק לא רב.
זו היחידה השניה לעבודה המחקר.

מצ״ב קישור ליחידה הראשונה של עבודת המחקר.