חסר רכיב

התיק בענייניו של יוסי חיות - עתירה לחיוב רמ״י לנהוג לפי תנאי חוזה החכירה ההיסטורי

28/01/2017

להלן תקציר התיק והטענות שהוגשו ע״י יוסי חיות לבית המשפט בדיון האחרון וטענות הנגד של רשות מקרקעי ישראלן. כאמור, נושא התיק חשוב ולהחלטה בו משמעויות גדולות במאבק עמותת אדמתי.

אנו נפרסם את החלטת ביהמ״ש לכשתתקבל ותתפרסם.

  1. המבקשים, יוסף ורחל חיות, הגישו לבית המשפט המחוזי בנצרת המרצת פתיחה ובמסגרתה ביקשו מבית המשפט להצהיר כי חוזה החכירה אשר צורף להמרצה הוא חוזה החכירה בתנאי הסכמי מנהל מקרקעי ישראל שנהגו בשנת 1989 לגבי נחלות חקלאיות במושבים. לחילופין, להצהיר מהו חוזה החכירה בתנאי הסכמי מנהל מקרעי ישראל שנהגו בשנת 1989 לגבי נחלות חקלאיות במושבים וכן להצהיר כי על רשות מקרקעי ישראל לחתום על חוזה החכירה עם המבקשים.
  2. בגוף המרצת הפתיחה, פירטו המבקשים כי בית המשפט העליון קבע כי הם יהיו רשאים לחתום על הסכם חכירה בתנאי הסכם ממ"י שנהגו בשנת 1989 לגבי מושבים. בהתאם לכך, פנו המבקשים לרשות מקרקעי ישראל, צירפו את חוזה החכירה שהיה נהוג בשנת 1989 (בהתאם להחלטה 416) וביקשו שהרשות תחתום עליו. אולם, הרשות התעלמה מפניות המבקשים ולכן נאלצו הם להגיש את המרצת הפתיחה.
  3. רשות מקרקעי ישראל הגיבה להמרצת הפתיחה ובפתח דבריה ציינה כי היא אינה מתנגדת לחידוש הסכם החכירה עם המבקשים לגבי נחלתם. אולם, לטענת הרשות, הסכם החכירה שהיה נהוג בנחלות החקלאיות במושבים בשנת 1989 הינו נוסח החוזה שצורף להנחיית מר דרור קרישפין משנת 1987, אשר בו משתמשת הרשות עד למועד הגשת תגובתה, ולא החוזה שצורף על ידי המבקשים להמרצת הפתיחה.
  4. עמדת הרשות כאמור התבססה על הטיעונים הבאים:
  • בנוסח החוזה שצורף על ידי המבקשים להמרצה נעשה שימוש פעם אחת בלבד במושב בן עמי ובמקרה של חוזה חכירה למושב עובדים, אשר טרם חתמו על חוזים ישירים (להבדיל ממושב העובדים בו מצויה הנחלה של המבקשים);
  • נוסח החוזה שהיה נהוג בשנת 1989 הוא נוסח החוזה שצורף להנחיית קרישפין (לשם כך צורפו דוגמאות של חוזים שנחתמו משנת 1990 ואילך בנוסח זה);
  • נכון להיום, החלטה 416 בוטלה על ידי החלטה 823, אשר קבע כי על הרשות להכין נוסח עדכני של חוזי חכירה לדורות לאגודה ולבעלי נחלה, ונוסח סופי כזה אף גובש על ידי הרשות.
5. בהמשך ההליך, צורפה על ידי הרשות דוגמא לחוזה חכירה שנחתם בשנת 1989 בנוסח שצורף להנחיית קרישפין.
6. המבקשים הגישו תשובה לתגובת הרשות והראו כיצד אין בסיס לטיעוניה באמצעות הנימוקים הבאים:
  • אין נפקות לביטולה הנטען של החלטה 416: בהחלטה 823, אשר ביטלה כביכול לטענת הרשות את החלטה 416, לא כתוב דבר בעניין ביטול החלטה 416. למרות, שכאשר החלטה מאוחרת של המועצה מבטלת החלטה קודמת, הדבר כתוב במפורש בגוף ההחלטה ואף במסגרת העדכונים וההערות בפירוט ההחלטות באתר הרשות. זאת ועוד, ואף אם נקבל את גישת הרשות כי החלטה 823 ביטלה את החלטה 416 (ואיננו מקבלים), ממילא אין כל נפקות לעניין זה. שכן, החלטה 828 הינה מיום 10.2.1998. בנסיבות אלו, החלטה 416, שהינה מיום 10.5.1989 עדין עמדה בתוקפה במועד בו היו זכאים המבקשים לחתום על חוזה החכירה בהתאם להחלטת בית המשפט העליון (30.9.1989).
  • אין כל בסיס להסתמכות הרשות על הנחיית קרישפין: בהנחיה עצמה צוין כי זו הנחיה זמנית שניתנה עד שיתקבל נוסח מאושר על ידי מועצת מקרקעי ישראל. נוסח זה ניתן בהחלטה 416 בשנת 1989. לכן, אף בנוסח החוזה שצורף להחלטת קרישפין צוין במפורש כי החוכר מסכים להחליפו בנוסח שיאושר על ידי מועצת מקרקעי ישראל. יתרה מכך, אף אם היה מדובר בהנחיה בעלת מעמד זהה להחלטת מועצת מקרקעי ישראל. החלטה מנהלית מאוחרת גוברת על החלטה מנהלית קודמת, בייחוד כאשר צוין בהחלטה 416 כי החל מיום 11.5.1989, יהיו זכאים חברי מושבי עובדים לחתום על חוזה החכירה בנוסח שצורף להחלטה.
  • אין כל נפקות לדוגמאות ההסכמים שצורפו על ידי הרשות: ראשית, עצם העובדה שפקידי הרשות חרגו מסמכותם ובחרו להחתים חוכרים על חוזים בנוסח שונה מהחלטה 416 אינה משליכה על זכאותם של המבקשים. ונזכיר, כי בית המשפט העליון קבע כי המבקשים זכאים לחתום על הסכם בתנאי הסכם ממ"י שנהגו בשנת 1989 לגבי מושבים. תנאים אלו נקבעו בהחלטות המועצה ולא באמצעות החוזים שצורפו כדוגמאות. שנית, עסקינן בהסכמים משנים אחרות ולא מן השנה הרלוונטית למבקשים. אף ההסכם משנת 1989 נחתם עובר להחלטה 416. שלישית, אין בהסכמת החותמים לוותר על זכאותם על הנוסח שצורף להחלטה 416 כדי להשליך על זכאותם של המבקשים. ונזכיר, עד שנת 2000 ההחלטות לא פורסמו ברבים ואף לא ב"רשומות" לכן סביר להניח כי אותם חוכרים כלל לא ידעו אודות זכאותם לחתום על חוזה בנוסח שצורף להחלטה 416.
  • אין כל בסיס להגבלת תוקפה של החלטה 416 על חוזה חכירה ראשון: על פי הדין יש לפרש את החלטות המועצה בהתאם לדרך בה מפרשים דבר חקיקה. הפרשנות חייבת לעגן את עצמה בלשון הטקסט ונקודת המוצא לתהליך הפרשנות היא לשון ההנחיה. בלשון החלטה 416 אין כל התייחסות לצמצום תחולתה למקרה של חוזה חכירה ראשון בלבד. הרשות אינה יכולה לצמצם את תחולתה של החלטה זו ללא כל עיגון לשוני בנוסח ההחלטה וללא כל מתן נימוק או הסבר לפרשנות חסרת הבסיס שמוצעת על ידה.
חסר רכיב