חסר רכיב

פס"ד צפריה - פיצוי עבור גריעת שטחי נחלות לצורך הרחבה למגורים

25/09/2017
מאת: רו"ח בועז מקלר

בפסק דין שניתן לאחרונה ע"י כבוד השופטים אליקים רובנישטיין, חנן מלצר וענת ברון, מושב צפריה, מושב עובדים להתיישבות דתית שיתופית בע"מ (להלן: "המערער ו/או מושב צפריה") נגד רשות מקרקעי ישראל (להלן:"רמ"י"), ע"א 2149/15, נדחה ערעורו של המערער בעניין קבלת סעד הצהרתי, לפיו, זכאי המערער להגיש תביעת פיצויים לוועדת הפיצויים של רמ"י, בגין גריעת שטח מקרקעין ממשבצת נחלות אגודת המושב, לטובת הרחבה למגורים.

לפרוט הרקע לתביעה ראו חוזרנו מס' 19/2015 "פיצוי עבור גריעת שטחי משבצת נחלות לצורך הרחבה למגורים".

1. להן עיקרי הטיעונים של המערער:

א. הזכות המחולטת לפיצוי עקב נטילת קנין:


המערער באמצעות בא כוחו עו"ד רון רוגין טען כי פסק דין של בית המשפט המחוזי עומד בסתירה להלכות שנקבעו בבג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש למען השיח הדמוקרטי נ' שר התשתיות (להלן: "בג"צ שיח חדש") ובע"א 1955/13 עופר מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נגד רשות מקרקעי ישראל (להלן :"פסק דין עופר").

בפסק דין שיח חדש נקבע כי יישוב חקלאי אשר הייעוד של חלק ממקרקעיו שונה, זכאי לקבל פיצויים חקלאיים עבור גריעת אותם מקרקעין בשטחו, בין אם שינוי הייעוד נעשה ביוזמת הישוב ובין אם לאו .

עוד טען המערער, כי הפרשנות אשר תגביל את תשלום הפיצויים רק למקרים בהם שינוי הייעוד נעשה בעל כרוחו של היישוב היא פרשנות קיצונית ולא ראויה.



לעניין פיצוי עבור קרקע חקלאית שהוחזרה לרמ"י נטען כי יש להבחין בין קרקע חקלאית שהושבה לרמ"י מתוך השטח החקלאי העודף של היישוב, שבה אין זכות לפיצוי, לבין קרקע שהושבה לרמ"י מתוך משבצת היישוב, שבה קיימת זכאות לפיצוי.

לטענת המערער מאחר שמדובר במגרשי הרחבה שנלקחו מתוך משבצת הנחלות של אגודת המושב, יישומה של ההלכה שנקבעה בפסק דין עופר מחייב מתן פיצוי לאגודת המושב.

ב. החזקה הפרשנית של הגנת הקנין והפיצוי ההולם:


המערער טען כי הקביעה הפרשנית של בית המשפט בעניין קיבוץ מגל, לפיה החלטה 959 איננה כוללת הוראת בדבר פיצוי אגודת המושב בגין שינוי הייעוד של קרקעותיה- שעמדה ביסוד פסק דינו של בית המשפט המחוזי התבססה, בין היתר, על ההשוואה בין החלטה זו לבין ההסדר שבהחלטה 737, אשר לפיה לקביעת בית המשפט בעניין קיבוץ מגל "לא להחיל הוראות פיצוי", קביעה זו לשיטת מושב צפריה ביסודה טעות, שכן מתן זכות החכירה למומלצי הישובים החקלאיים בשווי של 66% משווי הקרקע שנכללה בהחלטה 737 ובוטלה בבג"צ שיח חדש- היוותה כשלעצמה פיצוי ליישוב בגין גריעת השטח החקלאי מתחומו.
משכך יש לפרש את החלטה 959 בה נגבו דמי חכירה מהוונים בשיעור מלא בשונה מהפרשנות שניתנה לה בעניין קיבוץ מגל ולקבוע כי החלטה זו כוללת הסדר פיצוי.

ג. אבחון ענין קיבוץ מגל: שינוי דרמטי

המסד של פסק הדין נשוא הערעור היה פסק הדין בעניין קיבוץ מגל.
אולם לטענת מושב צפריה יש הבדל מהותי בין התשתית העובדתית בערעור זה לבין פסק דין בקיבוץ מגל. בעניין קיבוץ מגל קיימת החלטה ספציפית בעניין הנחה משמעותית בהקצאת קרקע למשתכני ההרחבה. לעומת זאת במושב צפריה הקצאת הקרקע נעשה במחיר מלא לפי 91% מערך הקרקע.
בקיבוץ מגל רוב משתכני ההרחבה, היו בני דור המשך לעומת מושב צפריה ששלושה רבעים מהמשתכנים לא היו בני המושב וזאת עקב העדר ביקוש.
כמו כן, יוזם ההרחבה ותוכנית המתאר בקיבוץ מגל היה הקיבוץ עצמו, לעומת זאת יוזמת תוכנית המתאר לשינוי ייעוד הקרקע במושב צפריה, הייתה הועדה המקומית לתכנון ולבניה.

ד. סתירה לפרשת הקשת הדמוקרטית המזרחית:

פרשת הקשת הדמוקרטית המזרחית היא ההלכה המתווה את המדיניות הנוגעת לגובה הפיצוי עבור שינוי ייעוד קרקע חקלאית. הקו המנחה של פסק הדין הוא עקרון של תשלום פיצויים חקלאיים לאחר שינוי ייעוד.
ההנחיה השיפוטית העיקרית היא שיש להעמיד פיצוי לחוכרים עקב אובדן הזכויות בקרקע החקלאית בין אם שינוי היעוד נעשה ביוזמת הישוב ובין אם לא.

ה. ההיבט החוקתי:

הישובים החקלאים, דוגמת מושב צפריה, הם בעלי זכויות קנייניות מוגנות בשטח המשבצת. זכות הקניין היא זכות יסוד של האזרח אשר תכליתה היא הגנה מפני השלטון.

אין עוררין כי מושב צפריה, לא קיבל, במשרין או בעקיפין, תמורה כספית עבור הפגיעה בזכות היסוד.

ו. כבוד האדם של החקלאי, האדם העמל

פסק הדין נשוא הערעור אינו עולה בקנה אחד עם החשיבות ההיסטורית, הערכית והמעשית של החקלאות בישראל כפי שבאה לידי ביטוי בפסק דין משנת 2007, בעניין קרטל הירקות הקפואים (ע"פ 7014 מדינת ישראל נ' אהרון לימור 2007) ובפסקי דין רבים נוספים המובאים בערעור. בפרשת פסק דין קרטל הירקות נותחה ההצדקה לקיום הפטור הסטטוטורי, הקבוע בדיני ההגבלים העסקים, המוענק ליצרני תוצרת חקלאית טרייה, מתחולת מערכת דינים זו.

החלטת בית המשפט העליון

כאמור המסד של פס"ד נשוא הערעור הוא פסק הדין בעניין קיבוץ מגל. אחר שבית המשפט עיין בנימוקי הערעור הוא הגיע למסקנה כי יש לדחות את טענות המערער וקבע כי בית המשפט המחוזי יישם כראוי את הלכת קיבוץ מגל על עובדות מקרה דנן וכי המושב איננו זכאי לפיצוי אף מכוח פרופוזיציה משפטית, או הלכה אחרת של בית המשפט.

בית המשפט קבע כי הפרשנות הראויה של הסכם המשבצת הינה כי אך ורק אם שינוי הייעוד נכפה על האגודה השיתופית, קמה לה זכאות לפיצוי, בפרשה כאן מושב צפריה תמך בשינוי הייעוד, ולכן אין מקום לפיצוי כלשהוא.

יצויין כי השופט ח' מלצר אשר כתב את פס"ד קבע בסופו כי "בנסיבות העניין ראוי, לדעתי שלא נעשה צו להוצאות".

המלצת בית המשפט העליון להסדר פשרה

נדגיש כי במהלך הדיונים המשפטיים פנה בית המשפט לצדדים במטרה להגיע להסדר פשרה מוסכם. לפיו, תפוצה אגודת מושב צפריה עבור נטילת זכויותיה הקנייניות.

פס"ד ניתן לאחר שהתקבל סירובה של רמ"י להסדר פשרה עליו המליץ בית המשפט העליון.

להלן התייחסות המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין להסדר פשרה שהוצע

" אכן, בהתחשב בהחלטה 1180 של מועצת מקרקעי ישראל (שהיתה בתוקף בזמנו) חשבנו בעת הדיונים שיש מקום בגדרי פשרה, ולו גם לפנים משורת הדין, לפצות במידה צנועה את המושב המערער.

ואולם, רשות מקרקעי ישראל לא נענתה, בהצביעה על שיקולי רוחב לגבי עסקאות שנערכו לפני שנכנסה החלטה 1180 לתוקף, בדומה למושב המערער. היה עלינו איפוא להכריע בחינת יקוב הדין, וחברי בחן את הסוגיה מן הזויות השונות, וסופו של יום שהגיע למסקנה כי אין להיעתר לערעור.

לא למותר לציין, כי השקפתנו המשפטית בעת לימוד התיק, שניתן לה ביטוי בפרוטוקול בית המשפט, היתה כי תיק זה אינו שונה מהותית מע"א 7434/10 מגל נ' מינהל מקרקעי ישראל [פורסם בנבו] (2012), אך הטינו אוזן לטיעוני המושב וראינו לנסות דרך פשרה כאמור. בסופו של יום, אחר כל אלה, איני רואה מנוס מהצטרפות לחברי במישור המשפטי ובתוצאת התיק. " (הדגשות שלי – ב.מ)

תגובות לדף זה תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב