חסר רכיב

פס"ד אזולאי מגדים – בן ממשיך וביקורת קשה על מושג בר הרשות

10/12/2017

מה 1 477 עא    103/89

מזל אזולאי

פנינה אזולאי

 

ערעור אזרחי מס' 103/89

 

מזל אזולאי

נגד

1. פנינה אזולאי

2. יצחק אזולאי

3. הסוכנות היהודית לארץ ישראל

4. אברהם אזולאי, משיב פורמאלי

 

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים [21.1.91] לפני הנשיא מ' שמגר והשופטים א' גולדברג, י' מלץ

 

תקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973, ק"ת 872, תקנות 3א(א), 3א(ג) - חוק הירושה, תשכ"ה-1965, ס"ח 63, סעיפים 8 ,8(א), 45 ,44 ,43.

 

המשיבה 1 ובעלה המנוח היו ממתיישביו הראשונים של המושב מגדים. הם חתמו על כתב

"הצהרה והתחייבות המתיישבים", לפיו הצהירו כי בהתאם להסכם עם נכדם (המשיב 4)

ואשתו (המערערת) יקבלו האחרונים את החזקה הבלעדית במשק כ"בן ממשיך". עקב קרע

בחיי הנישואין של המשיב 4 והמערערת הם עזבו את המושב. המשיב 2, בנם של המשיבה

1 ובעלה המנוח, המשיך בפועל לטפל במשק. בית המשפט המחוזי קיבל את עתירתם של

המשיבים 2-1 והצהיר על בטלותו של המסמך האמור. מכאן הערעור.

 

בית המשפט העליון פסק:

 

א. (1) זכותם של המשיבה 1 ובעלה המנוח במשק היא של בני רשות (481 א).

(2) אף שביסודה זכות השימוש היא זכות אישית, דבר עבירותה והתנאים לעבירותה ניתנים להסכמה בין מקבל השימוש ומעניק השימוש, ולכן יש לבדוק כל מקרה לגופו (481 ו-ז).

(3) המשיבה 1 ובעלה המנוח היו רשאים להעביר את זכותם כבני רשות במשק למי

שנקבע על-ידיהם כבן ממשיך, בכפוף לאישור המשיבה 482( 3 ד-ה).

ב. (1) הרעיון המונח ביסודו של סעיף 8(א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1968, כי המחוקק לא רצה לתת אפשרות למוריש לקשור עצמו בדבר ירושתו על-ידי כל סידור או הסכם אלא לתת לו אפשרות לצוות באופן שיוכל לחזור בו מצוואתו כרצונו עד יום מותו (483 א).

(2) יש להחיל על עבירותה מחמת מיתה של הזכות במקרה דנן את דיני הירושה, ובהם סעיף 8 לחוק הירושה. אשר-על-כן, בין אם המדובר בהסכם בדבר ירושה ובין אם המדובר במתנה שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, קביעת המשיב 4 והמערערת כ"בן ממשיך" היא בטלה (483 ז-484 א).

(3) טופס ההצהרה וההתחייבות - כוחו יפה להעברת זכויות המתיישבים לבן הממשיך בין החיים. העברה מחמת מיתה יש לעגן בצוואה שתיעשה כדין (484 ב-ג).

 

 478

 

פסקי-דין של בית המשפט העליון שאוזכרו:

 

[1] ע"א 633/82 א' לוקוב ואח' נ' צ' מגדל ואח', פ"ד מג (397 )1.

[2] ע"א 65/צ' חייקין ואח' נ' ממר ואח'. פ"ד יט (183 )4.

[3] ע"א 524/84 ח' צברי ואח' נ' שוקרי ואח', פ"ד לט (710 )2.

[4] ע"א 268/81 ברעם נ' גרטי ואח' וערעור שכנגד, פ"ד לח (45 )2.

[5] ע"א 155/73 שרון נ' ליבוב ואח', פ"ד כח (673 )2,

[6] ד"נ 39/80 ברדיגו ואח' נ' ד.ג.ב. 9 טקסטיל בע"מ ואח', פ"ד לה (197 )4.

[7] ע"א 689/82 וייס ואח' נ' מילר ואח', פ"ד לט (309 )3.

[8] ע"א 390/85 דרומי נ' אסיאס ואח', פ"ד מא (726 )3.

[9] ע"א 633/82 - לא פורסם.

[10] ע"א 211/83 י' בראונשטיין ואח' נ' פ' בראונשטיין ואח', פ"ד לח (501 )4.

 

הערות:

 

לבטלותה של מתנה שתוקפה לאחר המוות ראה: ע"א 6/86 א' גפטר ואח' נ' (גפטר) רזון

ואח', כ"ד מב (742 )4.

ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ד' קציר) מיום 8.1.89

בה"פ 477/87. הערעור נדחה.

 

מ' מאירסון - בשם המערערת;

מ' הפלר - בשם המשיבים 2 - 1;

י' ליבמן - בשם המשיבה 3.

 

 

פסק-דין

 

הנשיא מ' שמגר: 1. ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר קיבל את תביעתם של המשיבים הראשון והשני והצהיר על בטלותו של המסמך הנושא את הכותרת "הצהרה והתחייבות המתיישבים", שעשו המשיבה הראשונה ובעלה המנוח אליהו אזולאי ביום 4.3.85, ביחס למשק מס' 8 במושב מגדים.

 

2. אלה העובדות הצריכות לעניין, כפי שנתבררו בפסק-דינה של הערכאה הראשונה:

המשיבה הראשונה, פנינה אזולאי (להלן - המשיבה) ובעלה המנוח אליהו ז"ל, היו

ממתיישביו הראשונים של המושב מגדים. בחזקתם היה משק, הידוע כמשק מס' 8 באותו

מושב. המשיב השני, יצחק אזולאי (להלן - המשיב), הוא בנם של פנינה ואליהו

אזולאי, ואף הוא בעל משק באותו מושב.

 

479

 

המשיב הרביעי, אברהם אזולאי, הוא בנו של יצחק ונכדם של פנינה ואליהו אזולאי. אברהם אזולאי הוא משיב פורמאלי בתיק זה ולא הופיע לפני הערכאה הראשונה – שם היה משיב לבקשת סבתו ואביו - ואף לא לפנינו.

 

אברהם אזולאי נשא לאישה ביום 21.8.84 את מזל, שהיא המערערת שלפנינו. אשר לחייהם המשותפים של בני הזוג, קבעה הערכאה הראשונה כי עם נישואיהם עברו בני הזוג, מזל ואברהם, להתגורר בבית סבו של אברהם, המצוי במשק מס' 8 הנ"ל, אשר במושב. לא הוברר במדויק כמה זמן גרו כך במשק, אך ברור שכעבור כשנה אחרי הנישואין כבר חל קרע בין בני הזוג הצעיר. מזל חזרה לבית הוריה (הייתה גם תקופה שהיה עליה לשכב לשם שמירת ההריון), ומחודש אוקטובר 1985, לאחר שילדה, לא שבה עוד לגור במושב. אחרי שניסיון לאחות את הקרע בין בני הזוג, על-ידי מגורים משותפים בדירה שכורה בחיפה, לא עלה יפה, החלו הליכים משפטיים בין בני הזוג,

בבית הדין הרבני. כיום אין הם גרים עוד יחד; מזל מתגוררת, ככל הנראה, אצל הוריה, ואברהם - בישיבה.

 

ביום 4.3.85 חתמו פנינה ואליהו אזולאי על כתב "הצהרה והתחייבות המתיישבים", לפיו הצהירו כי "בהתאם להסכם" עם אברהם אזולאי ועם מזל אזולאי, המערערת -

 

"קבענו אותם באופן בלתי חוזר כבן ממשיך במשק הנ"ל, אשר יקבל את החזקה הבלעדית במשק הנ"ל בתאריך......../לאחר פטירת שנינו (מחק את המיותר) בהתאם לכל התנאים החלים עלינו ואשר יחולו עלינו. אנו מסכימים באופן בלתי חוזר כי הבן הנ"ל יבנה בית לגור בו בשטח המשק הנ"ל בתנאים המקובלים ו/או יהיו מקובלים אצלכם ו/או במשרד הבינוי והשיכון המינהל לבניה כפרית ו/ או במינהל מקרקעי ישראל לגבי בניית בית נוסף לבן ממשיך, ובכפוף להסכמתכם

ולכל דין.

 

הצהרה והתחייבות זו ניתנים על ידינו בתמיכה לבקשה של הבן הממשיך הנ"ל להתקבל כמועמד להתיישב במשק הנ"ל במעמד של בן ממשיך".

 

כן נאמר, כי ההצהרה וההתחייבות הינן בלתי חוזרות, "בהיות זכויות הבן הממשיך

הנ"ל תלויות בו".

 

על ההצהרה וההתחייבות חתומים פנינה ואליהו אזולאי, וכן שני עדים.

 

בהמשך הדף מופיעה "הצהרה והתחייבות הבן הממשיך", לפיה "מבקשים ומסכימים בזאת"

אברהם ומזל אזולאי "להיות בן ממשיך במשק מס' 8 במושב מגדים, כפי שתאשרו אותנו

בכפוף לתנאים המקובלים והנהוגים אצלכם...".

 

תחת הכותרת "המלצת האגודה" מתבקש אישור הבן הממשיך הנ"ל מן המשיבה השלישית,

הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן - הסוכנות).

 

480

 

בשולי המסמך מופיע אישור הסוכנות כדלקמן:

 

"אנו מאשרים הבן הממשיך הנ"ל בכפוף לאמור בהצהרות והתחייבויות המתיישבים והבן הממשיך הנ"ל".

 

עתירתם של המשיבה והמשיב בבית המשפט קמא הייתה, כי תוכרז בטלותו של המסמך הנ"ל.

 

3. טענת המשיבה, כי לא ידעה על מה היא חותמת בעת שחתמה על טופס ההצהרה

וההתחייבות, נדתה על-ידי הערכאה הראשונה, ולא נשוב אליה עוד.

 

עוד נטען, כי לאחר שהמערערת ואברהם עזבו את המושב, אין עוד מקום לקביעתם כ"בנים ממשיכים". בפועל ממשיך המשיב לטפל במשק, ועל-כן הוא זכאי לרשת את זכויות הוריו במשק.

 

אשר לקביעת טיב זכויותיהם של פנינה ואליהו אזולאי במשק, ציינה הערכאה הראשונה, כי לא הובאו לפניה די ראיות בעניין זה. אף-על-פי-כן קבעה, מחד גיסא, כי נראה שהיו בני רשות גרידא במשק, ומאידך גיסא, כי לצורך הדיון יונח שהיו להם "זכויות מלאות של עשיית דיספוזיציה במשק הנ"ל, ואין שום הגבלה על זכותם לערוך צוואה או ליתן במתנה את המשק הנ"ל".

 

על בסיס הנחה זו קבעה הערכאה הראשונה, כי -

 

ראשית, ניתן לראות בטופס ההצהרה וההתחייבות צוואה, וצוואה ניתן לשנות בכל עת.

 

שנית, אם המדובר במתנה, זכאים היו מעניקי המתנה לחזור בהם ממנה, כל עוד לא נגמרה המתנה "בהקניית דבר המתנה על ידי הנותן למקבל".

 

שלישית, אם המדובר בהתחייבות לתת מתנה, הרי בכוחו של המתחייב לחזור בו ממנה, כל עוד לא שינה המקבל את מצבו בהסתמך על ההתחייבות.

 

סיכומו של דבר, בית המשפט הצהיר על בטלות המסמך, ומכאן הערעור שלפנינו.

 

4. דינו של ערעור זה להידחות, אך לא מטעמיה של הערכאה הראשונה.

 

שאלת סיווגן של הזכויות במשק שהיו לפנינה ולאליהו אזולאי אכן לא התחוורה די הצורך לפני הערכאה הראשונה. עיקר הטעם לכך היה, שעמדתה של הסוכנות בדיון הייתה, כי איננה נוקטת עמדה בתיק זה. בסיכומיה לפנינו שינתה הסוכנות את טעמה והביעה עמדתה ואף ביקשה קבלתן של ראיות חדשות, אשר יש בהן, לפי הטענה, כדי להעיד על כך, שזכותם של המתיישבים

 

481

 

 

במושב מגדים היא אך ורק "זכות שימוש" במשק, כבני רשות גרידא. לא ראינו מקום לקבלת הראיות הנוספות, אשר המקום להגישן היה לפני הערכאה הראשונה.

 

עם זאת, עולה מן החומר הקיים המסקנה, כי אכן בבני רשות בלבד מדובר, ולפיכך נפלה שגגה בפסק-דינו של בית המשפט קמא, אשר הניח קיום של חופש דיספוזיציה בזכויות במשק, הן לגבי העברה מחמת מיתה והן לגבי העברה בין החיים (שהרי טופס ההצהרה וההתחייבות מכיל שתי חלופות - העברת החזקה בתאריך פלוני או לאחר פטירה). מן המסמך נ/3 "אישור קבלת רכוש", עליו חתם אליהו אזולאי ז"ל בשנת 1955, עולה, כי קיבל מן הסוכנות "לשימוש" בית מגורים, מבנים שונים אחרים, כלי עבודה, בהמות, עופות וכו'. היינו, המשק - על תכולתו - נמסר למתיישבים לשימושם. זאת ועוד, הכפפתו של כתב ההצהרה וההתחייבות הנ"ל בדבר קביעת הבן הממשיך, להמלצת האגודה ולאישור הסוכנות, מעידה, על פניה, על היעדר חופש דיספוזיציה,

אלא על זכות שעבירותה מותנית בהסכמת גורמים נוספים.

 

במאמרה של פרופסור ס' אוטולנגי, "ההסדרים המשפטיים בנוגע לירושת משק במושב עובדים" עיוני משפט ט (תשמ"ג-מ"ד) 471 ,469, סוקרת המחברת המלומדת את מיגוון ההסדרים המשפטיים הקיימים בנוגע לזכויות המתיישבים במושבי עובדים. נראה, כי את ענייננו הולמת החלופה הבאה -

 

"...שעדיין ישנם מושבים רבים, אשר אפילו זכות חכירה טרם נרשמה על-שמם, וכל מעמדם הינו של בני-רשות של הסוכנות או של המינהל. מעמדם המשפטי של חברי המושב במקרה כזה הינו עגום ביותר: אין הם אלא בני-רשות של בני-רשות!".

 

5. האם רשאי מי שבידו זכות של בר-רשות לעשות דיספוזיציה בזכותו - היינו, להעבירה לאחר בין בחיים ובין מחמת מיתה? התשובה לכך היא חיובית, "שכן גם זכותו של בר-רשות גרידא ניתנת עקרונית להעברה ליורשיו, והכול בכפוף להסכמת הצדדים בעת יצירת הרישיון (ראה "א 260/65, בעמ' 190)" (ע"א 1[ 633/82], בעמ' 407). ואכן, בע"א 2[ 260/65], בעמ' 190, נאמר:

 

"רשות שימוש לעומת זאת היא ביסודה זכות אישית שאינה ניתנת להעברה, אלא אם תנאי החוזה או מיכלול הנסיבות של המקרה מראים על כוונה הפוכה להתיר את העברתה לאחר" (ההדגשה שלי - מ' ש').

 

המסקנה העולה מן הדברים היא, כי אף שביסודה זכות השימוש היא זכות אישית, דבר עבירותה והתנאים לעבירותה ניתנים להסכמה בין מקבל השימוש ומעניק השימוש, ולכן יש לבדוק כל מקרה לגופו.

 

בענייננו, אין לפנינו המסמך אשר העניק את זכות השימוש לפנינה ולאליהו אזולאי מדעיקרא. ואולם, מטופס ההצהרה וההתחייבות גופו עולים שניים אלה: ראשית, זכות השימוש

 

482

 

ניתנת להעברה. הא ראיה, שמדובר באפשרות הענקת "החזקה הבלעדית" במשק לבן הממשיך

בתאריך פלוני או לאחר "פטירת שנינו". שנית, מיהותו של הנעבר מותנית באישור הסוכנות, בתוספת המלצת האגודה.

 

אגב, בתיק זה אנו דנים בקביעת "בן ממשיך", היינו על-פי האמור בטופס ההצהרה וההתחייבות - בן/בת או נכד/ נכדה של המתיישבים. על העברה למי שאינם בני משפחה כאמור לא שמענו טענות, ועל-כן איננו מתייחסים לעניין זה כלל.

 

6. לא למותר לציין בהקשר זה, כי המושג "בן ממשיך" הוא יציר תקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973. תקנה 3א(א) מגדירה "בן ממשיך" כ"בן אחד בלבד, או בן מאומץ אחד, או נכד אחד של בעל משק, לרבות בן זוגו של בן ממשיך, המחזיק בעצמו או יחד עם הוריו מכוח הסכם עם הוריו או מכוח התחייבות בלתי חוזרת בכתב של הוריו, או מכוח ירושה, במשק חקלאי, בתור בעלים, חוכר, חוכר משנה, או כבר- רשות של מוסד מיישב של האגודה, בכתב...".

 

תקנה 3א(ג) קובעת, כי "בן ממשיך", כהגדרתו, הכשיר לחברות על-פי תקנון האגודה, יגיש בקשה להתקבל כחבר האגודה, ובמקרה של סירוב יתקיימו הליכי בוררות, "וחברותו תיקבע על פי פסק הבוררות". עניינן של התקנות הנ"ל בקביעת מסגרת היחסים בין הבן הממשיך והאגודה, ולכן אין עניינן לכאן. הדברים הוזכרו אך לשם שלמות התמונה (וראה בהרחבה אוטולנגי, במאמרה הנ"ל, בעמ' 489 ואילך).

                  

7. כפי שציינו לעיל, פנינה ואליהו אזולאי היו רשאים להעביר את זכותם כבני רשות במשק מס' 8 במושב מגדים למי שנקבע על-ידיהם כבן ממשיך, בכפוף לאישור הסוכנות. מאחר שלפנינו העברה מחמת מיתה, יש לבחון את דבר חלותו של סעיף 8 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, הקובע לאמור:

 

"(א) הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם - בטלים.

 

(ב) מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה".

 

במקרה שלפנינו מדובר בקביעת בן ממשיך על יסוד "הסכם" שנעשה עמו, והסכמתו בכתב לשמש בן ממשיך מופיעה גם על גבי הטופס, כך שלכאורה מדובר ב"הסכם בדבר ירושתו של אדם". ואולם, אין בחומר הראיות אינפורמציה על הסכם כלשהו שנעשה בפועל בין אליהו ופנינה אזולאי לבין אברהם ומזל אזולאי, ובוודאי לא הוגש הסכם בכתב. לכן, ייתכן שלפנינו מקרה של מתנה אשר תוקנה למקבל לאחר מות הנותן (וראה: ע"א 524/84 [3]; ע"א 4[ 268/81]).

 

483

 

הרעיון המונח ביסודו של סעיף 8(א) הוא, כי "המחוקק לא רצה לתת אפשרות למוריש לקשור עצמו בדבר ירושתו על-ידי כל סידור או הסכם אלא לתת לו אפשרות לצוות באופן שיוכל לחזור בו מצוואתו כרצונו עד יום מותו" (מתוך דברי השופט קיסטר בע"א 5[ 155/73]. בעמ' 676, כפי שהם מובאים גם בד"נ 6[ 39/80], בעמ' 214: וראה ע"א 7[ 89/82]).

 

8. פרופ' אוטולנגי מביעה, במאמרה הנ"ל. את הדעה הבאה, בעמ' 497:

 

"... אם הזכות של חבר המושב לא נרשמה כזכות חכירה והוא רק בר-רשות במשקו, הרי שאין הוא יכול לערוך לגביה הסכמים. מבחינה זו, גם סעיף 8 לא יחול כאן. עם זאת, הגם שה'זכות' של בר-רשות אינה זכות מלאה מבחינה משפטית, דומה כי יש לה ערך מבחינה כלכלית. הא ראיה, שהסוכנות או המינהל – לפי המקרה - נוהגים להכיר ביורשים הבאים לערוך את ההסכם ואינם מנצלים את זכותם לערוך הסכם עם אדם זר; היורשים מתייחסים אל זכות הוריהם במשק כזכות

העוברת בירושה וכאשר הם מסכימים על אחד מהם שימשיך לעבדו, הם 'מוותרים על זכותם'; עצם המוסד של 'בן ממשיך' משמעו, שיש זכות או נכס שהחבר יכול להעבירו לבנו. מכל המקובץ עולה, שהתייחסות הצדדים אל זכות בר-רשות היא כאל 'זכות' בעלת ערך כלכלי כלשהו; דהיינו, מעין 'זכות דה-פאקטו', אם לא 'דה-יורה'. האם לא נכון לומר שלפחות מבחינת ההתייחסות של הצדדים אליה, די בכך כדי להכפיף אותה להוראות סעיף 8 לחוק הירושה?! אכן, ממה נפשך - אם היא זכות, הרי הסכם לגביה בטל נוכח הוראות סעיף 8; ואם אינה זכות - הרי לא יתכן כל הסכם מחייב לגביה...".

 

לדעתי, אין קושי בהחלת סעיף 8 לחוק הירושה על הסכם לקביעת בן ממשיך; שהרי ראינו, כי זכותו של בר-רשות היא, בנסיבות נתונות, זכות עבירה, הן בחיים והןמחמת מיתה, ובלבד שבאה הסכמת הסוכנות על הבן הממשיך שנקבע. אין די באמירה כללית, כי המדובר בזכות אישית, אלא יש לעיין ולדקדק יותר בפרטי זכותו של בר-הרשות עליו מדובר. במקרה שלפנינו ניתן להצביע על עבירות מוגבלת, לבן ממשיך, בכפוף להסכמת גורם שלישי - היא הסוכנות.

 

כפי שאוזכר בע"א 8[ 390/85], בעמ' 730, מתוך ע"א 9[ 633/82]:

 

"חוזה החכירה היוצר את הזכות של החוכר גם שולל מראש את זכות החוכר להוריש כרצונו את זכות החכירה. החוכר אינו יכול להוריש מה שאין לו ומה שיש לו מוגבל מראש על פי החוזה שיצר את הזכות. המגבלה בעבירות הזכות היא חלק מהותי של זכות החכירה עצמה".

 

באותו עניין היה מדובר בזכות חכירה שתוכנה וגבולותיה נקבעו בחוזה החכירה. הוא הדין בעניין שלפנינו: המונח בר-רשות הוא ערטילאי, ויש לצקת לתוכו תוכן על-פי מערכת החובות והזכויות הצמודות לו במקרה נתון. לאחר שקבענו, כי בענייננו מדובר בזכות הניתנת להעברה

 

484

 

בתנאים מסוימים, יש להחיל על עבירותה מחמת מיתה את דיני הירושה, ובהם סעיף 8 לחוק הירושה.

 

אשר-על-כן, בין אם המדובר בענייננו בהסכם בדבר ירושה ובין אם המדובר במתנה שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, קביעת אברהם ומזל אזולאי כ"בן ממשיך" היא בטלה. אם המדובר בהסכם, בטלותו יוצאת מהוראת סעיף 8(א) לחוק הירושה; ואם המדובר במתנה, בטלותה עולה מן העובדה שטופס ההצהרה וההתחייבות איננו צוואה, ומכל מקום, ביום 4.6.85 וביום 6.5.85 ערכו פנינה ואליהו אזולאי (בהתאמה) צוואות, בהן קבעו את המשיב כבן ממשיך.

 

סיכומו של דבר, טופס ההצהרה וההתחייבות - כוחו יפה להעברת זכויות המתיישבים לבן הממשיך בין החיים. העברה מחמת מיתה יש לעגן בצוואה שתיעשה כדין (וראה: סעיף 43 לחוק הירושה הדן ביורש על תנאי דוחה; (ע"א 10[ 211/83]); סעיף 44 הדן ביורש על תנאי מפסיק, וסעיף 45 הדן באפשרות שהמצווה יורה בצוואתו "דבר שיורש יהיה חייב לעשותו, או להימנע מעשותו, במה שקיבל מן העזבון...").

 

אשר-על-כן החלטנו לדחות את הערעור.

 

המערערת תישא בהוצאותיהם של המשיבים בסכום של 2,000 ש"ח לכל אחד מן המשיבים

הראשון והשי.

 

בשולי הדברים יש לשוב ולהדגיש את אשר נאמר, לא אחת, והוא, שהיעדר הגדרה משפטית ברורה של זכויותיו של חבר מושב, ובכלל זה העמדתו כיום בגדר בר-רשות בלבד, אינם מניחים את הדעת. מן הראוי שנושאים אלה יזכו לעיון מחדש, כדי שזכויותיו של מי שמשקיע שנותיו, כוחו ואונו במשק חקלאי יוכרו ויעוגנו כדבעי, וכדי שיוסרו אי- הבהירויות והספקות בסוגיה זו.

 

כן מופנית תשומת לב המשיבה השלישית לכך שיש להביא מסקנתנו בעניין תחולת סעיף 8 לחוק הירושה לידיעת חברי המושבים כדי למנוע מכשלות בעתיד.

 

אין צריך לומר, שפניו של האמור בפסק-דין זה הוא מעתה ואילך, ואין לכך השלכה בדיעבד.

 

השופט א' גולדברג: אני מסכים.

 

השופט י' מלץ: אני מסכים.

 

הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא.

 

ניתן היום, ו' בשבט תשנ"א (21.1.91).

חסר רכיב