גלעד אלטמן: ראוי להתייחס לרצף המלים האבסורדי, המטעה והמתריס 'הוראת שעה ותמ"ל'.
28/12/2017
"אם האומה ומפעלה התרבותי הם ה'נשמה' של העם, הרי שמקרקעיה הם ה'גוף' שלו." הדברים האלו הם לא פרי עטי והם גם לא דברי זעם של חקלאים שאדמתם עומדת להיגזל מהם. את המשפט הנוקב הזה טבע שופט בית המשפט העליון, תיאודור אור במסגרת בג"צ עמותת שיח חדש נ' שר התשתיות הלאומיות (244/00)
קשה להישאר אדיש לנוכח הפער הבלתי נתפס, הזועק אל השמים אפשר לומר, בין האמירה הערכית והמצמררת של כבוד השופט אור, לבין המציאות ההרסנית והמאיימת שיצרה הוראת השעה ותמ"ל.
הוראת השעה הדרקונית הזו עמדה במוקד כנס החירום שיזמה 'אדמתי' במושב צופית (27.12.17) ולא בכדי. הותמ"ל עומד במוקד הליכי חקיקה חפוזים, בלתי מאוזנים וחסרי אחריות, שכובשים דונם אחר דונם, הורסים ישובים חקלאיים שלמים, מחסלים שדות מניבים לתפארת ודורסים באכזריות דרך חיים ומקור פרנסה של חקלאים בני חקלאים. האיכותיים מבין חברינו, שבחרו ללכת בדרכי הוריהם והורי הוריהם ולדבוק בערכי עבודת האדמה.
אך בטרם אכנס לעובי הקורה ובטרם אצטט דעתם על הותמ"ל של אילנות גבוהים, ראוי להתייחס לרצף המלים האבסורדי, המטעה והמתריס 'הוראת שעה ותמ"ל'. הוראת שעה? והרי הוראת השעה הזו כביכול, מוחקת פרקים בהיסטוריה הציונית ומחסלת לנצח נצחים יישובים שהוקמו על ידי חלוצים בעמל, ביזע ובדם.
הוראת שעה? והרי הותמ"ל מביא בכנפיו הזמניות כביכול, ערי בטון ואספלט שישנו את חיינו כאן בארץ לתמיד.
הוראת שעה? והרי היא משנה סדרי בראשית והורסת הרס בלתי הפיך את המרחבים הפתוחים המעטים שנותרו בין ריכוזי הערים.
אז איפה יש כאן הוראת שעה ומה מסתתר מאחורי צירוף המלים הציני והמתגרה הזה? מה זמני בחיסול מושב חקלאי? מה זמני ושעתי בהריסת מטה לחמם של חקלאים? מה בדיוק זמני וארעי בעקירת מטע מניב לטובת מגדל בטון?
בכנס החרום של אדמתי שאלנו בקול רם את מקבלי ההחלטות: כיצד לא רועדות ידיכם כשאתם חותמים על צווים שמשנים את פניה של המדינה לנצח, כשאתם מתעלמים במפגיע מחלופות מקצועיות ומוכחות, לבניית אותו מספר יחידות דיור שחשבתם לבנות? כשאתם מחפשים לעצמכם כותרת והישג זמני וזול על חשבון העקרונות המקודשים ביותר לעם שהקים את ביתו בציון?
בהיותם חלק מההליך הדורסני הזה, פועלים מקבלי ההחלטות נגד רוח הפסיקה של השופט אור שנזכרה כאן, אך גם נגד רוח פסיקות חשובות נוספת בבית המשפט העליון.
במסגרת הלכת אסיף ינוב (בג"ץ 7120/07 / בג"ץ 7628/07) קבעה הנשיאה, דורית בייניש בין היתר: "החקלאות בישראל הגיעה להישגים מרשימים בשנות קיומה של המדינה. נוכח שינויים חברתיים וכלכליים שחלו בישראל, ציבור החקלאים בישראל הצטמצם ביחס למעמדו והיקפו בשנותיה הראשונות של המדינה. כיום מדובר בציבור פגיע שהשמירה על המשך קיומו והמשך הפעילות החקלאית שלו חשובים הן מטעמים כלכליים והן מטעמים חברתיים. החקלאות שפותחה כאן הייתה תפארתה של המדינה שבדרך ושל ישראל המתחדשת; היא משמשת מקור פרנסה לחקלאים ואף לאלה המשווקים את התוצרת החקלאית."
מתוך אותו פסק דין אפשר ללמוד בעקיפין, גם מה היא דעתה של הנשיאה לשעבר, דורית בייניש, על האפשרות שייפגע בטחון המזון בישראל ושהמדינה תידרש לייבוא תוצרת חקלאית מחו"ל:
"תוצאתה של ... נשוא העתירות שלפנינו כרוכה בפגיעה בפרנסתם של החקלאים, פגיעה בזכויות היסוד שלהם לחופש עיסוק, בזכותם לקניין, ופגיעה בציבור הרחב - במיוחד הציבור הנזקק לתוצרת חקלאית ואין ידו משגת לקנות סחורה מיובאת ויקרה כמתחייב מהאיסור לעשות שימוש ב"היתר מכירה" - פגיעה היוצרת הפלייה ופוגעת בזכות החוקתית לשוויון."
בכנס החירום בצופית ניסינו להבליט את העוול ההיסטורי הנורא שמגלמת מדיניות הממשלה, את האיוולת ההיסטורית שמקופלת בה וגם את הדרכים בהם יישובים מתמודדים מול גזירת ההרס הנורא, שמכנים משום מה 'הוראת שעה'."
קשה להישאר אדיש לנוכח הפער הבלתי נתפס, הזועק אל השמים אפשר לומר, בין האמירה הערכית והמצמררת של כבוד השופט אור, לבין המציאות ההרסנית והמאיימת שיצרה הוראת השעה ותמ"ל.
הוראת השעה הדרקונית הזו עמדה במוקד כנס החירום שיזמה 'אדמתי' במושב צופית (27.12.17) ולא בכדי. הותמ"ל עומד במוקד הליכי חקיקה חפוזים, בלתי מאוזנים וחסרי אחריות, שכובשים דונם אחר דונם, הורסים ישובים חקלאיים שלמים, מחסלים שדות מניבים לתפארת ודורסים באכזריות דרך חיים ומקור פרנסה של חקלאים בני חקלאים. האיכותיים מבין חברינו, שבחרו ללכת בדרכי הוריהם והורי הוריהם ולדבוק בערכי עבודת האדמה.
אך בטרם אכנס לעובי הקורה ובטרם אצטט דעתם על הותמ"ל של אילנות גבוהים, ראוי להתייחס לרצף המלים האבסורדי, המטעה והמתריס 'הוראת שעה ותמ"ל'. הוראת שעה? והרי הוראת השעה הזו כביכול, מוחקת פרקים בהיסטוריה הציונית ומחסלת לנצח נצחים יישובים שהוקמו על ידי חלוצים בעמל, ביזע ובדם.
הוראת שעה? והרי הותמ"ל מביא בכנפיו הזמניות כביכול, ערי בטון ואספלט שישנו את חיינו כאן בארץ לתמיד.
הוראת שעה? והרי היא משנה סדרי בראשית והורסת הרס בלתי הפיך את המרחבים הפתוחים המעטים שנותרו בין ריכוזי הערים.
אז איפה יש כאן הוראת שעה ומה מסתתר מאחורי צירוף המלים הציני והמתגרה הזה? מה זמני בחיסול מושב חקלאי? מה זמני ושעתי בהריסת מטה לחמם של חקלאים? מה בדיוק זמני וארעי בעקירת מטע מניב לטובת מגדל בטון?
בכנס החרום של אדמתי שאלנו בקול רם את מקבלי ההחלטות: כיצד לא רועדות ידיכם כשאתם חותמים על צווים שמשנים את פניה של המדינה לנצח, כשאתם מתעלמים במפגיע מחלופות מקצועיות ומוכחות, לבניית אותו מספר יחידות דיור שחשבתם לבנות? כשאתם מחפשים לעצמכם כותרת והישג זמני וזול על חשבון העקרונות המקודשים ביותר לעם שהקים את ביתו בציון?
בהיותם חלק מההליך הדורסני הזה, פועלים מקבלי ההחלטות נגד רוח הפסיקה של השופט אור שנזכרה כאן, אך גם נגד רוח פסיקות חשובות נוספת בבית המשפט העליון.
במסגרת הלכת אסיף ינוב (בג"ץ 7120/07 / בג"ץ 7628/07) קבעה הנשיאה, דורית בייניש בין היתר: "החקלאות בישראל הגיעה להישגים מרשימים בשנות קיומה של המדינה. נוכח שינויים חברתיים וכלכליים שחלו בישראל, ציבור החקלאים בישראל הצטמצם ביחס למעמדו והיקפו בשנותיה הראשונות של המדינה. כיום מדובר בציבור פגיע שהשמירה על המשך קיומו והמשך הפעילות החקלאית שלו חשובים הן מטעמים כלכליים והן מטעמים חברתיים. החקלאות שפותחה כאן הייתה תפארתה של המדינה שבדרך ושל ישראל המתחדשת; היא משמשת מקור פרנסה לחקלאים ואף לאלה המשווקים את התוצרת החקלאית."
מתוך אותו פסק דין אפשר ללמוד בעקיפין, גם מה היא דעתה של הנשיאה לשעבר, דורית בייניש, על האפשרות שייפגע בטחון המזון בישראל ושהמדינה תידרש לייבוא תוצרת חקלאית מחו"ל:
"תוצאתה של ... נשוא העתירות שלפנינו כרוכה בפגיעה בפרנסתם של החקלאים, פגיעה בזכויות היסוד שלהם לחופש עיסוק, בזכותם לקניין, ופגיעה בציבור הרחב - במיוחד הציבור הנזקק לתוצרת חקלאית ואין ידו משגת לקנות סחורה מיובאת ויקרה כמתחייב מהאיסור לעשות שימוש ב"היתר מכירה" - פגיעה היוצרת הפלייה ופוגעת בזכות החוקתית לשוויון."
בכנס החירום בצופית ניסינו להבליט את העוול ההיסטורי הנורא שמגלמת מדיניות הממשלה, את האיוולת ההיסטורית שמקופלת בה וגם את הדרכים בהם יישובים מתמודדים מול גזירת ההרס הנורא, שמכנים משום מה 'הוראת שעה'."
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!