חסר רכיב

פס"ד בימ"ש לענייני משפחה בן ממשיך מושב נווה ימין

23/05/2018

9.3.2003

בתי המשפט

 

בית משפט לענייני משפחה

מחוז תל אביב

תמש086460/98

 

בפני:

כב' השופטת טובה סיון

תאריך:

09/03/2003

 

 

בעניין:

1. פרץ ריצ'רד

2. פרץ מדי

3. פרץ איבון

4. לוי אלין

5. שמחוני עליזה

6. פרס הלן

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

רמי פילו

התובעים

 

נ  ג  ד

 

 

1. פרץ ג'ורג'

2. פרץ פנינה

    ע"י ב"כ עו"ד אלטלף

3. מינהל מקרקעי ישראל באמצעות ב"כ עוה"ד

    ה. ליבנה פרקליטות ת"א (אזרחי)

4. הסוכנות היהודית לארץ ישראל

    ע"י ב"כ עו"ד מרקוביץ

5. ארגון הפועלים להתיישבות שיתופית - מושב

    נוה ימין

 

 

 

 

הנתבעים

 


 

פד"י-מייל: אגודות שיתופיות – העברת זכויות בנחלה  - הגבלת עבירות ואי החלה של דיני  הירושה –

ביהמ"ש פסק כי הזכות הנתונה לחברי האגודה במושב והמחזיק בנחלה הינה של בר רשות. הזכות היא אישית והיא איננה זכות במקרקעין המעניקה לבעליה זכות קניינית בנכס. לפיכך תבחן הזכות לאור היחסים ההדדיים שבין מעניקת הזכות (מינהל - סוכנות) לבין מקבלת הזכות (האגודה וחבריה), ועפ"י הוראות החוזה הספציפי החל לגבי המשבצת. ההוראות הספציפיות הקובעות במישור היחסים שבין המינהל הסוכנות והאגודה, מגבילות את עבירות זכויות בר הרשות, מהחבר "לאחר": הזכות של חבר באגודה, שהינה זכות אישית של בר-רשות, אינה ניתנת להעברה, לא בחייו של החבר, ולא לאחר מותו, אלא עפ"י הוראות החוזה המשולש.

הדרך להעברת זכויות החבר (זכויות בר-רשות) לאחר מותו, ועפ"י החוזה, וכשבן הזוג אינו בחיים, היא: "לבן  ממשיך שנקבע על-ידי ההורים ושאושר על ידי המיישבת". וכשאין בן ממשיך על פי העקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה, מבלי שאנו נכנסים לחוק הירושה. עקרונות נאמר בחוזה, ולא עפ"י חוק הירושה. כלומר, עקרונות ספציפיים, בסעיף ספציפי (סעיף 114) ובחוק ספציפי (חוק הירושה). מכאן, כי לאור ניסוחו של החוזה, לא הוחל חוק הירושה על הזכויות הכלולות בהתקשרות החוזית שבין הצדדים לחוזה, ומכאן אף המסקנה, כי הזכויות בנחלה, אינן ניתנות להורשה, אלא להעברה בדרך שמורה החוזה. יתרה מכך, עפ"י החוזה, זכויותיו של החבר במשק אינן חלק  מעיזבונו, והוראות החוזה המשולש גוברות על דיני הירושה.

התובעים היו עשויים להיכנס לגדרו של חוק הירושה (ס' 114) ולעקרונותיו, אילו לא היה מתמנה הנתבע כ"בן ממשיך" בהליך תקין, מאושר על-ידי המינהל, הסוכנות והאגודה, אולם כך לא אירע בענייננו.

___________________________________________________________________________

___________________________________________________________________________

פד"י-מייל: אגודות שיתופיות – העברת זכויות בנחלה –  זכויות בן ממשיך –

ביהמ"ש פסק, כי זכויותיו של הבן הממשיך בנחלה, נקבעות, בתהליך המגובה במסמכים ובהסכמים נפרדים, ומכוח החוזה המשולש, אשר יש בכוחם להעניק מבחינה משפטית לבן הממשיך את זכויותיו במשק. קודם לכל, מוקנות לבן הממשיך ככזה, בדרך משפטית תקפה, זכויותיו במשק, מכוח זכויות הוריו, ורק בהתקיים האמור, יוקנה לו מעמדו העצמאי ביחסים בינו לבין האגודה. מבחינת האגודה, די בהודעת הורים על מינויו של הבן, אותו בן כבן ממשיך, והעברת הזכויות צריכה כי תהיה בדרך ראויה, כמפורט בתקנות האגודות השיתופיות.

 

פסק דין

 

1.     בן שבעת ילדי ברטה פרץ ז"ל, אשר הלכה לבית עולמה ביום 10/1/98 פרץ סכסוך אודות הזכויות במשק מספר 12 במושב נוה ימין (להלן: "המשק" או "הנחלה").

 

2.    שני אחים וארבע אחיות (להלן: "התובעים"), הגישו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, תביעה בדרך של המרצת פתיחה, כנגד האח ג'ורג' ואשתו (להלן: "הנתבעים"), וכנגד הנתבעת מס' 3 (להלן: "המינהל"), הנתבעת מס' 4 (להלן: "הסוכנות") והנתבעת מס' 5 (להלן: "וועד האגודה").נ

5129371

3.    משנמצא, כי עילת הסכסוך מקורה בסכסוך במשפחה, הועברה התובענה לבירור לבית-משפט זה.

 

4.    התובעים עותרים ליתן פסק-דין הצהרתי, כי הנתבע, אינו "בן ממשיך" כפי שנרשם במסמכי המינהל, הסוכנות, וועד המושב, במשבצת היעודה למושב נוה ימין, ככל שמדובר במשק מס' 12, ומשיוצהר כאמור, כי הזכויות במשק מהוות חלק בלתי נפרד מעזבונה של אמם המנוחה, ולאחר שתינתן הצהרה כאמור, יש להחיל את הוראות סעיף 114 לחוק הירושה התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה").ב

 

5.    משבכתב התביעה מצוינות 12 עתירות, לגביהן עותרים התובעים כי יינתן פסק-דין הצהרתי, ומשבדיוננו נשוב עליהן, מן הראוי כי תובאנה כלשונן:

"ליתן פסק-דין הצרתי הקובע:

 

(1) כי משק מס' 12 במושב נוה ימין (להלן: "המשק" או "הנכס") וכל הזכויות שהיו בו למנוחה ברטה פרץ ז"ל ת.ז. 302306402 (להלן: "המנוחה") הינם חלק בלתי נפרד מנכסי העזבון של המנוחה, על כל הנובע והמשתמע מכך.ו

 

(2) כי צו הירושה (המתוקן) אשר ניתן ביום 24/5/98 (ותוקן ביום 19/6/98) בנוגע לעזבון המנוחה, והמצורף לבקשה זאת כנספח א' (להלן: "צו הירושה") חל ותקף אף בכל הנוגע לזכויות שהיו למנוחה במשק, לכל דבר ועניין.נ

 

(3) כי למשיבים 1-2  (הכוונה לנתבעים - ט.ס.) ו/או למי ממשפחתם אין כל זכות קניינית או חוזית או אחרת, הגוברת על, או הטובה מזו של מי משאר אחיו ואחיותיו של המשיב, יורשי המנוחה - המבקשים, בכל הנוגע למשק ו/או לזכויות המנוחה בו ו/או בנוגע לכל נכס אחר מנכסי עזבון המנוחה.

 

(4) כי המשיבים מס' 1-2 ו/או מי מהם אינם עונים להגדרה "בן ממשיך" וכי מעמדו של המשיב מס' 1 אינו אלא מעמד שאר אחיו ואחיותיו/המבקשים, דהיינו - כי אף המשיב מס' 1 אינו אלא יורש של 1/7 בלבד מעזבון האם המנוחה, לרבות 1/7 מן הזכויות במשק.

 

(5) כי על המשיב מס' 1 ועל המשק ועל זכויות המנוחה במשק חלות כל הוראות חוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק" או "חוק הירושה"), לרבות ובמיוחד הוראות סעיף 114 לחוק הירושה (או סעיף 113 או סעיף 110 לחוק).ב

אשר על כן - אם רצונו של המשיב מס' 1 לקבל לחזקתו הבלעדית את המשק, עליו לקיים תחילה את התנאי המוקדם שנקבע לכך בחוק, לקיים את כל הוראות חוק הירושה הנדון, ולפצות את אחיו ואחיותיו, שאר יורשי המנוחה (המבקשים) (הכוונה לתובעים - ט.ס.) במלוא השווי הכספי היחסי 6/7 המגיע להם על פי הדין.ו

 

(6) כי כל מסמך ו/או שטר ו/או תצהיר ו/או הסכם ו/או יפוי כח, מכל סוג ומין, שנעשו ו/או נחתמו בידי המנוחה, אם נעשו, ככל שהללו מתיימרים להעניק למשיב מס' 1 זכויות של "בן ממשיך" במשק - הנם בטלים ומבוטלים ומחוסרי כל תוקף, בין השאר, מחמת היותם מסמכי העברה פסולים שתוקפם לאחר מותה של המנוחה והעומדים בניגוד לסעיף 8 (א) של חוק הירושה.

 

(7) כי כל מסמך ו/או שטר ו/או תצהיר ו/או הסכם ו/או יפוי כח, מכל סוג ומין, שנעשו ו/או נחתמו בידי המנוחה, אם נעשו, ככל שהללו מתיימרים להעניק למשיב מס' 1 זכויות של "בן ממשיך"  במשק - הינם בטלים ומבוטלים ומחוסרי כל תוקף, בין השאר גם מחמת עריכתם והחתמתם בנסיבות של הטעייה ו/או תרמית ו/או עושק ו/או הסחת דעת ו/או מחמת היותם בלתי מובנים ו/או בלתי מוסברים ו/או בלתי ידועים למנוחה, אשר לא ידעה קרוא וכתוב בעברית.

 

(8) כי כל מסמך ו/או שטר ו/או תצהיר ו/או הסכם ו/או יפוי כוח, מכל סוג ומין שנעשו ו/או נחתמו בידי המנוחה, אם נעשו, ככל שהללו מתיימרים להעניק למשיב מס' 1 זכויות של "בן ממשיך" במשק הינם בטלים ומבוטלים ומחוסרי כל תוקף, בין השאר, גם מחמת היותם "למראית עין" בלבד - למטרת אישור הלוואת כספים למשיבים מס' 1-2 ו/או למי מהם, לצרכי בניית ביתם במגרש המצוי בתוך המשק, ולמטרה זו בלבד.נ

 

(9) על המשיבים 3, 4  (המנהל והסוכנות - ט.ס.), לשנות ולתקן את הרישומים המופיעים בספריהם בכל הנוגע לזכויות במשק מס' 12 במושב נוה ימין (תיק מינהל מס' 223338) באופן שהזכויות בו יירשמו על שם כל יורשי המנוחה, דהיינו, כל שבעת ילדיה (המבקשים והמשיב מס' 1) על-פי צו הירושה נספח א' בחלקים שווים ביניהם.

 

(10) כי על המשיבה מס' 5 (וועד המושב - ט.ס.) לשנות אף היא את כל רישומיה, בכל הנוגע לזכויות במשק מס' 12 במושב נוה ימין, באופן שהזכויות בו יירשמו על שם כל יורשי המנוחה, עפ"י צוו הירושה, בחלקים שווים ביניהם על כל הנובע והמשתמע מכך, רטרואקטיבית ליום פטירת המנוחה (10/1/98).ב

כי, בהקשר זה, כל הכספים, דיבידנדים ושאר זכויות מכל סוג ומין שהגיעו, המגיעים ואשר יגיעו מהמשיבה מס' 5 לבעלי הזכויות במשק, - דינם להתחלק שווה בשווה בין כלל שבעת יורשי המנוחה, וכי הוראה זו תחול רטרואקטיבית מיום הפטירה (10/1/98) ואילך.ו

 

(11) למען הזהירות ולחילופין בלבד - כי למשיבים מס' 1 - 2 יש לכל היותר זכות מגורים בבית שבנו לעצמם במגרש עליו בנוי הבית, המצוי בתחומי המשק.

 

(12) כי בנסיבות המקרה, אין כל אפשרות מעשית כי המשיב מס' 1 יהא מסוגל לעמוד בתשלום פיצוי יחסי משווי המשק על פי החוק (6/7) ולפיכך דין המשק להימכר, כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ, לרבות המשיבים מס' 1 - 2, לצד ג' מרבה במחיר, ובכפוף לכל הכללים שנקבעו לכך בדין ובפסיקה. בית המשפט הנכבד יתבקש לצוות על פינויים של המשיבים 1 - 2 מן המשק, כפועל יוצא של הסעד ההצהרתי המבוקש (להלן: "העתירות")".נ

 

6.     על מנת להלך בנפתולי פסק-הדין, יופרד מישור היחסים בין המוסדות המיישבים (מנהל, סוכנות, האגודה) לבין בעל הזכויות בנחלה, או במשק, מהמישור השני - המשפחתי, החל בין התובעים לנתבעים.ב

 

7.    בניהול הליך זה, נטלו חלק פעיל בהגשת כתבי תשובה, הצגת מסמכים, תצהירים, חקירות והגשת סיכומים - גם המינהל וגם הסוכנות.

      וועד המושב הותיר את ההכרעה לבית המשפט, אולם מזכיר המושב, מר גרוסרו, נחקר על נוהלי הכרזת בן ממשיך במושב, ועל הליך קבלת החבר לאגודה, לרבות העברה לאישור "בן ממשיך" לצדדים הנוספים לחוזה המשולש: המינהל והסוכנות. (ראה עמ' 24 ואילך, פרוטוקול מיום 13/11/00).ו

 

טיב הזכויות של חברי האגודה / החברים במושב נוה ימין

 

8.    הזכויות במושב נוה ימין וכפי שהדבר נוהג גם במושבים רבים אחרים בישראל, מוסדרות במסגרתו של חוזה משולש.

      הצדדים לחוזה זה הם שלושה:

      מנהל מקרקעי ישראל - בעלת הזכויות בקרקע.נ

      הסוכנות היהודית - השוכרת של המקרקעין מבעלת הזכויות, ובנוסף, היא משמשת גם כגוף מיישב.

      המושב - כצלע השלישית לחוזה המשולש מעביר זכויות במשקים החקלאיים לחברי האגודה, מתוך המשבצת הכללית של המושב.

 

      זכויותיה  של האגודה (מושב נוה ימין) וממילא גם של הפרטים המאוגדים בה, הן זכויות של בר רשות.

 

      החוזה המשולש מתייחס לקרקע ספציפית, אשר נקראת "המשבצת", ובמסגרת החוזה המשולש מושכרת המשבצת לסוכנות היהודית, על-ידי מנהל מקרקעי ישראל - בעלת המקרקעין.ב

 

      מכוח זכויות השכירות אשר לסוכנות היהודית, ובהסכמת הבעלים, מנהל מקרקעי ישראל, מוענקות על-ידי שני הגופים (הבעלים והשוכרת) זכויות של בר-רשות לאגודה.

      המשבצת עצמה מחולקת  על-ידי וועד המושב לחברי האגודה, לאחר שאלה האחרונים אושרו על-ידי המינהל והסוכנות. לחברים חולקו הנחלות.

 

      יוצא, כי חברי האגודה אוחזים בזכויות ברי רשות של ברת רשות (האגודה), של השוכרת (הסוכנות) השוכרת את המשבצת בשלמותה מהבעלים (המינהל).ו

      החוזה המשולש הינו לתקופה של שלוש שנים, ומתחדש לתקופה זהה, בתום שלוש השנים, על פי החוזה.

      כל אחת מהנחלות או המשקים מורכבים בדרך כלל משלוש חלקות:

 

      חלקה א', עליה ממוקם ביתו של החבר לרבות שטח קרקע צמוד, לשימושו הפרטי.

 

      חלקה ב', אשר בד"כ צמודה לחלקה א' והמיועדת לגידולי חקלאות של בר הרשות/החבר, בנחלה.

 

      חלקה ג', אשר מצויה במקום אחר במשבצת (ולא צמודה לחלקות א' ו-ב') באדמת מושע, והמיועדת לשימוש חקלאי, כאשר בד"כ השימוש מיועד לכלל האגודה.

 

9.    זכויות האגודה שהינה כאמור בת רשות של הסוכנות (השוכרת) וזכויותיהם של חברי האגודה, אשר כאמור הם בני רשות של בת הרשות, מפורטות במסגרת החוזה המשולש. בענייננו, צורפו שני חוזים רלוונטיים. האחד מתייחס לשנים 1990 - 1987 (להלן: "החוזה המשולש הראשון") (צורף על-ידי המנהל בהליך למתן צוו מניעה אשר התנהל בבית המשפט המחוזי בת"א), והשני אשר צורף כנספח א', לתצהירו של הנתבע, והוא מתייחס לחוזה משנת 1997 (להלן: "החוזה המשולש השני").נ

 

זכות זו, של בר רשות, הנתונה לכל אחד מחברי האגודה במושב, והמחזיק בנחלה/משק,
מהי?

 

10.   הזכות היא זכות אישית (זכות IN PERSONAM) והיא אינה זכות במקרקעין המעניקה לבעליה זכות קניינית בנכס (זכות IN REM). (ראה ע"א 318/83 אגוזי שפע בע"מ נ. שיבר, פד"י לט (4) 322 בעמודים 4-333).ב

      זכות זו, מאחר והיא במהותה זכות אישית, תיבחן לאור היחסים ההדדיים שבין מעניקת הזכות (מינהל - סוכנות) לבין מקבלת הזכות (האגודה וחבריה), ועל-פי הוראות החוזה הספציפי החל לגבי המשבצת.

      יודגש, המתקשרים בחוזה, וכפי שכבר הוברר, הם: המינהל, הסוכנות והאגודה. החבר שהוא כאמור בר רשות מבת הרשות האגודה, אינו צד לחוזה המשולש.

      אולם, זכויותיו של החבר יונקות את חיותן ואת תקפותן מהחוזה המשולש. לפיכך, כבכל יחסים חוזיים משפטיים, יש לבחון את ההוראות הספציפיות של החוזה המשולש - הנתון בענייננו.

 

11.   ההוראות הספציפיות הקובעות לענייננו במישור היחסים שבין המינהל הסוכנות והאגודה, מגבילות את עבירות זכויות בר הרשות, מהחבר "לאחר", והן מפורטות בסעיף 20 (ד) (ה) לחוזה המשולש ואשר נוסחו זהה בשני החוזים.ו

 

"20

ד. אסור לחבר האגודה להעביר ו/או למסור לאחר את זכויות השימוש שלו במשקו לרבות בבית המגורים, אלא אם קיבל לכך הסכמת המשכיר בכתב ומראש, ובתנאי נוסף שהמציא גם הסכמת המיישבת שתינתן, אם תינתן, לאחר שהאגודה תודיע בכתב למיישבת את עמדתה. העברה ו/או מסירת זכות השימוש כאמור, דינה כדין העברת זכות חכירה לעניין חובת תשלום דמי הסכמה למשכיר.

 

ה. במקרה של פטירת חבר האגודה או מתיישב בישוב, תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השימוש בנחלה ו/או במשק העזר שבשימושו. למען הסר ספק מוצהר ומוסכם בזה כי אין באמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר רשות בלבד שאינן חלק מעזבונו  (ההדגשה אינה במקור - ט.ס.) ואין באמור בסעיף זה, כדי לשנות את מעמדו של חבר אגודה על פי חוזה זה כבר רשות לכל דבר ועניין:

 

(1) במקרה של פטירת חבר האגודה או מתיישב בישוב, יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן/בת הזוג שנותר בחיים. באין בן/בת זוג לחבר האגודה או מתיישב בישוב שנפטר, יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן ממשיך שנקבע על-ידי ההורים ושאושר על-ידי המתיישבת.

באין בן ממשיך כאמור, יועברו כל הזכויות בנחלה בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה התשכ"ה-1965".נ

 

      כלומר: הזכות של חבר באגודה, שהינה זכות אישית של בר-רשות, אינה ניתנת להעברה, לא בחייו של החבר, ולא לאחר מותו, אלא על-פי הוראות סעיף 20 (ד)(ה) לחוזה המשולש.

      ויודגש: הדרך להעברת זכויות החבר (זכויות בר-רשות) לאחר מותו, ועל-פי ס' 20 ה'(1) לחוזה, וכשבן הזוג אינו בחיים, היא: "לבן  ממשיך שנקבע על-ידי ההורים ושאושר על ידי המיישבת". וכשאין בן ממשיך על פי העקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה, מבלי שאנו נכנסים לחוק הירושה. עקרונות נאמר בחוזה, ולא על פי חוק הירושה. כלומר, עקרונות ספציפיים, בסעיף ספציפי (סעיף 114) ובחוק ספציפי (חוק הירושה). מכאן, כי לאור ניסוחו של סעיף 20 לחוזה המשולש, לא הוחל חוק הירושה על הזכויות הכלולות בהתקשרות החוזית שבין הצדדים לחוזה המשולש, ומכאן אף המסקנה, כי זכויות המנוחה בנחלה, אינן ניתנות להורשה, אלא להעברה בדרך שמורה סעיף 20 ה'(1) לחוזה המשולש.

יתרה מכך, על-פי האמור בסעיף 20 ה', לחוזה המשולש, זכויותיו של החבר במשק אינן חלק מעזבונו.

               

12.   המתיישב, וכמו בענייננו, אינו יכול להוריש את מה שאין לו, ומה שיש לו מוגבל מראש עפ"י החוזה שיצר את הזכות.ב

      (ראה:   ע"א 260/65 חייקין נ. ממר, פדי יט(4) 183

                ע"א 633/82 לוקוב נ. מגדל, פדי מג(1) 397, 407

                ע"א 103/89 אזולאי נ. אזולאי, פדי מה(1) 481

                ע"א 3836/93 ברמלי נ. ברמלי, פדי נ(3) 868).ו

 

13.   מהאמור, ניתן להסיק כי הוראות החוזה המשולש גוברות על דיני הירושה.

      (ראה:   ע"א 5136/91 יצחק קוגלמס ואח' נ. דורה (דבורה) קוגלמס ואח' פדי מט(2)419להלן": "פרשת קוגלמס")

        בפרשת קוגלמס בחן בית-המשפט, בין השאר, את המושג "בן ממשיך", וציין: "הבן הממשיך" הינו הבן שבונה את ביתו בחלקה א', ליד בית ההורים, מעבד איתם את המשק, ומצפה לכך שעם מותם, בבוא היום, יהיה הוא בעל המשק במקומם" (עמ' 427 לפסה"ד).

        (ראה גם: מאמרה של פרופ' ס. אוטולנגי "ההסדרים המשפטיים בנוגע לירושת משק במושב עובדים" פורסם בעיוני משפט ט' (תשמ"ג-מד) 469, 471).נ

 

14.   תקנה 3 א' לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) תשל"ג-1973, מסדירה את מוסד "הבן הממשיך" וזו לשונה:

 

"(א) בתקנה זו, "בן ממשיך" בן אחד בלבד, או בן מאומץ אחד, או נכד אחד של בעל משק, לרבות בן זוגו של בן ממשיך, המחזיק בעצמו או יחד עם הוריו מכוח הסכם עם הוריו או מכוח התחייבות בלתי חוזרת לכתב של הוריו, או מכוח ירושה, במשק חקלאי, בתור בעלים, חוכר, חוכר משנה, או כבר רשות של מוסד מיישב או של האגודה: לעניין זה "הורים" - לרבות אחד מהם, במקרה שהשני חדל להיות בעל הזכויות במשק החקלאי, או שנפטר.ב

 

(ב) בן ממשיך הכשיר לחברות לפי תקנון האגודה יגיש לוועד ההנהלה בקשה בכתב, להתקבל כחבר לפי הנוסח שבתקנון האגודה, בצירוף מסמכים המוכיחים את היותו בן-ממשיך...ו

......נ

(ז) היתה העברת זכות במשק חקלאי טעונה אישור האגודה על פי תקנותיה, יראו כאילו ניתן לבן הממשיך אישור כאמור, אלא אם לא נתקבל הבן הממשיך כחבר באגודה על פי פסק הבוררות כאמור בתקנת משנה (ג)".ב

 

        תקנה 3 א' קובעת את מסגרת היחסים שבין "הבן הממשיך" לבין האגודה, בלבד. התקנה מסדירה את חברותו של "הבן הממשיך" (תקנות משנה (ב) (ד) ), מסירה מכשולים מרצון ההורים להעביר את זכויותיהם במשק אל "הבן הממשיך", ומבטיחה ל"בן הממשיך" כי האגודה לא תערים קשיים בדרך רכישת הזכויות. למעשה, תקנת משנה (1) היא זו שיוצרת את הקשר בין מישור החברות באגודה, לבין מישור הזכויות (בענייננו בר-רשות).

        (לעניין זה ראה גם: עא 2836/90 א. בצר נ. צילביץ ואח', פדי מ(5) 184).ו

 

        וכך נפסק לעניין זה, בע"א 633/82 א. לוקוב ואח' נ. צ. מגדל ואח' פדי מג(1) 397, בעמ' 407:

"בכך נוצר הקשר בין מעמד דה פאקטו של הבן המחזיק את המשק יחד עם הוריו לבין מעמדו המשפטי לאחר מותם...".נ

 

15.   משעסקינן כאמור בזכויות ברת רשות אשר היו לאמם המנוחה של בני משפחת פרץ (כפי שיופרט להלן), ומכוח הוראות החוזה המשולש החל, נמצאנו למדים עד כה, כי לא היו לה זכויות הורשה ככל שמדובר בנחלה, ובמשק החקלאי.

        האגודה, היא זו המוסמכת לקבוע, בעצם, מי יבוא תחתיה של המנוחה, לאחר מותה, ולמי תועברנה זכויותיה, כפוף למילוי הוראות החוזה המשולש.ב

        ואכן, בפרשת יוסף נ. ג'מעה (ת.א (ת"א) 2562/80 יוסף נ. ג'מעה, פס"מ מי(1) 192) פסק בית המשפט המחוזי (מפי סגן הנשיא (כתוארו אז) ד"ר וינוגרד), כי זכות השימוש במשק על כל זכויותיו, אינם חלק מהעזבון של האם המנוחה, ועל כן, אין ליורשיה על פי צו הירושה כל חלק בו. ביהמ"ש זיכה את הבת, משהוכרה על-ידי האגודה כמתאימה ביותר לקבל את הזכויות במשק.

 

16.   נחזור להגדרת זכויותיו של הבן הממשיך. מתי הן מתגבשות ככאלה?

        משהבהרנו כי "הבן הממשיך" בא "בנעלי" הוריו, וממשיך לקיים את המשק כיחידה חקלאית, נשאלת שאלת המועד: ממשיך אחר מות? או ממשיך בחיים?

        ההגדרה אמנם נמצאת, וכפי שהובהר, בס' 3 א' לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) תשל"ג-1973 (החלה גם בענייננו), אולם מאחר והסעיף דן אך ורק בזכויות "הבן הממשיך" כלפי האגודה, ואינו קובע את זכויותיו של "הבן הממשיך" במשק, נותרת השאלה בעינה, מכוח מה, מתגבשות זכויותיו של "הבן הממשיך" במשק/נחלה, ומתי? (בחיים, או לאחר מות?), וזאת כאשר וכמו בענייננו חלות הוראות החוזה המשולש (מינהל, סוכנות, אגודה).ו

        (ראה לעניין זה: פרשת בצר נ. צילביץ).נ

        זכויותיו של "הבן הממשיך" במשק/נחלה, נקבעות, בתהליך המגובה במסמכים (כפי שיובהר להלן) ובהסכמים נפרדים, ומכוח החוזה המשולש, אשר יש בכוחם להעניק מבחינה משפטית "לבן הממשיך" את זכויותיו במשק.

        עולה מהאמור: כי קודם לכל, מוקנות ל"בן הממשיך" ככזה, בדרך משפטית תקפה, זכויותיו במשק, מכוח זכויות הוריו, ורק בהתקיים האמור, יוקנה לו מעמדו העצמאי ביחסים בינו לבין האגודה.

        מבחינת האגודה, די בהודעת הורים על מינויו של הבן, אותו בן כ"בן ממשיך", והעברת הזכויות צריכה כי תהיה בדרך ראויה.ב

        "הדרך הראויה" נלמדת מס' 3 א' (א) עצמו: מכוח הסכם עם ההורים, מכוח ירושה, מכוח התחייבות בלתי חוזרת בכתב של ההורים המעניקה ל"בן הממשיך" שיתוף בזכות החזקה במשק/נחלה.

 

17.   בענייננו, משמדובר בזכויות של בר-רשות (זכויות שאינן רשומות) כיצד ניתן היה להבטיח את הקניית הזכויות ל"בן הממשיך" במישור בין האם המנוחה ברטה פרץ ז"ל, ולבחון אם אכן הנתבע הוא בן ממשיך - אליו הועברו זכויות האם המנוחה, כדין?

 

        פסק הדין המרכזי, לעניין זה, הינו ע"א 103/89 מזל אזולאי נ. פנינה אזולאי פדי מה(1), 477 (להלן "פרשת אזולאי").ו

 

        ההורים בעלי המשק במושב, מינו את נכדם כבן ממשיך, לאחר שחתמו על כתב הצהרה והתחייבות בו קבעו כי לאחר פטירתם יהא זכאי הנכד לקבל את החזקה הבלעדית במשק, ואף ניתנה לו רשות לבנות בית נוסף, לזה הקיים, במשק.נ

        הנכד נישא, וחל קרע בינו לבין אשתו, והם עזבו את המשק. הסבתא, בעלת הזכויות בקשה להצהיר על בטלות המסמך שניתן לטובתו של הנכד.

        לענייננו, בפרק זה, חשובה קביעתו של ביהמ"ש העליון, באשר להסכם (המסמך) אשר הקנה לנכד - הבן הממשיך את המשק לאחר מות בעלי הזכויות.

        על-פי פסיקתו של ביהמ"ש העליון, בפרשת אזולאי, היו רשאים בעלי הזכויות כברי-רשות, להעביר את הזכויות הללו, למי שנקבע על-ידם כבן ממשיך - נכדם, בכפוף לאישור הסוכנות, ואמר שם ביהמ"ש כי מאחר ולפנינו העברה מחמת מיתה, יש לבדוק את סעיף 8(א)  לחוק הירושה.

המסקנה הנלמדת מפרשת אזולאי, לפרק זה: כי הזכות (בר-רשות) עבירה בין בחיים, ובין מחמת מיתה, בנסיבות כמו בענייננו. כלומר: נסיבות פסה"ד אזולאי, אינן מתקיימות בענייננו. מששם נפסק כפי שנפסק - שלא על פי חוזה משולש, שלא היה בפני ביהמ"ש, משלא הוצג ככזה.

את תנאי העבירות, וכפי שהבהרנו, וכמו בענייננו, יש לבחון על-פי החוזה המשולש (ראה גם לעניין זה: ע"א 3836/93 ברמלי נ. ברמלי, פדי (868).ב

 

18.   לסיום פרק זה, ולתנאי ההכרה כבן ממשיך אשר נקבע ככזה על-ידי ההורה: לאחרונה נפסק בע"א 1662/99 חזקיה חיים נ. אליהו חיים ואח', תק-על-2002(ד),824, כי בן ממשיך יוכר ככזה, מי שעמד בכל תנאי ההליך, גם אם זכותו זו תעמוד לו לאחר מות ההורים, משרק לאחר פטירה (ההורה שנותר בחיים) עוברות הזכויות בפועל, לבן ממשיך.ו

 

מן הכלל אל הפרט: העובדות, והראיות:

19.   בשנת 1949 עלתה משפחת פרץ מאלג'יר, כשהיא מונה זוג הורים (יצחק ז"ל וברטה ז"ל) ו-5 ילדים.נ

        המשפחה שוכנה במושב נוה ימין, ביחד עם מתיישביה הראשונים. הנחלה נמסרה להורים, על-ידי הסוכנות, כמו לשאר מתיישבי המושב.

        לימים, נולדו שתי בנות נוספות, והמשפחה מנתה 7 ילדים (ששה הם התובעים, והשביעי-הנתבע).ב

 

20.   בשנת 1967 נפטר האב, כשהוא בן 53 שנים, והאם, ברטה ז"ל, הפכה לבעלת הזכויות במשק. היא גם טיפלה בנחלה, וגם גידלה את שבעת ילדיה (להלן: "האם").

 

21.   ב- 25/9/69 אישר המינהל את העברת הזכויות בנחלה במלואן לשמה של האם ברטה ז"ל (נספח ב', לתגובת המינהל).

 

22.   לראשונה, ובשנת 1976 ביקשה האם, להעניק לנתבע, בנה, זכויות של "בן ממשיך" ואכן, ביום 29/3/76 נחתם הסכם (נספח ב' לתצהירו של הנתבע), אלא שההסכם לא יצא לפועל, ולא מומש.ו

        אמנם, הנתבע עסק באותן שנים ביחד עם אחיו בחקלאות, אולם לגרסתו, לאור רצונה של אשתו (נתבעת מס' 2) נותרו בעת ההיא לגור בעיר.

 

23.   בשנת 1989 ביקש הנתבע לבנות את ביתו בנחלה, על-פי גרסת התובעים, לאור מצבו הכלכלי הקשה, ואילו לגרסתו, מאחר והאם ביקשה כי יעבור לגור בסמוך לביתה, בנחלה.

        האם, העמידה כתנאי למתן הסכמתה, כי הנתבע יבנה את ביתו על הנחלה, קבלת אישורם והסכמתם של שאר ילדיה.

        כעולה מן הראיות שהובאו, ומטעמים כאלה ואחרים, גובשו הסכמים כתובים בין הנתבע והתובעות 4 ו-5, אחיותיו, לפיצוי כספי של 8,000 דולר ארה"ב, לכל אחת מהן.

 

24.   ביום 30/8/89 חתמה האם על הצהרה וכתב התחייבות, על פיהם הנתבע הוא בן ממשיך של המשק לאחר מותה (בימש/3) על כתב התחייבות וכמצהיר, חתם הנתבע, חתימות האם והנתבע אושרו על-ידי העד מר ברינדר, עם חותמת האגודה כממליצה, ואישור הסוכנות מיום 5/2/90.נ

        לכתב ההתחייבות, צורף מכתב החתום על-ידי האם, נושא תאריך 9/7/89, וזה נוסחו:

"הנידון: בן ממשיך.ב

אני החברה פרץ ברטה מס' ת.ז. 4-3023064-0 החתומה מטה מאשרת בזאת את הסכמתי שבני ג'ורג' פרץ יהיה בן ממשיך.ו

_______________

(חתימה)                 (בימש/1).נ

 

        דהיינו, רק לאחר שאושרה המלצת האם, כך שבנה, הנתבע, הוא ה"בן הממשיך", לאחר מותה, ניתן האישור הנדרש כי תוקם יחידת מגורים נוספת על הנחלה, עבור "הבן הממשיך" ומשפחתו.ב

 

25.   משנתנה הסכמת האחים, כתנאי להסכמת האם בעת ההיא לכך, כי הנתבע יבנה את ביתו בנחלה (למרות שעל-פי תנאי החוזה המשולש לא נדרשת כל הסכמה כזו) נדרשה הסכמת המינהל והסוכנות לבניית בית נוסף בנחלה, וביום 18/9/89 נחתם הסכם בין המינהל, האם, והאגודה, ובהסכמת הסוכנות, ועל-פיו הותר לנתבע לבנות יחידה נוספת על הנחלה (נספח ג' לתגובת המינהל).ו

 

26.   בימש/2 הינו מסמך מטעם האגודה המופנה לסוכנות, ועל-פיו בישיבת הוועד מיום 7/8/89 אושרו הנתבע ואשתו כ"בן ממשיך", בפרוטוקול (כנדרש בתקנות האגודה).נ

 

27.   בימש/4 הינו האישור מטעם הסוכנות לאם, כי בנה, הנתבע, אושר כ"בן ממשיך" והוא מיום 5/2/90.ב

 

28.   בחודש אוגוסט 1990,  הומצא למינהל (בעלת הזכויות) מהסוכנות, אישור כי הנתבע הוא בן ממשיך במשק מס'  12 וביום 4/9/90  נרשם האמור בספרי המינהל (בימש/5).ו

 

29.   ביום 10/1/98 נפטרה האם, ברטה פרץ ז"ל.נ

 

30.   ביום 6/4/98 פנתה הסוכנות לוועד המושב, תוך פירוט המצב המשפטי, וכך צויין בין השאר בס' 4 למכתבו של עו"ד שלו,  מהלשכה המשפטית, בסוכנות (ראה בימש/5).

"4…אין זכויות השימוש להחזקה בנחלות הישוב, לרבות במשק 12, מהוות חלק מעיזבון בר הרשות לכשנפטר, ואין זכויות אלה עוברות על פי דיני הירושה אלא בהתאם לאמור בסעיף 20 ד' לחוזה המשולש.ב

5. לאור האמור לעיל, ועל פי החוזה המשולש בכוונת הסוכנות להעביר את זכויות השימוש והחזקה של גב' פרץ ברטה ז"ל לבן הממשיך הקבוע במשק זה, כלומר למר ג'ורג' פרץ, ובמידה ולא תוצג כל מניעה רלוונטית לכך, תעשה כן הסוכנות לאור התחייבותה במעמד אישור מינוי הבן הממשיך".ו

        ובהמשך מתבקש וועד המושב להודיע עמדתו באמצעות פרוטוקול הוועד, על קבלת הנתבע כחבר באגודה.

 

31.   בחודש מאי 1998, ובעקבות קבלת הנתבע כחבר באגודה, התקבלה במינהל הודעת הסוכנות, על מסירת הנחלה (משק מס' 12) לחזקת הנתבע (נספח ה' לתגובת המינהל).נ

 

32.   ביום 20/5/98 הושלמה העברת הזכויות כ"בן ממשיך" במשק 12 נווה ימין, באישור המינהל (בעלת הזכויות) לנתבע.ב

 

33.   ביום 28/7/98 הוגשה התביעה, נשוא פסק-דין זה, לבית המשפט המחוזי.ו

 

34.   עמדת בעלת הזכויות, המינהל, בתהליך כולו, החל מקביעת האם בכתב התחייבות, ומכתבה, את הנתבע כ"בן ממשיך", לאחר פטירתה של האם, לנתבע, ביום 20/5/98 תואמת את הנוהלים במינהל. ההליך תקין, והזכויות מבעלת הזכויות המקורית (האם) הועברו כדין לנתבע, לרבות אישור האגודה, כי הנתבע התקבל כחבר באגודה, ולרבות המלצת ואישור הסוכנות (ראה ס' 9 לסיכומי ב"כ היועמ"ש פרקליטות ת"א (אזרחי).נ

 

35.   נותר לדון, בעילות הנוספות של התובעים כפי שהועלו, במישור הראשון, שבין בעל הזכויות בנחלה, לבין המוסדות המיישבים (מנהל, סוכנות, האגודה) (ראה ס' 6  לפסק-הדין):

אין לקבל את טענת התובעים כי החוזה המשולש הרלוונטי (שנת 87 עד 90) לא הוצג: ראשית, חוזה זה צורף לתגובת המינהל, לבקשה למתן צוו מניעה זמני, אשר נידונה עוד בבית המשפט המחוזי, ומהותית, אין שינוי בהוראות המהותיות (ס' 20 ד' ה') בין החוזה המשולש הראשון והשני, והרלוונטי הינו משנת 1987 עד 1990.ב

 

ובנוסף, ההוראות המהותיות ומקור הזכויות ודרך העברתן ל"בן הממשיך", פורטו על-ידי העד אשר העיד מטעם המינהל, מר רייזמן, והן תואמות, לגבי שאר החוזים, בקשר לחוזי המשבצת של מושב נוה ימין.

 

לטענת התובעים בדבר תחולת "הלכת אזולאי" בענייננו: לגרסתם של התובעים יש להחיל את הלכת אזולאי בענייננו, ומשזו תוחל, תוענקנה זכויות המשק לכלל יורשי האם המנוחה (לכל אחד מהם 1/7). דין טענתם זו להידחות, משהיא נוגדת את הוראות החוזה המשולש וסעיף 20 ד' ה').ו

על פי האמור בסעיף 20 לחוזה המשולש הרלוונטי בענייננו, אין חלות של חוק הירושה בנדוננו.

 

שמו של הנתבע, ובמועד החתימה על הסכם המשבצת, שבתוקף, ננקב במפורש, כמי שתועברנה אליו הזכויות בנחלה, לאחר פטירת האם, ברטה פרץ ז"ל, ואושר על ידי הסוכנות (השוכרת) כ"בן ממשיך" .נ

אין דומה ענייננו, לפרשת אזולאי, שם, לא היה בפני ביהמ"ש, החוזה המשולש והוראותיו.ב

יפים לענייננו, דבריו של ביהמ"ש המחוזי בה"פ 1542/93 רות מגעיד נ. יוסף מגעיד, תק-מח 2000(2), 21983:

"ניתן אם כן לראות כי הזכויות הוקנו לאגודה המיישבת, כשזו מוסמכת להעבירם לחבריה תוך הגבלות מפורשות על עבירותן, ובתנאי שהן לא יכללו בעזבונו. לאגודה המיישבת ולחבריה המתיישבים אין יותר ממה שניתן להם בהסכם המשולש, מכאן שעל פי ההסכם העומד לפנינו הזכויות במשק אינן חלק מעזבונה של האם, ואינן כפופות להוראות סעיף 8 לחוק הירושה". (פסה"ד בעניין מגעיד, אושר בבית-המשפט העליון ביום 18/1/01, ט.ס.).ו

 

יודגש, בענייננו, כי הוראות החוזה המשולש (ס' 20 ד' ה') הוציא במפורש את זכויות בר הרשות מגדר העזבון, ועל כן אין כפיפות גם לס' 8 לחוק הירושה, ואין לו רלוונטיות בענייננו.

הזכויות לנתבע כ"בן ממשיך" הועברו, על-פי הוראות החוזה המשולש, ואין תחולה בענייננו לס' 114, לחוק הירושה.  (ראה גם, קביעתו המפורשת, לאחרונה, של בית המשפט העליון בדנ"א 3231/00 שמחה מדעי ואח' נ. משה מדעי ו-3 אח', תק-על 2000(2) 1984).נ

 

ועוד, וכפי שנפסק לעניין זה בע"א 3836/93 ברמלי נ. ברמלי, פד"י נ(3) 868:

"וכבר נפסק, כי זכויותיו של בר-רשות במשק אינן ניתנות להורשה, אם ההסכם שמכוחו ניתנו הזכויות אינו מתיר זאת, וכי הקנייתן של זכויות כאלה ל"בן ממשיך" אינן כפופות להוראות סעיף 8 לחוק הירושה...".ב

 

טענה נוספת לתובעים אל מול המוסדות המיישבים, ובדבר שינוי בפועל של אופיו של המשק החקלאי, ומכאן, או אולי בתמצית: מטרותיהם ועקרונותיהם של הגורמים המישבים כפי שהיו בשנות ה-50, 60, אינן מתבצעות בפועל, ועל כן, כפי שנוהג, ראוי כיום להביא לחלוקה שויונית בין היורשים: בקשר לנחלה (שהם כאמור 7 במספר).

גם אם טענה עובדתית (על שינוי בשימוש כיום) נכונה, אין באמור להביא לשינוי בייעוד המקרקעין. מששינוי שכזה, יכול וייעשה אך ורק בדרך הקבועה בחוק התכנון והבניה ובתקנות אשר הותקנו בגדרו.ו

הנחלה החקלאית תוותר ככזו, כל עוד לא שונה תקן הנחלאות במושב, בהתאם לרשות לתכנון חקלאי.

למינהל שמורה הזכות, כבעלת הזכויות בנחלה זו, לפעול כנגד שימוש חורג בנחלה (אם אכן כך ימצא), אולם לתובעים אין כל מעמד, ואף זכות טיעון בנושא זה, משאינם בעלי זכויות ואף לא כבעלי רשות, בנחלה.

יובהר, החוזה המשולש מתחדש בכל 3 שנים, והתובעים מופנים לסעיף 22 לחוזה, שם נקבע מפורשות:

"א. אם ישתנה יעודה של המשבצת או של חלק ממנה על ידי תוכנית על פי חוק התכנון והבניה, ... או על פי כל דין, יהיה המשכיר רשאי להביא לידי סיום מוקדם את תקופת השכירות של המשבצת או של אותו חלק ממנה אשר לגביו שונה הייעוד...".

 

טענת התובעים בדבר פיצול הנחלה, לגרסתם על בסיס הוראת אגף מס' 62 - ותחולתה:

לטענתם של התובעים, אמם המנוחה איפשרה לנתבע רק לבנות את ביתו בנחלה,  ואילו ההסכמות וההצהרות מטעמה בדבר מינויו כ"בן ממשיך", לא היו בהבנתה ובכוונתה (אתייחס לאמור בהמשך, במישור השני המשפחתי) ומכאן, לטענתם, יש לאפשר פיצול הנחלה, בהתאם להוראת אגף 62, על מנת שלא תפגענה זכויותיהם, ויישמר רצונה של אמם, לחלוקה שווה בזכויות המשק, בין שבעת ילדיה (לרבות הנתבע).

 

ראשית, הטענה לאפשר פיצול הנחלה עפ"י הוראות אגף מס' 62 (שאינה במעמד של חוק, או תקנה מחייבת) בגדר ההליך נשוא פסק-דין זה, אינה אפשרית; הוראת האגף פורסמה בשנת 1999, 10 שנים לאחר שמונה הנתבע כבן ממשיך, ושנה לאחר פטירתה של האם.

 

שנית, ומהותית: אין בהוראת אגף 62 כדי להצביע על שינוי מדיניות במינהל - בדבר פיצול נחלות: וכידוע, המינהל מתנגד לפיצול נחלות, במשקים חקלאיים, וזאת על מנת לשמר את כושרם החקלאי והמבנה החברתי של האגודות השיתופיות. (ראה עדותו של מר רייזמן, עמ' 35 שורה 1 ואילך, פרוטוקול מיום 13/111/00).

 

הוראת אגף 62 הינה חריג שבחריגים, ועל פיה, ובהתקיים תנאים מיוחדים, יאושר פיצולו של שטח קטן מכלל הנחלה, ומכל מקום, וכפי שהובהר, אין מקומה של טענה זו בגדר פסק-דין זה.

 

ולמעלה מן הדרוש יצויין - טענת התובעים בגדר החלופה האפשרית שעמדה בפני האם, לפיצול הנחלה, קודם מינויו של הנתבע על-ידה, בחייה, כ"בן ממשיך", במועד ובעיתוי, שהזכויות כבר הועברו כדין לנתבע, באישורן של האגודה, הסוכנות, והמינהל (בעלת הזכויות) מרחיקת לכת!

 

התובעים טוענים בנוסף, כי יש לבטל את מסמכי והסכמי ההתחייבות והצהרת האם ככל שהם נוגעים למינוי של הנתבע כ"בן ממשיך", בהיותם "חוזה למראית עין" - ואשר אם תתקבל טענתם זו, יחול האמור בס' 20 ה(1) לחוזה המשולש, "באין בן ממשיך כאמור יועברו כל הזכויות בנחלה בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה תשכ"ה-1965".

דינה של הטענה להידחות מכל וכל.

 

ראשית חוזה למראית עין, כהגדרתו בפסיקה, הינו חוזה אשר על-פיו מסכימים שני הצדדים לחוזה כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסוים, בעוד כוונתם האמיתית, המוסתרת, שונה מהאמור בו. חוזה, אשר אין התאמה מכוונת בין המוצהר על-ידי הצדדים לחוזה כאחד, לבין הכוונה האמיתית: דהינו: הצדדים לחוזה מציגים מצג, ובמשותף, כלפי צד ג'.

(ראה: 630/78 ביטון נ. מזרחי, פד"י לג(2) 576; ע"א 6295/95 סוליקה בוחסורה נ. רות בוחסורה, פד"י נ(1) 259;  וכן: גבריאלה שלו, "דרכי החוזים" מהדורה שניה, 166).

 

אין זה המצב בענייננו. האם מכוונים התובעים לכוונה משותפת בהליך מינויו של הנבתע ל"בן ממשיך", לאם, לנתבע, לסוכנות ולמינהל ?!

הרי באם ייעתר ביהמ"ש ועל-פי עתירתם של התובעים, לביטול העברת הזכויות לנתבע, במסגרת היותו "בן ממשיך" בנחלה, יהא בכך מבחינת התוצאה המשפטית, כפיה על המינהל שהיא בעלת הזכויות בנחלה זו, לנהוג בניגוד לנוהליה ומדיניותה!

 

במישור השני, הפנים משפחתי: (ר' ס' 6 לפסק-הדין):

36.   התובעים ניסו במסגרת עדיהם להצביע על כך כי האם, ברטה פרץ ז"ל, ביקשה שלא לקפח מי מילדיה, שבעה במספר, ולפיכך לא יתכן כי העניקה את הנחלה כולה רק לבנה ג'ורג' הנתבע, תוך פגיעה בששת ילדיה הנוספים.

 

        בנוסף, התובעים הציגו בראיותיהם את אמם ז"ל אשר התאלמנה בגיל צעיר, כאם דואגת למי מילדיה בתקופות הרלוונטיות בחייהם, כשהיא אוספת לביתה, את כל אחד מילדיה (מי לאחר גירושין, מי לאחר תקופה קשה בחייו), ולפיכך, ולטענתם, משלא הבינה עברית, ומשלא עמדה בלחציו של הנתבע שנפגע כלכלית, וביקש את אישורה לבניית ביתו בנחלה,  תחת לחץ וכפיה, כוונתה האמיתית של האם היתה לאשר לו בחתימתה את בניית הבית, ולא את העברת הנחלה כולה במסגרת מסלול "בן ממשיך" לרשותו.

        בנוסף, ניסו התובעים להוכיח בראיותיהם, כי הנתבע "זכה" בנחלה שלא כדין, תוך קיפוחם, ופגיעה מהותית ברצונה של האם, אשר הם כולם יורשים בחלקים שווים את עזבונה.

 

        ולבסוף, כ"טענת על", טוענים התובעים כי יש להיזקק בענייננו, לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, ומכוחו,  ועל בסיס הוראותיו להיעתר לעתירתם.

       

עדויות התובעים אשר הובאו לעניין פרק זה (במישור הפנים משפחתי) כולן כרובן הינן עדויות שמיעה, משהיו מכוונות לכוונת האם, ככל שהדברים נוגעים לגרסתם, ואין משקלן של עדויות אלה, יכול להישקל כנגד מסמכים בכתב, בדבר תקינותו של הליך מינויו של הנתבע כ"בן ממשיך", בנחלה מס' 12 במושב נוה ימין.

       

לפיכך, המשקל שיש ליתן לאמור בתצהירי עדי התובעים ומטעמם, כמפורט בסע' 5.2 לסיכומי הנתבע, אינו רב, ומכל מקום, האמור בהם אינו יכול להטות את ההכרה לטובת קבלת עתירתם, כך שהיא תתקבל, ותבוטלנה זכויותיו של הנתבע אשר הועברו אליו בהליך תקין, על בסיס הוראותיו של החוזה המשולש, ובאישור הגורמים המיישבים.

       

התובעים כאמור טוענים כי האם לא התמצאה בקשר לזכויות וההליכים בנחלה, ובנוסף, לא ידעה קרוא וכתוב בעברית, ולגרסתם, התכוונה להעניק לנתבע זכויות בניה למגורים בנחלה, ותו לא.

        ממכלול הראיות אשר נשמעו, והמסמכים אשר הוצגו, איני מתרשמת כי האם המנוחה היתה אשה אשר לא היתה מודעת לזכויות בנחלה והבעייתיות בקשר לזכויות בר-הרשות אשר היו ברשותה. נהפוך הוא: התרשמתי כי האם ניהלה את ענייניה ביד רמה, החזיקה במשק בעצמה מגיל צעיר (בסביבות שנות ה-50 שלה) עת התאלמנה, וגידלה את שבעת ילדיה, תוך שרובם היו קשורים אליה, גם לאחר שבגרו, ובחכמתה, אף שלחה את הנתבע להגיע להסכמות עם אחיו לקבלת אישורים לבניית ביתו בנחלה, ללא התערבותה.

        האם חתמה על גבי מסמכים, לצורך העברת זכויות בעלה, בנחלה, לשמה, לאחר פטירתו, ובשנת 1968, כאשר המסמכים כולם בשפה העברית (נספחים ט"ו, ט"ז לתצהיר הנתבע).

        גם על נספח ו' אשר צורף לתצהירי התובעים, הכתוב בעברית, ובקשר לחלוקה עתידית בין ילדיה, באם וככל שתופשרנה קרקעות נוספות (מחוץ לנחלה) חתמה האם, והרי מסמך זה הובא על-ידי התובעים עצמם !

        אין ליתן כל משקל לעדות אשר הובאה בעל-פה, בקשר לרצונה של האם לכתוב צוואה (אשר לא נערכה) בה תצווה את הנחלה בחלקים שווים לכל ילדיה: דווקא העדויות שהביאו התובעים מטעמם, מעידות כי האם הבינה, והכירה את זכויותיה טיבן ומינן, ככל שמדובר בנחלה.

        האם לא הותירה צוואה, לאחר שבשנת 1989 חתמה על כתב ההתחייבות, כי הנתבע יהיה לבן ממשיך.

        עזבונה  הונחל, בצוו ירושה לשבעת ילדיה, ללא הנחלה אשר אינה יכולה לבוא בהיקף עזבונה.

        אם מכוונים התובעים לעדים: מר גרוסרו, והגב' בן-עטיה, כי העידו על רצונה של האם לעריכת צוואה, לענייננו, מה לזה ולזאת, כאשר הובהר בפסק-דין זה, כי ממילא זכויות האם כברת רשות בנחלה, ניתנות היו להורשה, רק על בסיס האמור בס' 20 ה(1) לחוזה המשולש?!  ולמעלה מזה, כפי שהוצג כי האם גם פעלה ובחרה בחלופה של מינוי הנתבע כ"בן ממשיך", לעניין הנחלה?!

 

        כאמור, משהחוזה המשולש הרלוונטי, הורה מפורשות, כי זכויות האם כברת-רשות אינן חלק מעזבונה (ס' 20 ד' ה') בכך מתייתר הצורך ליתן משקל כלשהוא לעדויות בדבר מחשבותיה, רצונותיה וכוונותיה בהקשר של עריכת צוואה (ואשר לא נערכה).

 

        התובעים פרסו את מסכת ראיותיהם בדבר רצונותיה וכוונותיה של האם על פני תקופה מאז שנת 1976 (עת נערך ההסכם הראשון בינה לבין הנתבע, אשר לא מומש), ועד לשנת 89-1988, עת קבעה כי הנתבע יהיה "בן ממשיך", וחתמה על המסמכים הנדרשים, לא הוצגה כל ראיה לכך כי האם ובמהלך 13 שנים, חתמה על מסמך המבטל את מינויו של הנתבע כ"בן ממשיך"...

 

        אין לי ספק, כי האם היתה חשופה ללחצים מטעם התובעים, כאלה ואחרים, בקשר לקביעתה את הנתבע כ"בן ממשיך", וזאת דווקא בשנים המאוחרות לחייה, ולקראת פטירתה, מאחר ורק אז הובן על-ידי מי מהתובעים ערכה הכלכלי של הנחלה. יחד עם זאת, לא פעלה האם לביטול המינוי.

        בנוסף, וכעולה מהראיות, האם היתה בעלת אישיות חזקה, ולא נראה כי מי מהתובעים ניסה להתעמת עמה בחייה, ולמרות שהתובעים ידעו על המינוי (כי הרי הנתבע קיבל את הסכמתם לבניית ביתו בסמוך ומיד לאחר שמונה ע"י האם כ"בן ממשיך"), לא עשו דבר, והראיה, כי את תביעתם הגישו, חודשיים לאחר שהזכויות בנחלה כבר עברו לזכותו של הנתבע, וכשבעה חודשים לאחר פטירת האם.

       

ניתן לקבוע מתוך מכלול הראיות כי האם הבינה וידעה את מהות ההליך של "בן ממשיך", גם אם לא ידעה קרוא וכתוב עברית. חתימתה הזהה (בלועזית) מתנוססת על-גבי כל המסמכים וההצהרות, ובחלקם, חתימתה והבנתה מתאשרת על-ידי וועד המושב והסוכנות, נספח ו' מעיד על רצונה כי התובעים והנתבע - שבעת ילדיה, יהנו מזכויות וכספים, לכשתופשרנה האדמות מחוץ לנחלה, והתובעים לא הצליחו להראות כל מעשי כפיה, אינוס, או ניצול מצבה של האם - כך שהצהרותיה, וחתימותיה על-גבי המסמכים למינוי של הנתבע כ"בן ממשיך", נחתמו כנגד רצונה.

        לעניין הפיצוי שנתן הנתבע לתובעות 4 ו-5 עפ"י ההסכמים (בכתב יד) שנערכו בין הצדדים ובסך של 8,000 דולר לכל אחת, האחות עליזה שמחוני מצהירה בס' 4.9 לתצהירה: "אני מבקשת להדגיש כי במסמך שנחתם עמי נרשם במפורש כי הפיצוי משולם לי עבור חלקה (חלקת קרקע קטנה לבניית בית מגורים - המגרש) במשק מס' 12 בנוה ימין, ובשום אופן לא תמורת זכויות בכלל המשק".

 

        בעדותה, לעניין כוונתה בחתימתה על נספח ד' לתצהירה (נספח ה' 1 לתצהיר הנתבע): "חתמתי על נספח ה' 1 אבל לפני שחתמתי אמרתי שאני לא אחתום עד שאמי חותמת שהאדמות שייכות לכולם. ירדתי לאמי וג'ורג' אמר לי היא לא תחתום לך, הראתי לאחותי מרים את המסמך והקראתי את זה לאמי, ואמי אמרה שזה מה שהיא רצתה".

        כעולה, האחות בקשה לקבל את חתימת האם, המעידה, שכל האדמות במשק (גם של חלקות ב' ו-ג') שייכות לכולם. האחות עליזה הקריאה לאמה את האמור בנספח ח' 1, (פיצוי עבור ההסכמה לבניית ביתו של הנתבע, וללא קשר למינויו כ"בן ממשיך)., ולגרסתה שלה, האם אישרה, כי זה היה רצונה. דהיינו: פיצוי למתנגדות, התובעות 4 ו-5, בגין הסכמתן לבניית ביתו של הנתבע.

כמו כן, עולה, כי האם התערבה במערכת שבין ילדיה, אך ורק בקשר לבניית הנתבע את ביתו, וללא קשר למינויו על-ידה כ"בן ממשיך".

 

        במישור הפנים משפחתי, יש לציין, כי האם בחרה להעניק לבת מדי (התובעת מס' 2) את הזכות במסגרת הרחבה, ומי מהאחים לא הרהרו או ערערו אחר החלטה זו של האם.

        לא ניתן לקבל את נסיונן של התובעות 4 ו-5 לקשור בין הפיצוי שקבלו, מכוח ההסכמים שנחתמו בינן לבין הנתבע תמורת הסכמתן לכך שיבנה את ביתו בנחלה, ובסך של 8,000 דולר לכל אחת מהן, לבין טענותיהן כי עליהן להיכנס, ביחד עם ארבעת אחיהם (התובעים כולם) לגדר ס' 114 לחוק הירושה, כך שיפוצו כולם על-ידי הנתבע משהוא הוכר כבן-ממשיך, וכמפורט בפסק-דין זה:

 

        זכויותיו של הנתבע כ"בן ממשיך" וכבר-רשות בנחלה, הוענקו לו, על-ידי האם, באישור הגורמים המיישבים (מינהל, סוכנות, אגודה) ומכוח הוראות ס' 20 לחוזה המשולש התקף, והרלוונטי לעת ההיא, ועל-פי הוראות החוזה המשולש, קיימת הגבלת עבירות הזכויות בהורשה, או בכניסה לגדר ס' 114.

 

        התובעים היו עשויים להיכנס לגדרו של חוק הירושה (ס' 114) ולעקרונותיו, אילו לא היה מתמנה הנתבע כ"בן ממשיך" בהליך תקין, מאושר על-ידי המינהל, הסוכנות והאגודה, אולם כך לא אירע בענייננו.

 

37.   אכן, משובב הוא הטעון, כי יש להחיל בענייננו את הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אך, הוא אינו ישים לסוגיה הסבוכה של "בן ממשיך".

        סעיף 3 לחוק מורה:

"אין פוגעים בקנינו של אדם".

        וסעיף 10 לחוק מורה:

"אין בחוק זה כדי לפגוע בתקפו של דין שהיה קיים ערב תחילתו של חוק היסוד".

        באם יש לאזן בין זכויות התובעים על-פי חוק זה, ואלה של הנתבע, יש מחד לציין כי חוק היסוד פורסם ביום 25/3/92, ומינויו של הנתבע כבן ממשיך על-ידי האם היה בשנת 1988, ואושר על-ידי הגורמים המיישבים (מינהל, סוכנות, אגודה) לכל המאוחר בשנת 1990, ומאידך, בעת ההיא וגם כיום, לתובעים אין זכויות להגנה מכוח החוק - בנחלה.

 

        יתרה מכך, זכות בר הרשות במשקים החקלאים, כפי שפורט, אינה זכות קניינית כך שספק, אם זכות זו כלולה בס' 3 לחוק היסוד.

 

        זכות של הנתבע כ"בר הרשות", יונקת את חיותה, משני מקורות: מהחוזה המשולש משנת 1987, ולפני כניסתו של חוק היסוד לתוקף, ולפיכך, לא ניתן לומר כי הוראות החוזה המשולש סותרות את האמור בחוק היסוד.

        והמקור השני, מהוראות תקנות האגודות השיתופיות (חברות) התשל"ג-1973, התקנות כלולות בהגדרת "דין", (ס' 10 לחוק היסוד) וממילא לא בא חוק היסוד לבטל או לפגוע בהוראות תקנות אלה ומשמעותן.

 

38.   לסיום, וטרם סיכום, האם המנוחה ברטה פרץ ז"ל, היא זו אשר בחרה, מטעמיה, באותה חלופה, המופיעה בחוזה המשולש, למנות את בנה, הנתבע, ל"בן ממשיך" בנחלה.

 

        על-פי ההסכם עוד משנת 1976, הביעה לראשונה את רצונה, אמנם ואכן, הסכם זה לא מומש, ולא הועבר לגורמים המאשרים (מינהל, סוכנות, אגודה)).

        בשנת 1989, הביעה את בחירתה, על-פי החוזה המשולש, ומינתה את בנה הנתבע כ"בן ממשיך", והפעם אושר המינוי בחייה, על-ידי הגורמים המיישבים, בשנת 1990.

 

        רק לאחר פטירתה, ובשנת 1998, הועברו זכויותיה כבת-רשות, בנחלה, לנתבע.

        באם היתה בוחרת האם שלא למנות מי מילדיה כ"בן ממשיך", היו מוחלים עקרונותיו של סעיף 114 לחוק הירושה, וכפי שמורה סעיף 20 לחוזה המשולש, ואז, ורק אז, ניתן היה להיעתר לסעד המהותי האחד אותו בקשו התובעים לקבל: פיצוי כספי, כפי שמורה סעיף 114, אשר נוסחו מן הראוי, כי יסיים את פסק-הדין:

        סעיף 114. "(א) משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית - יימסר ליורש המוכן והמסוגל לקיימו והוא יפצה את היורשים האחרים, במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון.

        (ב) באין הסכמה בין היורשים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי, מה הם הנכסים המהווים את המשק החקלאי, מהו שווי המשק לצורך החישוב בין היורשים ובדבר צורת הפיצוי ליורשים האחרים, זמני סילוקו והבטחתו - יחליט בית המשפט לפי הנסיבות...".

 

סוף דבר

 

39.   התביעה נדחית.

 

40.   מוצהר בזאת על תקפות היותם של הנתבעים 1 ו-2 בגדר "בן ממשיך" ובת זוגו, במשק מס' 12 במושב נוה-ימין.

 

41.   מוצהר בזאת על תקפות העברת הזכויות אשר בוצעה בספרי המינהל, הסוכנות והאגודה (מושב) ביחס למשק מס' 12 במושב נוה ימין, משמה של האם המנוחה ברטה פרץ ז"ל, לשמם של הנתבעים 1 ו-2, לרבות קבלתם כחברים באגודה.

 

42.   בטל צוו המניעה הזמני אשר הוטל בבש"א 105722/98.

 

43.   התובעים ישאו בהוצאותיהם של הנתבעים 1 ו-2 לרבות בשכר טרחת עו"ד, בסך של 30,000 ₪.

        בהוצאות הנתבעת מס' 3 בסך של 10,000 ₪ ובהוצאות הנתבעת מס' 4 בסך של 5,000 ₪.

        לסכומים יתווסף מע"מ כחוק.

        הסכומים יהיו צמודים ולהן תתווסף ריבית כחוק, מהיום ועד התשלום בפועל.

 

ניתן היום ה' ב אדר ב, תשס"ג (9 במרץ 2003)

בנוכחות:

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בתוך 45 יום.

 

טובה סיון, שופטת

חסר רכיב