חסר רכיב

פס"ד מחוזי ק. אילות נ' ממ"י בנושא חופש המידע

23/05/2018

28.10.2007

 

 

בית המשפט המחוזי בירושלים

 

בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים

 

עת"מ 483/06

 

לפני: כב' השופט י' נועם

 

העותר:

קיבוץ אילות

 

ע"י ב"כ עוה"ד מ' באדר ואח'

 

נגד

 

המשיבים:

1. מינהל מקרקעי ישראל

 

באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

 

2. אקווריה בע"מ

 

ע"י ב"כ עוה"ד ד"ר ז' הולנדר ואח'

 

פסק-דין

 

העתירה

 

1.לפניי עתירה מינהלית בגדרה מבקש העותר, קיבוץ אילות, לקבל לידיו, לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, את כל המסמכים הקשורים להסכם בין משיב 1, מינהל מקרקעי ישראל, לבין משיבה 2, חברת אקווריה בע"מ, בדבר הרשאה לתכנון, בנוגע להקמת פרויקט תיירותי שיוזמת המשיבה מצפון לאילת, בקרקע שהמשיב מייעד להקצות לה בפטור ממכרז.

 

מדובר בפרויקט תיירותי ייחודי ורב-היקף, שיוזמת משיבה 2, חברת אקווריה בע"מ, (להלן - אקווריה), המתוכנן לרכז מספר אתרי בידור ואטרקציות תיירותיות, לרבות: מתקני שעשועים, פארק מים, בתי קולנוע, חנויות, מסעדות, מרכז כנסים, מגרש גולף בינלאומי ואמפיתיאטרון רב-תכליתי. הפרויקט, שההשקעה בו מוערכת בכ-290 מיליון דולר, מתוכנן בתחום של רצועת שטח צרה שממערב לקו הגבול הבינלאומי עם ירדן ומצפון לרצועת חוף אילת, בשטח כולל של כ-1,311 דונם. מדובר בשטח שבבעלות משיב 1, מינהל מקרקעי ישראל (להלן - המינהל), אשר חלק ניכר ממנו - כ-800 דונם - משמש כיום את העותר, קיבוץ אילות, לחקלאות, על-פי הסכם חכירה תלת-שנתי עם המינהל. אקווריה ביקשה להקצות לה את השטח האמור בפטור ממכרז, לפי תקנה 25(14) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993, והגישה בקשה מתאימה לוועדה המשותפת למשרד התיירות ולמינהל. במקביל, היא ביקשה מהמינהל הרשאה לתכנון המיזם התיירותי, ואף פנתה למרכז ההשקעות להכיר במיזם כמפעל מאושר.

 

הרקע המשפטי בסוגיית מתן פטור ממכרז למיזם תיירותי

 

2.בטרם אפנה לתיאור הרקע העובדתי להגשת העתירה, אסקור את החיקוקים הרלבנטיים, בעניין הקצאת זכויות במקרקעין בפטור ממכרז לצורך הקמת מיזם תיירותי כמו הנדון, היינו - הוראות חוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992 (להלן - חוק חובת המכרזים), ותקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993 (להלן - תקנות חובת המכרזים). סעיף 2(א) לחוק חובת המכרזים קובע את הכלל בדבר חובת עריכת מכרז פומבי, המבטא את הרעיון, לפיו על חלוקת משאבי המדינה להיעשות באופן שוויוני וצודק, תוך עידוד התחרות לטובת הקופה הציבורית והאינטרס הציבורי בכלל. בצד חובת עריכת המכרז, הסמיך המחוקק בסעיף 4 לחוק את שר האוצר, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, להתקין תקנות שיקבעו את סוגי העסקאות שלגביהם כלל חובת המכרז הפומבי לא יחול, או יחול בסייגים. מכוחו של סעיף 4 לחוק, קובעות תקנות חובת המכרזים עסקאות שונות שאינן טעונות מכרז, וביניהן תקנה 25 המונה שורה ארוכה של התקשרויות מצד מינהל מקרקעי ישראל לביצוע עסקה במקרקעין של המדינה, רשות הפיתוח או הקרן הקיימת לישראל. תקנת המשנה הרלבנטית לעסקת המקרקעין הנדונה, הנה תקנה 25(14) לתקנות, שעניינה "הענקת זכויות במקרקעין להקמת מיזם תיירותי ייחודי שאינו מיזם מלונאי, לפי המלצת ועדה משותפת למשרד התיירות ולמינהל, ובתנאי ששר התיירות, או מי שהוא הסמיכו, אישר כי הקצאת המקרקעין ללא מכרז חיונית להצלחת המיזם". הקצאת מקרקעין בפטור ממכרז דורשת קיומם של תנאים מוקדמים, בבחינת תנאים מכוננים, בדבר עצם זכאותו של היזם לקבל הזכויות במקרקעין בפטור ממכרז. בגדר התנאים המוקדמים לקבלת קרקע בפטור ממכרז לתכלית של מיזם תיירותי ייחודי, נדרשת המלצתה של ועדה משותפת למשרד התיירות ולמינהל מקרקעי ישראל, וכן אישורו של שר התיירות, או מי שהוא הסמיכו, כי הקצאת המקרקעין ללא מכרז חיונית להצלחת המיזם. המלצת הוועדה המשותפת ואישורו של השר, מהווים תנאי לזכאותו של המתקשר לקבלת הקרקע בפטור ממכרז, אך אינם קובעים את עצם ההקצאה. ההחלטה בדבר ההקצאה עצמה נתונה למינהל מקרקעי ישראל. בענייננו, בשל היקף השטחים הניכר, הקצאת המקרקעין יכולה להיעשות אך ורק על-פי החלטות של הנהלת מינהל מקרקעי ישראל ומועצת מקרקעי ישראל. אישורה של מועצת מקרקעי ישראל לעסקה הנדונה נדרש מכוח סעיף 3 לחוק מינהל מקרקעי ישראל, תש"ך-1960 - לפיו מועצת מקרקעי ישראל היא הקובעת את מדיניות הקרקעות במדינת ישראל, ולפי סעיף 5(ב) לחוק נכסי המדינה, תשי"א-1951 - המורה כי מכירת קרקע של המדינה, שאינה עירונית, בשטח העולה על 120 דונם, טעונה אישור של מועצת מקרקעי ישראל. אישורה של הנהלת מינהל מקרקעי ישראל לעסקה הנדונה נדרש מכוח הנהלים הפנימיים של המינהל, לפיהם כל עסקה מעל 20 דונם טעונה אישור של הנהלת המינהל.

 

= 2 =

 

מחיר הזכויות במקרקעין בהתקשרות של מינהל מקרקעי ישראל ללא מכרז ייקבע בהתבסס על הערכת השמאי הממשלתי, זאת בהתאם להוראת תקנה 30 לתקנות.

 

על-כן, הליך של הקצאת מקרקעין בפטור ממכרז לפי תקנה 25(14) לתקנות, הנו למעשה דו-שלבי: השלב הראשון - קבלת המלצת הוועדה המשותפת למשרד התיירות ולמינהל, וכן אישורו של שר התיירות, או מי שהוא הסמיכו, כי הקצאת המקרקעין ללא מכרז חיונית להצלחת המיזם; והשלב השני - קבלת החלטות, הן של הנהלת מינהל מקרקעי ישראל והן של מועצת מקרקעי ישראל, לאשר את עסקת הקצאת הקרקע הספציפית בפטור ממכרז. במקביל, יכול המינהל להעניק ליזם הרשאה לתכנון, לשם שינוי תכניות המתאר, וזאת עוד בטרם קבלת החלטה על עצם ההקצאה, כפי שגם נעשה במקרה דנן.

 

הרקע להגשת העתירה

 

3.להלן הרקע העובדתי לעתירה, העולה מכתבי-הטענות, על נספחיהם.

 

ביום 24.3.03 העניקה הוועדה המשותפת הרשאה לתכנון הפרויקט (נספח ג' לכתב-התשובה מטעם אקווריה), אשר בעקבותיה המליץ מנכ"ל משרד התיירות ביום 25.6.03 למינהל ליתן לאקווריה הרשאה לתכנון המיזם על המקרקעין הנדונים. בשל גודל השטח, הובא העניין לאישור בוועדת המשנה של מועצת מקרקעי ישראל ביום 30.4.03. בהמשך, ביום 30.7.03, הוחלט בישיבת ההנהלה המורחבת של המינהל לאשר את ההרשאה לתכנון לאקווריה למשך שלוש שנים, זאת בתנאים שונים, וביניהם כי התכנון יהא כפוף לאישור המינהל וגורמים נוספים. בהתאם להחלטה האמורה, נחתם ביום 9.10.03 בין המינהל לבין אקווריה הסכם הרשאה לתכנון (נספח ד' לכתב-התשובה), שמכוחו הוענקה לאקווריה הרשאה לפעול לשינוי ייעוד הקרקע בשטח הנדון.

 

4.במשך כשלוש שנים פעלה אקווריה לאישור התכניות המפורטות של הפרויקט במוסדות התכנון השונים, והתכניות אושרו בחודשים יוני וספטמבר 2005 (נספח ה לכתב-התשובה). במסגרת הליכי התכנון, הוחלט על-ידי הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים, כי השלמת הליכי התכנון מותנית בהקצאת קרקע חלופית לעותר, או במציאת פתרון אחר שיוסכם בין הצדדים. נכון למועד הגשת העתירה נתגלעו מחלוקות בין המינהל לבין העותר, בדבר דרישת המינהל לפינוי החלקות שהוחכרו לעותר, אשר ייעודן שונה בתכניות האמורות. במהלך השנים ניהל המינהל משא ומתן אינטנסיבי עם אקווריה לקראת כריתת הסכם להחכרת הקרקע לתכלית של הקמת המיזם האמור. ואולם, המשא ומתן טרם הבשיל לכלל הסכם, נושאים שונים נותרו במחלוקת והמינהל טרם גיבש סופית את מדיניותו ביחס להקמת הפרויקט.

 

5.העותר, אשר המיזם אמור להיות מוקם על אדמות שהוא חוכר מהמינהל, הביע התנגדותו הן למיזם, הן להקצאת הקרקע בפטור ממכרז לאקווריה והן למימון הפרויקט מהקופה הציבורית. הוא פתח במספר הליכים משפטיים שקדמו לעתירה דנן: בג"ץ 11059/03 - שבו טען כי הופלה לרעה על-ידי רשויות התכנון ביחס לפרויקט אקווריה; בג"ץ 4265/05 - בעניין ההליך התכנוני הנוגע לאישור תמ"מ 1/21/14/4; עת"מ 786/05 בבית-משפט זה - שבו עתר לקבלת מידע ממשרדי התיירות והתעשייה והמסחר לפי חוק חופש המידע; ות"א 4102/05 בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע -שבגדרו עתר כנגד אקווריה והמינהל לפסק-דין הצהרתי בדבר זכויותיו בקרקע ולצו מניעה קבוע.

 

6.לעתירה דנן קדמה פנייתו של העותר למינהל ביום 14.12.05 בבקשה לקבלת מידע לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן - חוק חופש המידע), אודות כל המסמכים הרלבנטיים בעניין המיזם, הקצאת הקרקע לאקווריה וההרשאה לתכנון שניתנה לה (נספח א' לעתירה). ביום 29.1.06 הודיעה לעותר היועצת המשפטית של מחוז הדרום של המינהל, כי בהתאם לחוק חופש המידע הודע לבעל הזכויות בנכס על דבר הגשת הבקשה, זאת לצורך קבלת עמדתו בנדון (נספח ו' לעתירה). תשובה דומה קיבל העותר מהממונה על פניות הציבור בעניין חוק חופש המידע (נספח ז').

 

ההליכים בעתירה

 

7.את עתירתו הנדונה הגיש העותר ביום 7.5.06, משלא קיבל כל מענה לפנייתו במשך כשלושה חודשים. עם הגשת העתירה, ניתנה החלטה בדבר הגשת כתבי-תשובה עד ליום 10.7.06.

 

המינהל הודיע לבית-המשפט ביום 6.7.06, כי בהליכים המקבילים בתובענה האזרחית בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, מתקיים הליך של גילוי מסמכים ועיון במסמכים, וכי בגדרו של ההליך האמור יעיין ב"כ העותר במסמכי המינהל, למעט מסמכים חסויים, ואף תואם מועד לכך - 24.7.06. מטעם זה ביקש המינהל מבית-משפט זה להמתין בבירור העתירה דנן עד לאחר העיון, שעשוי היה לייתר את הדיון בה.

 

8.בדיון מקדמי שהתקיים בעתירה ביום 10.7.06 נתחוור, כי העותר לא המציא את העתירה לאקווריה, כפי שהיה עליו לעשות על-פי החלטת בית-המשפט. על-כן, נדחה הדיון ליום 7.9.06. בין לבין, ביום 24.7.06, במסגרת הליכי הגילוי המוקדם בתובענה האזרחית, עיין ב"כ העותר במשרדי פרקליטות מחוז באר-שבע במסמכים המצויים בתיקי המינהל הנוגעים לפרויקט אקווריה, למעט מסמכים שנטען לגביהם חיסיון. על-רקע זה ציין המינהל בכתב-התשובה הראשון מטעמו, מיום 28.8.06, כי אין טעם בקיום דיון נפרד בעתירה זו בטרם יסתיים הליך גילוי המסמכים בתובענה האזרחית. בכתבי-התשובה מטעם שני המשיבים נטען, כי מרבית המסמכים הוצגו לעותרים, למעט עשרות מסמכים שעל-פי הנטען אין חובה להציגם לפי סעיף 9 לחוק חופש המידע.

 

9.העותר טען, כי הדין בעניין גילוי מסמכים לפי תקנות סדר הדין האזרחי, שונה מהדין החל במתן מידע לפי חוק חופש המידע, ועמד על קיום הדיון בעתירה. עוד טען, כי אין די בהעלאת טענות כלליות בדבר חיסיון, וכי על המינהל

 

= 3 =

 

לפרט את טעמי החיסיון לגבי כל מסמך. לאור טענתו האחרונה, ועל-פי הסכמת הצדדים, ניתנה ביום 7.9.06 החלטה, לפיה יגישו המשיבים כתבי-תשובה מתוקנים, שבהם תובא רשימת המסמכים החסויים והטעם לחיסיון לגבי כל מסמך. בהתאם, הגיש המינהל ביום 22.10.06 כתב-תשובה מתוקן, שבו פורטו כחמישים מסמכים חסויים וטעמי החיסיון. אקווריה תמכה בכתב-התשובה המתוקן שהגישה ביום 2.11.06 בטיעוני המינהל בדבר חיסיון המסמכים האמורים, אך הוסיפה רשימה מטעמה של שמונה מסמכים שאין לטענתה חובה לחשפם, הואיל ויש בהם מידע עסקי שהוא סוד מסחרי.

 

10.בדיון שהתקיים ביום 4.12.06, הודיעה ב"כ המינהל כי ניתן להציג לעותר בתוך שבוע ימים מסמכים נוספים שאינם חסויים, אשר לא נתאפשר לו לעיין בהם בעבר בעת העיון בתיקים במשרדי פרקליטות מחוז באר-שבע, אך הבהירה, כי רשימת המסמכים החסויים עומדת בעינה. במהלך השמעת טיעוני הצדדים לגופה של העתירה, ביקשה ב"כ המינהל לדחות את הדיון בכדי לאפשר לה להגיש כתב-תשובה מתוקן נוסף, זאת הואיל ובשני כתבי-התשובה הקודמים לא פורט הרקע העובדתי כדבעי. לא בלי לבטים, ועל-מנת שיתאפשר לבית-המשפט להכריע בשאלות השנויות במחלוקת, נעתרתי לבקשה והדיון נדחה ליום 3.1.07 בכדי לאפשר למינהל להגיש כתב-תשובה מתוקן (שלישי במניין). ביום 14.12.06, כמו גם ביום 2.1.07, הודיע ב"כ העותר לבית-המשפט, בהודעה בכתב, כי למרות הצהרתה מיום 4.12.06 של ב"כ המינהל לפיה החומר הנוסף יוצג לעיונו תוך שבוע - לא נעשה הדבר.

 

11.ביום 28.12.06 הגיש המינהל כתב-תשובה מתוקן (שלישי), שבו סקר את הרקע העובדתי, ופירט 56 מסמכים שלטענתו אין חובה להציג לעותר לאור הוראות סעיף 9(ב) לחוק חופש המידע, ואשר הוצאו מחמישה הקלסרים שהוצגו לעיון בא-כוחו. בישיבה שהתקיימה ביום 3.1.07 סיכמו הצדדים את טיעוניהם, ובמהלך הדיון ציינה ב"כ המינהל, כי העיכוב בחשיפת החומר הגלוי הנוסף לעותר נבע מהצורך לאפשר לאקווריה לבדוק אם מצויים בחומר זה מסמכים שהיא טוענת לחיסיון בעניינם. מסמכים נוספים אלו - המקיפים כ-900 עמודים - נמסרו לבסוף לעיונו של ב"כ העותר. את אחד מהמסמכים שברשימת המסמכים החסויה (מכתבו של מאיר קריספין לרענן אמויאל מיום 9.12.02) הסכימה ב"כ המינהל לחשוף, משנתחוור לה כי מסמך זה נשלח בעבר לעותר. על-פי הסכמת הצדדים, הוגשה לעיוני בסמוך לתום הדיון אסופת המסמכים שבמחלוקת: 55 מסמכים מטעם המינהל (כמפורט בכתב-התשובה האחרון מטעמו) ו-8 מטעם אקווריה (מש/2א-ח), זאת לשם הכרעה בסוגיית החיסיון הנטען.

 

יצוין, כי בקשתו של ב"כ העותר, לאפשר לו לחקור את המצהירים מטעם המשיבים, נדחתה בשעתו, וזאת נוכח העקרונות שהותוו בפסיקה, לפיהם רק במקרים חריגים תתאפשר חקירת מצהירים בגדרה של עתירה מינהלית (עע"ם 10881/04 סורחי נ' משרד הפנים, 17.3.05, לא פורסם). לא מצאתי כי במקרה דנן קיימות נסיבות מיוחדות שהצדיקו לחרוג מן הכלל האמור ולאפשר חקירתם של המצהירים.

 

עיקר טיעוני המינהל

 

12.המינהל טוען, כי הציג לעותר מאות מסמכים, הן בגדרם של הליכי הגילוי המוקדם בתובענה האזרחית בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, והן במסגרת הדיונים בעתירה זו. לגרסתו, לאור הוראות סעיפים 9(ב)(2), (3) ו-(4) לחוק חופש המידע, אין חובה לגלות את 55 המסמכים השנויים במחלוקת, שפורטו בכתב-התשובה האחרון, הואיל ומדובר במידע על דיונים פנימיים, על מדיניות הנמצאת בשלבי עיצוב ועל פרטי משא ומתן שטרם הבשיל לכדי הסכם.

 

לטענת המינהל, טרם אושרה עסקת ההקצאה, לא על-ידי הנהלת המינהל ולא על-ידי מועצת מקרקעי ישראל. באת-כוחו של המינהל הדגישה בטיעוניה, כי למרות שנוהל משא ומתן אינטנסיבי וממושך עם אקווריה ביחס להסכם אפשרי שיחתם בין הצדדים, ולמרות שניתנה לאקווריה הרשאה לתכנון הפרויקט, הרי שנותרו נושאים רבים שנויים במחלוקת, על-כן טרם גובשה ועוצבה מדיניות המינהל לגבי הקצאת המקרקעין לאקווריה לצורך הקמת המיזם, וממילא לא נתקבלה עדיין החלטה בנדון. כדוגמה, ולשם השלמת התמונה, צוין בכתב-התשובה האחרון, כי ביום 20.12.06, כשבועיים לפני מועד הדיון האחרון בעתירה, התקיימה ישיבה של הנהלת מינהל מקרקעי ישראל, בה נדון המיזם, ואשר בגדרה הוחלט כי נושא הפרויקט יובא לדיון חוזר אצל הנהלת המינהל בנושאים המהותיים של העסקה, וכי לאחר גיבוש מתווה שיבשיל להסכם עקרונות בין הצדדים, יובא אותו מתווה לדיון לפני מועצת מקרקעי ישראל, אשר בסמכותה לאשר פרויקט זה. על-כן הבהיר המינהל בכתב-התשובה מטעמו, כי המיזם נמצא בשלב של עיצוב מדיניות וטרם נתגבשה בעניינו החלטה, וכלשון כתב-התשובה המתוקן: "לב לבו של הפרויקט טרם גובש והוא עדיין בחיתוליו", ובהמשך: "גם לאחר שגובשו עקרונות ההסכם, כפי שנקבע בסיכום ישיבת ההנהלה שלעיל, יהיה צורך הן באישור הנהלת המינהל והן באישור מועצת מינהל מקרקעי ישראל" (סעיף 9). ב"כ המינהל הדגישה בטיעוניה, כי העסקה שטרם נתגבשה היא עסקת הקצאת הקרקע, וכי מבחינת שלבי גיבוש העסקה "נמצאים בשלב מתקדם אמנם, אבל עדיין ארוכה הדרך" (עמ' 18 לפרוטוקול). בנסיבות אלו גורס המינהל, כי את המסמכים שבמחלוקת אין חובה לגלות, הואיל ומדובר, על-פי הנטען, בדיונים פנימיים או בהתייעצויות פנימיות בין רשויות, החסויים מחמת היותם מסמכים פנימיים, וכן בשל העובדה שהם מכילים מידע רב אודות מדיניות בשלבי עיצוב ביחס לפרויקט, ובדבר פרטי משא ומתן שהמינהל מנהל בנדון, הן עם אקווריה והן עם העותרת.

 

עיקר טיעוני אקווריה

 

13.אף אקווריה טוענת, כמו המינהל, כי המידע המבוקש נמסר ברובו לעותר, הן במסגרת הליכים המשפטיים המתנהלים ביניהם, והן בגדרו של הליך גילוי המסמכים בתובענה האזרחית, למעט המסמכים שנותרו במחלוקת, אשר לשיטתה אין חובה לגלותם. באשר למידע אודות המשא ומתן בינה לבין המינהל, טוענת אקווריה כי העתירה מקדימה את זמנה, הואיל ומדובר בהליכי משא ומתן שטרם הבשילו לכלל הסכמה חוזית, מה גם שסיום המשא-ומתן כרוך, בין-השאר, בהחלטה של מרכז ההשקעות להכיר במיזם כמפעל מאושר. בעניין זה הבהירה, כי אין בכוונתה

 

= 4 =

 

להסתיר מידע מפני העותר, וכי המינהל יוכל להציג לעותר את המידע בעתיד, לאחר שתתקבלנה ההחלטות על-ידו. אקווריה תומכת בטענות המינהל, לפיהן לאור הוראות סעיפים 9(ב)(2), (3) ו-(4) לחוק חופש המידע, אין חובה לגלות את המסמכים השנויים במחלוקת. לטענתה, גילוי החומר עלול לשבש את תפקודו התקין של המינהל ולהכשיל את המשא ומתן בינה לבין המינהל. היא מדגישה, כי המסמכים שהמינהל טען לחיסיון בעניינם - בכל הנוגע למידע שלא הייתה שותפה לו - חסויים אף מפניה וכי לא עיינה בהם. עוד טוענת אקווריה, כי חלק מהמידע השנוי במחלוקת כולל סודות מסחריים ועסקיים שלה, ולכן אין חובה לגלותו לפי סעיף 9(ב)(6) לחוק, ובעניין זה הגישה לעיון בית-המשפט שמונה מסמכים.

 

תמצית טיעוני העותר

 

14.בעתירה, בעיקרי הטיעון ובטיעונים בעל-פה, גלש ב"כ העותר מעבר לד' אמות העתירה לגילוי מידע לפי חוק חופש המידע, ומתח ביקורת על תכנון המיזם, על חוסר התוחלת שבו, על היעדר כדאיות כלכלית בהקמתו, על המגמה להקצות את הקרקע לאקווריה ללא מכרז, על כוונת המינהל לדרוש עבור הקרקע סכום נמוך במידה ניכרת מהערכת שוויה על-פי חוות-דעת השמאי הממשלתי ועל התכנית לממן את הפרויקט במענקים כספיים מקופת הציבור. עוד הלין ב"כ העותר על הסחבת הנמשכת בעניין בקשותיו לעיון במסמכים מזה שנים, הפנה לסתירות בגרסאות שהציגו המעורבים השונים, וטען כי המשיבים נאחזים בטענת החיסיון בכדי להסתיר מידע התומך בטרוניותיו. לגופן של טענות החיסיון גורס ב"כ העותר, כי החלטות המינהל עברו זה מכבר את שלב עיצוב המדיניות, ומצויות במתחם יישום המדיניות (כלשונו), שכן לשיטתו ההחלטה על מתן פטור ממכרז לאקווריה כבר נתקבלה, ונותרה אך מחלוקת כספית בדבר מחיר הקרקע, שאמורה להיות מוכרעת על-יסוד הערכת השמאי הממשלתי. לפיכך גורס הוא, כי אין בסיס לחיסיון הנטען על-ידי המשיבים אודות מדיניות הנמצאת בשלבי עיצוב. כן טוען ב"כ העותר, כי המשיבים לא הרימו את הנטל להוכחת טענתם, לפיה המידע שבמחלוקת חסוי מכל טעם אחר, ובכלל זה מכוח היותו מידע אודות דיונים פנימיים. בהקשר זה גורס הוא, כי ככלל, על הדיון הפנימי של הרשות הציבורית להיות חשוף לעיני הציבור, וכי אין בענייננו נסיבות חריגות המצדיקות לחסות אותו. בנוסף מציין ב"כ העותר, כי עניינו הפרטי של מרשו, שאמור להיפגע קשות מן ההחלטות, מטה את הכף לטובת זכות העיון, וכי בנסיבות העניין החלטת הרשות שלא להציג לו את המידע נעדרת סבירות כלשהי. בכל הנוגע למסמכים שיש בהם כדי לחשוף סודות מסחריים של אקווריה, הסכים ב"כ העותר לקראת תום הדיון, כי מסמכים אלו, אם קיימים, לא ייחשפו לפניו בשלב זה (עמ' 23 לפרוטוקול).

 

דיון

 

המסגרת הנורמטיבית

 

15.חוק חופש המידע, שנחקק בשנת 1999, מעגן את זכותם של אזרחי המדינה ותושביה לקבל מידע מרשויות הציבור. שורשיה של הזכות לקבלת מידע מרשויות הציבור עוגנו בפסיקה מקדמת דנא. החוק הרחיב את זכותם של אזרחי המדינה ותושביה לקבל מהרשויות מידע אף בנושא שאין להם נגיעה ישירה בו. בבסיסה של הזכות לקבלת מידע מספר רציונאליים. הזכות למידע נתפסת כחיונית לצורך מימוש זכות היסוד החוקתית לחופש הביטוי והבעת הדעה. היא מהווה תנאי להגשמתה של זכות הציבור לדעת, וליכולתו של הציבור לבטא את דעותיו ועמדותיו בגדרו של השיח הציבורי, ועל-כן הנה חיונית לקיומו ולתפקודו התקין של המשטר הדמוקרטי. כן משמשת הזכות לחופש המידע אמצעי חיוני בידי הציבור להפעלת פיקוח וביקורת ראויים ויעילים על הרשויות לשם הבטחת תפקודן התקין. בנוסף, משקפת זכות זו את הרציונאל הרואה ברשות הציבורית כנאמן הציבור, אשר המידע הנאסף על-ידה הנו לטובת כל אחד מיחידיו (עע"ם 7024/03 עו"ד אריה גבע נ' יעל גרמן ואח' (טרם פורסם, 6.9.06, פיסקאות 11 ו-12 לפסק דינה של כב' השופטת ארבל); וכן ראו: עע"ם 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון "הארץ" (טרם פורסם, 19.1.06, פסקאות 8 ו-9 לפסק-דינה של כב' השופטת חיות); עע"ם 6013/04 מדינת ישראל - משרד התחבורה נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ (טרם פורסם, 1.2.06, פסק דינו של כב' השופט (כתארו אז) ריבלין); עע"ם 8282/02 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד מבקר המדינה, פ"ד נח (1) 465, 470; בג"צ 5771/93 ציטרין נ' שר המשפטים, פ"ד מח (1) 661, 673).

 

16.סעיף 1 לחוק חופש המידע קובע, לאמור: "לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות חוק זה". זכות זו אינה מוחלטת, אלא יחסית, והחוק מסייגה בהוראות שנקבעו בסעיפים 8 ו-9 לחוק. סעיף 8 מאפשר דחיית בקשות במקרים מסוימים, כמו למשל כאשר הטיפול בבקשה מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה; וסעיף 9 לחוק מפרט מידע שאין למסרו או שאין חובה למסרו. סעיף 9(א) עוסק במידע שנקבע קטגורית כי הרשות הציבורית לא תמסרו, זאת מחמת פגיעה באינטרסים ציבוריים חיוניים, כמו למשל בטחון המדינה; וסעיף 9(ב), שבעניינו נסבה המחלוקת בתיק שלפנינו, מונה רשימת סוגי מידע שאין הרשות חייבת למסרו.

 

לענייננו רלבנטיים ארבעה סעיפי משנה שבסעיף 9(ב) לחוק, הנוגעים למידע שאין חובה למסרו, זאת אודות מדיניות הנמצאת בשלבי עיצוב, פרטי משא ומתן, דיונים פנימיים ברשויות הציבוריות וסודות מסחריים או מקצועיים. להלן לשון הסעיפים האמורים:

 

"(ב) רשות ציבורית אינה חייבת למסור מידע שהוא אחד מאלה:

 

...

 

(2) מידע על אודות מדיניות הנמצאת בשלבי עיצוב;

 

(3) מידע על אודות פרטי משא ומתן עם גוף או עם אדם שמחוץ

 

לרשות;

 

(4) מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות, חבריהם או יועציהם, או של דברים שנאמרו במסגרת תחקיר פנימי, וכן חוות-דעת, טיוטה, עצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה, למעט התייעצויות הקבועות בדין;

 

= 5 =

 

...

 

(6) מידע שהוא סוד מסחרי או סוד מקצועי או שהוא בעל ערך כלכלי שפרסומו עלול לפגוע פגיעה ממשית בערכו, וכן מידע הנוגע לעניינים מסחריים או מקצועיים הקשורים לעסקיו של אדם, שגילויו עלול לפגוע פגיעה ממשית באינטרס מקצועי, מסחרי או כלכלי; למעט מידע שהוא אחד מאלה: ..."

 

סעיף 10 לחוק דן בשיקולי הרשות הציבורית כאשר זו נדרשת להחלטה אם לחשוף מידע שאינה חייבת לגלותו, ומורה כי "בבואה לשקול סירוב למסור מידע... מכוח הוראות סעיפים 8 ו-9, תיתן הרשות הציבורית דעתה, בין היתר לעניינו של המבקש במידע, אם ציין זאת בבקשתו, וכן לעניין הציבורי שבגילוי המידע מטעמים של שמירה על בריאות הציבור או בטיחותו, או שמירה על איכות הסביבה". על כך מוסיף סעיף 11 לחוק מעין מסננת נוספת של מידתיות, לפיה מידע שאין הרשות חייבת למסרו לפי סעיף 9 לחוק, אשר ניתן לגלותו תוך עריכת שינויים או השמטת פרטים ללא הכבדה ניכרת על פעולתה של הרשות הציבורית - על הרשות למסרו בהתאם.

 

סעיף 17(ד) לחוק עוסק בשיקולי בית-המשפט בהידרשו להורות על חשיפת מידע, וקובע כי "על אף הוראות סעיף 9, רשאי בית-המשפט להורות על מתן מידע מבוקש, כולו או חלקו ובתנאים שיקבע, אם לדעתו העניין הציבורי בגילוי המידע עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה, ובלבד שגילוי המידע אינו אסור על פי דין".

 

עתה נפנה לסקירת מהותו וטיבו של כל אחד מהסייגים האמורים; ובהמשך נבחן, בגדרם של סייגים אלו, את המחלוקות בשאלת זכות העיון באסופת המסמכים הרלבנטיים.

 

מידע אודות מדיניות המצויה בשלבי עיצוב

 

17.הסייג לחובת גילוי המידע הקבוע בסעיף 9(ב)(2) לחוק, המורה כי אין חובה למסור "מידע על אודות מדיניות המצויה בשלבי עיצוב", הנו סייג שמהותו זמנית. סייג זה נועד לאפשר לרשות "לעצב לה מדיניות בתחום מתחומי פעילותה מבלי שתידרש לחשוף בפני הציבור את פרטי המדיניות המתגבשת כל עוד לא הושלמה המלאכה", זאת מתוך גישה, לפיה "חשיפת פרטים שהנם בבחינת 'חצי מלאכה'... עשויה להטעות את הציבור ולהסיט את הדיון ממוקדו" (עע"ם 7024/03 בעניין גבע, לעיל, פיסקה 15 לפסק-הדין). סייג זה חל בעיקרו על חשיפת מידע אודות המדיניות המתגבשת. עם זאת, ייתכן כי יהיו מקרים שבהם ניתן להחיל הסייג האמור גם על מידע עובדתי שנאסף על-ידי הרשות בשלב גיבוש המדיניות, וההכרעה בשאלת גילוי מידע זה אמורה להתקבל בהתחשב במהות העניין, באופיו של המידע העובדתי ובפגיעה האפשרית בצדדים שלישיים כתוצאה מחשיפתו (לעיל).

 

מידע אודות סוד מסחרי או מקצועי

 

18.סעיף 9(ב)(6) לחוק מסייג את חובת גילוי המידע אודות סוד מסחרי או מקצועי, המצוי בידי הרשות הציבורית, בין אם מדובר בסוד מסחרי של הרשות הציבורית ובין אם עסקינן בסודו של צד שלישי. המונח סוד מסחרי יכול לחבוק, בין השאר, הן את יסודות העסק הפנימיים - כמו למשל: הפעלה טכנית, שיטות עבודה, תהליכי ייצור, ארגון מינהלי ושווק; והן את יסודותיו החיצוניים - כגון לקוחות, ספקים, תקציב ומוניטין; ובלבד שהמתחרה יוכל לעשות בהם שימוש בפעילות העסקית המתחרה (כפי שהגדיר זאת פרופ' טדסקי במאמרו "סודות עסקיים" (הפרקליט לה 26), הגדרה שאף אומצה בפסיקה (עת"מ (ת"א) 1149/02 קו שירותי רפואה בע"מ נ' שר האוצר, (לא פורסם) פסק-דינה של כב' השופטת ד"ר ד' פלפל).

 

מידע אודות פרטי משא ומתן עם צד שלישי

 

19.סייג נוסף הרלבנטי לענייננו, בדבר מידע שאין חובה על הרשות הציבורית למסרו, הנו זה שנקבע בסעיף 9(ב)(3) לחוק, בדבר "מידע על אודות פרטי משא ומתן עם גוף או אדם אחר מחוץ לרשות". סייג זה נועד להבטיח את חופש ההתקשרות החוזית בין הפרט לבין הרשות הציבורית, הואיל וחשיפת פרטים לציבור אודות המשא ומתן החוזי עלולה לפגוע במשא ומתן עצמו ובתוצאותיו.

 

מידע אודות דיונים פנימיים

 

20.ומכאן לסייג לחובת גילוי המידע, לפי סעיף 9(ב)(4) לחוק, המתיר לרשות הציבורית שלא למסור מידע בעל אופי פנימי. מדובר במידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות פנימיות, תחקירים פנימיים, וכן חוות-דעת פנימיות, טיוטות, עצות או המלצות שניתנו בתהליכי קבלת ההחלטות. הסייג הנדון לחובת מסירת המידע משקף אינטרס ציבורי בדבר הגנה על תהליך מובנה ומושכל של גיבוש מדיניות וקבלת ההחלטות ברשות הציבורית. הוא נועד להבטיח את תקינות פעולת הרשות, להגן על איכות החלטותיה ולשמור על האפקטיביות של תהליך קבלתן. בבסיסו של הסייג עומדת ההערכה, שבאה לביטוי בדברי ההסבר להצעת החוק, לפיה "לא ניתן לקיים דיונים כנים במסגרת פעילותה של הרשות, אלא אם כן יובטח מעטה מסוים של חיסיון לתהליך גיבוש שיקול הדעת של הרשות ולתהליך הביקורת הפנימית של הרשות" (הצעת חוק חופש המידע, התשנ"ז-1997, ה"ח 2630). הסייג נובע מההכרה בחשיבותם של הדיונים הפנימיים ברשות הציבורית, אגב החלפת עמדות וחיווי דעות בשיג ושיח פנימי חופשי, לקראת עיצוב מדיניות וקבלת החלטות. בהקשר הנדון נפסק, כי "סייג זה נוצר מתוך ההנחה כי הליך קבלת ההחלטות ברשות, שחיוני הוא לצורך תפקוד הרשות ומילוי התפקידים והמשימות שעל ביצועם הופקדה, מחייב חילופי דעות, העלאת רעיונות, תהיות ומחשבות בין הגורמים הרלוונטיים ברשות", וכי ביסודו עומד החשש, כי מתן פומבי לדיונים הפנימיים עלול להניא את עובדי הרשות "מלהתבטא בחופשיות ומלבחון את כלל הנושאים, העמדות והנתונים כדבעי", וכפועל יוצא מכך - לפגום בתהליך גיבוש ההחלטות ולהסב נזק ממשי לאינטרס הציבורי (עע"ם 7024/03 בעניין גבע, לעיל, פיסקה

 

= 6 =

 

15 לפסק-דינה של כב' השופטת ארבל). כפי שבואר בפסיקה, חשש זה "מבוסס על התודעה, פרי שכל ישר וניסיון חיים, כי חשיפת תיעוד המשקף תהליכי עבודה פנימיים עלולה לחבל בחופשיות השיח והאינטראקציה הפנימית, ולפגוע בפתיחות הנדרשת בהחלפת דעות ובחילוקי דעות שהם חיוניים לתהליך מושכל של גיבוש מדיניות וקבלת החלטות ברשות הציבורית" (עע"ם 7024/03 בעניין גבע, לעיל, בפסק-דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה; וכן ראו: בג"צ 2534/97 ח"כ יהב נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נא (3) 39, 44; עע"ם 9135/03 בעניין המועצה להשכלה גבוהה, לעיל; ע"א 7759/01 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' משרד המשפטים, פ"ד נח (5) 150, 158-159). על כן, בצד אינטרס השקיפות והגילוי העומד ביסוד חוק חופש המידע, הכיר המחוקק גם בקיומו של האינטרס הציבורי שלא לחייב את פרסום הדיונים הפנימיים לקראת עיצוב מדיניות או קבלת החלטה, זאת להבדיל מההחלטה או המדיניות עצמן, שאמורות להתפרסם ולהיות חשופות לביקורת הציבור.

 

יחסיות הסייגים ואיזון האינטרסים הנדרש

 

21.הסייגים האמורים לחשיפת מידע אינם מוחלטים אלא יחסיים, שכן סעיף 9(ב) לחוק אינו קובע כי המידע לא ייחשף, אלא אך כי הרשות הציבורית אינה חייבת לגלותו. ההחלטה, האם לחשוף מידע שאין חובה לחשפו לפי הסעיף האמור, נתונה לשיקול-הדעת הרחב של הרשות, וחלים עליה כללי היסוד של המשפט המינהלי בעניין אופן הפעלת שיקול הדעת, ובכללם - קבלתה בגדרו של מתחם הסבירות והיעדר שיקולים זרים (עע"ם 7024/03 בעניין גבע, לעיל, בפסק-דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה). בהקשר זה נפסק, כי כאשר חל אחד החסיונות הקבועים בסעיף 9(ב) לחוק, עדיין מדובר בחיסיון יחסי, ויש צורך בעריכת איזון אינטרסים, הן על-ידי הרשות הציבורית - לפי סעיף 10 לחוק, והן על-ידי בית-המשפט - כקבוע בסעיף 17(ד) לחוק; וכי "ככל שלאינטרס שעליו מצביע המבקש, בין האינטרס הפרטי ובין האינטרס הציבורי, משקל כבד יותר - כך תגבר הנטייה להורות על חשיפת המידע למרות סעיף החיסוי" (כב' השופטת נאור בעע"מ 1825/02 מדינת ישראל נ' איגוד בתי אבות - א.ב.א, פ"ד נט(3) 726, 738).

 

22.במסגרת שיקול-הדעת של הרשות הציבורית אם לסרב לחשוף מידע פנימי, שמא לגלותו, ועל רקע משקלה הרב של הזכות לחופש המידע וחיוניותה לזכויות הפרט ולמשטר הדמוקרטי, על הרשות לבחון את מכלול השיקולים הרלבנטיים, ולאזן, בנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה נתון, בין אינטרס הציבור שבאי-גילוי המידע לשם הבטחת תקינות פעולתה של הרשות הציבורית והאפקטיביות של תהליכי קבלת ההחלטות בה, לבין האינטרס של הפרט בחשיפת המידע, וזאת, בין השאר, גם על-פי מבחן המידתיות שנקבע בסעיף 10 לחוק. עם זאת, אין הרשות נדרשת להראות כי תיגרם, או עלולה להיגרם, "פגיעה מיוחדת" לפעולתה, אם יחשף המידע (ראו: עע"ם 9135/03 בעניין המועצה להשכלה גבוהה, לעיל, בפסקאות 20-21 לפסק-דינה של כב' השופטת חיות; עע"ם 7024/03 בעניין גבע, לעיל, בפיסקאות 17 ו-18 לפסק-הדין; עע"מ 1825/02 בעניין איגוד בתי אבות, לעיל, בעמ' 739). עוד הובהר בפסיקה, בכל הנוגע למידע פנימי, ובפרט בשלב של עיצוב מדיניות, כי בחלקם הארי של המקרים "משקלו של האינטרס הציבורי שבפרסום תוכנם של שלבים מקדמיים של עיצוב מדיניות או של התייעצות לצורך קבלת החלטה, פחות במידה ניכרת עד מאוד ממשקלו של האינטרס הציבורי שבפרסום החלטה, מדיניות או עמדה עקרונית אחרת, וזאת בשל הרצון לאפשר לרשות להשלים מלאכתה ומתוך הידיעה כי ההחלטה או המדיניות עצמן תהיינה גלויות בפני הציבור" (עע"ם 7024/03 בעניין גבע, לעיל, פיסקה 16לפסק-הדין; וכן ראו: בג"ץ 5734/99 עומר נ' הרב יצחק עידן (לא פורסם, 17.8.00)).

 

מן הכלל אל הפרט

 

23.מכאן אפנה ליישום הדין על ענייננו, ולבחינת תחולת הסייגים של חשיפת המידע על אסופת המסמכים שבמחלוקת.

 

מהתשתית העובדתית שהוצגה לפניי עולה, כי מדיניות מינהל מקרקעי ישראל בעניין הקצאת המקרקעין הנדונים לאקווריה מצויה עדיין בשלבי עיצוב וטרם נתגבשה סופית, ובפרט כאשר המשא ומתן עם אקווריה בעניין עסקת ההקצאה מצוי בעיצומו, וכאשר מספר נושאים, חלקם מהותיים, עדיין לא סוכמו. אף אם ניתנו המלצתה של הוועדה המשותפת למשרד התיירות ולמינהל מקרקעי ישראל ואישורו של שר התיירות, לצורך הענקת פטור ממכרז לאקווריה לשם הקמת המיזם התיירותי הנדון, הרי שטרם נתקבלו על-ידי הגורמים המוסמכים במינהל מקרקעי ישראל - קרי: הן הנהלת המינהל והן מועצת מקרקעי ישראל - ההחלטות בדבר הקצאת המקרקעין הנדונים למשיבה בפטור ממכרז לצורך הקמתו של הפרויקט המתוכנן.

 

24.כאמור, המינהל הציג לעותר מאות רבות של מסמכים בעניין ההליכים הנוגעים לבקשתה של אקווריה להקצות לה את המקרקעין הנדונים בפטור ממכרז, אם כי רובם המכריע של המסמכים נחשפו רק לאחר הגשת העתירה ובעקבות הגשתה. עתה נותר להכריע בטענת המינהל לחיסיון שחל על אסופה של 55 מסמכים, אשר לשיטתו אין עליו חובה לגלותם, לפי סעיף 9(ב) לחוק. מסמכים אלו, שהוגשו לעיוני, נמנו ברשימה שצוינה בסעיף 26 לכתב-התשובה השלישי מטעם המינהל, תוך פירוט מהות החיסיון הנטען לגבי כל מסמך בנפרד. כאמור, המינהל טען לחיסיון המסמכים לפי סעיף 9(ב)(4) לחוק, בהיותם תרשומות פנימיות, התייעצויות פנימיות בין רשויות ציבוריות, ובכלל זה - המלצות או חוות-דעת או טיוטות שהוכנו לצורך קבלת החלטות. הוא טען לחיסיון המסמכים, אף לפי סעיפים 9(ב)(2) ו-9(ב)(3) לחוק, מן הטעם שהם מתייחסים למדיניות בשלבי עיצוב וכוללים מידע אודות פרטי משא ומתן המתנהל עם אקווריה.

 

25.לאחר שעיינתי באסופת המסמכים שבמחלוקת, נחה דעתי כי אכן מסמכים אלו כוללים מידע שאין על המינהל חובה למסרו, בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק, הואיל ומדובר במסמכים אודות דיונים פנימיים והתייעצויות פנימיות בין רשויות ציבוריות, זאת במסגרת עיצוב המדיניות לקראת קבלת החלטה בשאלת הקצאת המקרקעין הנדונים

 

= 7 =

 

לאקווריה, לתכלית של הקמת מיזם התיירות הנדון. התיעוד כולל, בין-השאר, גם מספר פרוטוקולים של ישיבות הנהלת המינהל; ואולם, אלו משקפים דיונים פנימיים והחלטות ביניים בגדרו של המשא ומתן עם אקווריה לקראת קבלת החלטה בעתיד בדבר הקצאת המקרקעין, מתכונתה ותנאיה. כפי שצוין ברקע המשפטי לעיל, האינטרס הציבורי המגולם בסעיף 9(ב)(4) לחוק, שלא לחשוף דיונים פנימיים והתייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות, נועד להבטיח את תקינות פעולת הרשות, להגן על איכות החלטותיה ולשמור על האובייקטיביות בתהליך קבלתן. אינטרס זה חל גם בענייננו, כאשר עסקינן בעיצוב תכנית מורכבת, רבת היקף, כמו הנדונה. זאת ועוד, המסמכים הנדונים חסויים מכוחו של סעיף 9(ב)(2) לחוק אף בשל התייחסותם למדיניות בשלבי עיצוב, שכן הנהלת מינהל מקרקעי ישראל ומועצת מקרקעי ישראל טרם קיבלו החלטה לאשר את ההקצאה בפטור ממכרז לתכלית של הקמת המיזם האמור ובמתכונת המוצעת על-ידי אקווריה. לא זו אף זו, חלק מהמסמכים אף חסויים גם מכוח סעיף 9(ב)(3) לחוק, היות שהם חושפים מידע אודות פרטי משא ומתן שהתקיים, ואף ממשיך להתנהל, בין המינהל לבין אקווריה. מובן מאליו, כי לאחר שתתקבלנה החלטות בעתיד על-ידי הנהלת המינהל ומועצת מקרקעי ישראל בעניין ההקצאה המתוכננת, תתפרסמנה ההחלטות ותהיינה חשופות לביקורת הציבור, ובכלל זה לביקורתו של העותר, הטוען כי ההחלטות אמורות לפגוע בו באורח ספציפי.

 

לפיכך, מדובר במסמכים שאין חובה על המינהל לחשוף לפני העותר, זאת מכוח הוראות סעיפים 9(ב)(2)(3) ו-(4) לחוק. ואולם, כפי שבואר ברקע המשפטי לעיל, אין די בכך שהמסמכים באים בגדרו של החיסיון לפי סעיף 9 לחוק, שכן מדובר בחיסיון יחסי, ומשכך עדיין נדרשת בחינה של איזון אינטרסים - הן על-ידי המינהל עצמו - כאמור בסעיף 10 לחוק, והן על-ידי בית-המשפט - כקבוע בסעיף 17(ד) לחוק, על-מנת לברר אם חרף החיסיון קמה עילה לחשוף את המסמכים או חלקם. אכן, בענייננו יש לעותר אינטרס רב-משקל בקבלת מידע אודות ההליכים הנרקמים להקצאת הקרקע בפטור ממכרז לאקווריה, זאת הן בשל האינטרס הפרטי, שכן על הקרקעות שבחזקתו מתוכנן המיזם, והן בשל האינטרס הכללי להעמיד את עסקת ההקצאה בפטור ממכרז לביקורת ציבורית, ולו מחמת היקפה של העסקה ואופייה. איזון מושכל בין האינטרס הציבורי שבאי-גילוי המידע לשם הבטחת תקינות פעילותו של המינהל והאפקטיביות של תהליכי קבלת ההחלטות בפרוייקט הנדון, לבין האינטרס של העותר בחשיפת המידע, מוביל למסקנה כי יש משקל רב לאינטרס הציבור שלא לחשוף תוכנם של שלבי עיצוב המדיניות וההתייעצויות הפנימיות לקראת קבלת ההחלטות בדבר ההקצאה המתוכננת, ובפרט כאשר המשא ומתן בין המינהל לבין אקווריה מצוי בעיצומו. לפיכך, לאחר עריכת איזון בין האינטרסים האמורים, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת המינהל, לפיה המסמכים חסויים ואין מקום להציגם לעותר.

 

26.כאמור, לגבי שמונה מסמכים טוענת אקווריה, כי הנם חסויים מכוח סעיף 9(ב)(6) לחוק, הואיל ונחשפת בהם התכנית העסקית שלה להקמת הפרויקט והפעלתו, שהנה בבחינת סוד מסחרי. העותר ויתר על דרישתו לעיון במסמכים הכוללים סודות מסחריים של אקווריה, אך ביקש כי בית-המשפט יעיין במסמכים שנטען לגביהם חיסיון, ויוודא כי אכן הם מכילים סודות מסחריים. לאחר עיון בשמונת המסמכים, נתחוור כי אכן מדובר במסמכים המפרטים תכנית כלכלית רבת-היקף להקמת הפרוייקט, שהיא בבחינת סוד מסחרי כמשמעו לפי סעיף 9(ב)(6) לחוק, ומטעם זה לא קמה עילה להתערבות בהחלטת המינהל שלא לחשפם לעיני העותר.

 

סוף דבר

 

27.סיכומם של דברים: על יסוד האמור לעיל, לא קמה עילה להורות למינהל מקרקעי ישראל להציג לעותר את אסופת 55 המסמכים שנותרו במחלוקת, זאת הואיל ומדובר במסמכים הנוגעים למידע שאין על המינהל חובה למסרו בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק חופש המידע, בהיותם מסמכים אודות דיונים פנימיים והתייעצויות פנימיות בין רשויות ציבוריות, מה גם שהם מתייחסים למדיניות בשלבי עיצוב וכוללים מידע אודות משא ומתן המצוי בעיצומו. אין גם עילה לחייב את המינהל לחשוף את שמונה המסמכים שאקווריה טוענת לחיסיון לגביהם, משנתחוור כי אלו כוללים סודות מסחריים שלה בזיקה לפרויקט המתוכנן.

 

אשר-על-כן, נדחית עתירת העותר לחשוף לעיונו את אסופת המסמכים החסויים השנויה במחלוקת, וזאת לאחר שהמסמכים הלא חסויים, מאות במספר, הוצגו לעיונו לאחר הגשת העתירה.

 

סבורני, כי חרף דחיית העתירה בנושא אסופת המסמכים הנ"ל, על המינהל לשאת בהוצאות העותר, זאת הואיל ומרבית המסמכים שלא חל עליהם חיסיון הוצגו לעותר באיחור, רק לאחר הגשת העתירה ובעקבותיה. בהתחשב, מחד - באיחור בהצגת המסמכים, ומאידך - בכך שהעיכוב בחשיפתם נבע, בין-השאר, מהצורך למיין מאות רבות של מסמכים ולבחון אם הנם חסויים ואם יש בחשיפתם כדי לפגוע בצד שלישי (אקווריה), ישלם מינהל מקרקעי ישראל לעותר שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, וכן את אגרת העתירה ששולמה.

 

תיקי המוצגים החסויים יוחזרו למשמורת המשיבים באמצעות באי-כוחם.

 

ניתן היום, ט"ז בחשוון התשס"ח, 28.10.2007

חסר רכיב