חסר רכיב

פס"ד מחוזי ביקורת על התנהלות ממ"י בנושא השבת קרקע

23/05/2018

21.10.2003

 

בעניין:

יבנהדר אגודה שיתופית חקלאית ברחובות בע"מ

 

 

 

 

המבקשת

 

נ  ג  ד

 

 

מינהל מקרקעי ישראל

 

 

 

 

המשיבה

 

פסק דין

 

1.         בתובענה זו עותרת המבקשת שיוצהר שעמדה בכל התנאים שנקבעו בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 727 (להלן: "החלטה 727") ובהוראות ובצווים המתייחסים אליה, ולכן, יש לראותה כמי שהשלימה חתימת חוזה פיתוח עם המשיב לפני יום 15.5.02, ולכן, יש לנהוג בה בקשר עם הקצאת הקרקעות השייכות לה בשטח של כ- 500 דונם והמהוות חלק מגוש 3513 (להלן: "המקרקעין") ובקשר לחתימת חוזה הפיתוח לגבי המקרקעין, כמי שחתמה על חוזה פיתוח לפני 15.5.02.   60221

 

2.         להלן תפורט השתלשלות העניינים כפי שהוצגה בפני ואינה שנויה, למעשה, במחלוקת, שכן, ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה המצהירים לא ייחקרו, ויוגשו סיכומים בכתב - וכך נעשה:

 

(א)       המבקשת, נוסדה בשנת 1956 ע"י קבוצת חקלאים מרחובות במטרה לרכוש קרקע לצורך נטיעת פרדס ועיבוד משותף שלו, ולכן, חכרה את המקרקעין הנ"ל ונטעה עליו פרדס (להלן: "הפרדס") כשחבריה מעבדים אותו.

 

(ב)        במהלך שנות התשעים, עם התרחבותה של העיר יבנה, הגיעה היא עד פאתי הפרדס וגבלה עימו, ומשרד הבינוי והשיכון יזם תכנית להרחבת העיר יבנה לכיוון דרום, כשהמקרקעין הנ"ל מצויים בחלק הצפוני של אותה תוכנית, הגובל בעיר יבנה.

 

(ג)        בשנת 1995 החליטה מועצת מקרקעי ישראל לקבוע מדיניות חדשה בנוגע להפשרת קרקעות חקלאיות לבניה ופיצויי חוכרים על כך. וזאת, בהחלטה 727 שהתקבלה ב- 7.3.95.

             בהחלטה זו נאמר, שקרקע חקלאית ששונה יעודה, ביוזמה ממשלתית, למטרת מגורים, תעשיה, מסחר, תיירות וקייט - זכאי החוכר החקלאי לקבל פיצוי כספי או פיצוי במקרקעין בגין השבת הקרקע למינהל, כשמדובר בפיצוי כספי בשיעור של 13.5% עד 29% משווי הקרקע ע"פ יעודה החדש, ובפיצוי במקרקעין. חלק הקרקע ששונה יעודו, ששוויו, ביעוד החדש, בין 13.5% ל- 29%.

בשלב הראשון, בכל אחד ממסלולי הפיצוי, היה אמור חוזה החכירה החקלאי להתבטל והקרקע אמורה היתה להיות מוחזרת בשלמותה למשיב. לאחר השבת הקרקע, וכניסת התוכנית לשינוי יעוד לתוקף - אמור היה להחתם עם החוכר - חוזה פיתוח לגבי חלק הקרקע ששונה יעודו, כאמור.

 

(ד)        המבקשת פנתה למשיב ביום 23.12.98 והודיעה על הסכמתה לשינוי היעוד של הפרדס בתנאים שנקבעו בהחלטה 727, וכן, הודיעה למשרד הבינוי והשיכון על הסכמתה לתוכנית המוצעת. (נספח "א1" לתובענה).

 

(ה)       בתגובה, הודיע המשיב למבקשת ביום 28.2.99 כי ביום 11.2.99 התקבל אישור עקרוני של בקשתה להחיל את החלטה 727 או כל החלטה אחרת שתתקבל (נספח "ב" לתובענה) על המקרקעין הנ"ל, והמבקשת הודיעה על נכונותה לחתום על חוזה להשבת הקרקע בתנאי החלטה 727 (נספח "ג" לתובענה).

             לאחר שפנייה זו לא נענתה, ונעשתה מטעם המבקשת פניה נוספת (נספח "ד" לתובענה), נשלח ע"י המשיב למבקשת "חוזה להשבת מקרעין למינהל מקרקעי ישראל בהתאם להחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 727" (נספח "ה" לתובענה). (להלן: "טיוטת החוזה").

 

(ו)         המבקשת ניסתה, ללא הצלחה, להכליל הערות שלה בטיוטת החוזה, אך בסופו של דבר, חתמה עליו ביום 20.8.00, ככתבו וכלשונו, ושלחה החוזה החתום למשיב בצירוף מכתב לוואי.

 

(ז)        המבקשת לא זכתה למענה ענייני מהמשיב לאחר משלוח החוזה החתום, ונסיונותיה לקבל עותק חתום גם ע"י המשיב נתקלו בקשיים שונים, שכללו, דרישת תיקון של טיוטת החוזה, בשל טעות נפלה בו, לטענת המשיב.

             המבקשת סברה שדרישת התיקון אינה מוצדקת, אך למרות זאת, חתמה גם עליה.

 

(ח)       בכך לא הסתיימה דרך היסורים של המבקשת, שכן ב- 16.9.01 נערכה פגישה בין נציגי המבקשת ונציגי חברת אשטרום, שהיא החברה היזמית לבניה על המקרקעין שיופשרו, ובין מנהל מחוז מרכז במשיב, היועצת המשפטית של המחוז ועו"ד דגני, ובה נדרשה המבקשת לתיקון נוסף בחוזה. גם לתיקון זה הסכימה המבקשת, למרות שסברה שאינו נחוץ (נספח י"ט לתובענה).

 

(ט)       חלף זמן וחרף הבטחות המשיב לא הוחזר למבקשת עותק של טיוטת החוזה חתום ע"י המשיב; פניות ב"כ המבקשת מ- 22.10.01 (נספח "כ" לתובענה) ו- 28.10.01 (נספח "כא" לתובענה), נענו, בסופו של דבר, במכתב מנהל המחוז מ- 28.10.01 (נספח "כב" לתובענה) שנענה באופן מיידי ע"י ב"כ המבקשת, ביום 31.10.01 (נספח כג לתובענה).

 

(י)         ביום 15.11.01 (תאריך לא מקרי, כפי שיובהר עוד בהמשך), שלח עו"ד דגני, בשם המשיב, לב"כ המבקשת, טיוטת "הסכם שכירות זמני" (נספח "כד" לתובענה), ולמרות עמדת המבקשת ובא-כוחה, וכדי לא להחמיץ זכויות, חתמה המבקשת אף על הסכם זה ושלחה עותקו החתום למשיב.

 

(יא)      ביום 20.11.01 קיבל ב"כ המבקשת מכתב ממנהל המחוז (נספח "כו" לתובענה) ובו צויין שהנהלת המשיב בישיבתה מ- 13.11.01 אישרה למבקשת לחתום על חוזה השבה עם המשיב.

 

 

 

(יב)      ההליכים לקידום התוכנית נמשכו במקביל ע"י משרד הבינוי והשיכון, אשטרום והמשיב.  התוכנית אושרה ע"י הועדה המחוזית ופורסמה להפקדה ב- 10.3.02. ביום 15.5.02 אישרה הועדה המחוזית סופית את התוכנית (נספחים "כז", "כח", ו- "לא" לתובענה).

 

(יג)       ב"כ המבקשת ניסה להגיע לחתימת חוזה פיתוח (נספח "כח", נספח "כט", ונספח "ל" לתובענה), אך לא הצליח, וביום 23.5.02 קיבל את תשובת המשיב - (נספח "לב" לתובענה) בו סורבה פנייתו לחתימת חוזה פיתוח.

 

(יד)      להשלמת התמונה העובדתית יש לציין שביום 15.8.01 ניתן צו ביניים ע"י בית המשפט העליון, בעתירה שהוגשה בבג"צ 244/00 עמותה שיח חדש למען השיח הדמוקרטי והרב תרבותי בישראל - הקשרת הדמוקרטית המזרחית ואח' נ' שר התשתיות הלאומיות ואח' במסגרת עתירה זו תקפה העותרת את חוקיות החלטות מועצת מקרקעי ישראל 717, 727 ו- 737 וצו הביניים אסר על המשיב להמשיך ביישום ההחלטות הנ"ל עד להכרעה בעתירה, החל מ- 15.11.01, אלא שנקבע בו שאין הוא חל על עסקאות הנזכרות בהוראות המעבר של דו"ח מילגרום (נספח "יח" לתובענה).

             המבקשת גורסת שהיא עומדת בכל תנאי הוראות המעבר, ולכן, צו הביניים אינו רלבנטי לעניינה.

 

             ומהו אותו דו"ח מילגרום?

             ביום 6.2.00 החליטה הממשלה על הקמת צוות שרים לעניין שינוי ייעודה של קרקע חקלאית, שיפקח על צוות בינמשרדי שיגבש עמדה עקרונית ביחס להחלטות מועצת מקרקעי ישראל המשנות ייעודה של קרקע חקלאית, לרבות החלטה 727. בראש הצוות, שהוקם ב- 20.2.00, עמד דוד מילגרום, והדו"ח הוגש על-ידיו ב- 14.12.00.

             בדו"ח מילגרום נקבעו, בין היתר, ההוראות הבאות, הנוגעות לתחולה והוראות מעבר בדבר קרקע חקלאית שייעודה שונה ע"פ החלטה 727:

(1)        ההחלטה החדשה תהיה בתוקף מיום קבלתה ע"י מועצת מקרקעי ישראל.

(2)        החלטה 727 תחול במקרים בהם מדובר בשטחי קרקע שבמועד קבלת ההחלטה החדשה נתקיימו לגביהם כל התנאים הבאים:

             אא.      הנהלת המשיב אישרה לגביהם הצעה לייזום שינוי היעוד.

בב.       נחתם בין המשיב לבין בעלי הזכויות - הסכם להשבת הקרקע לממ"י בכפוף לאישור התכנית לשינוי יעוד.

גג.        התכנית לשינוי ייעוד אושרה ע"י הועדה המחוזית לתכנון ובניה.

 

והכל, בכפוף לכך שייחתם חוזה פיתוח (או פיצוי כספי) בתוך 6 חודשים ממועד קבלת "ההחלטה החדשה", או - בתוך 12 חודשים (אם מדובר בהחלטה 727 ללא כל סייג).

 

ההחלטה החדשה, לצורך דיון זה, היא החלטת בית המשפט העליון בצו הביניים שניתן ב- 15.8.01 ונכנס לתוקף ב- 15.11.01, כשבפסק הדין שניתן בעתירה ביום 29.8.02 נקבע ע"י בית המשפט העליון שהחלטה 727 בטלה אך עד לקבלת הוראות מעבר חדשות ע"י מועצת מקרקעי ישראל, יש להמשיך ולהחיל את הוראות המעבר שנקבעו בדו"ח מילגרום.

 

(טו)      בשל סירוב המשיב לחתום על חוזה פיתוח עם המבקשת, הוגשה תובענה זו, בה עותרת המבקשת, כאמור, להצהיר שיש לראותה כמי שהשלימה את חתימת חוזה הפיתוח לפני 15.5.02.

 

3.         המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה: האם התממשו כל התנאים המאפשרים עסקה ע"פ החלטה 727. המבקשת משיבה לשאלה זו בחיוב, ואילו המשיב משיב בשלילה - מאחר שלטענתו, מתוך ארבעת התנאים, שיפורטו להלן, התקיימו רק שניים -

             ואלה התנאים, שלטענת המשיב, נדרשו כדי שהמבקשת תהא זכאית למבוקש על ידיה:

             (א)       קיום החלטת הנהלה שאישרה הצעה לייזום שינוי ייעוד - תנאי זה התמלא.

(ב)        קיום הסכם חתום להשבת קרקע בכפוף לאישור התוכנית לשינוי הייעוד - תנאי זה התמלא.

(ג)        התוכנית לשינוי ייעוד אושרה ע"י הועדה המחוזית - תנאי זה, לטענת המשיב, לא התמלא, שכן, ב- 15.11.01, הוא המועד הקובע, טרם אושרה התוכנית לשינוי ייעוד ע"י הועדה המחוזית.

(ד)        בין המבקשת למשיב נחתם חוזה פיתוח או הסכם פיצוי כספי בתוך 6 חודשים מהמועד הקובע, דהיינו, עד 15.5.02.

             המשיב טוען שתנאי זה לא התמלא, שכן, חוזה פיתוח לא נחתם ועוד טוען ב"כ המשיב, שחוזה פיתוח יכול שייחתם רק לאחר שהתכנית לשינוי יעוד תקבל תוקף; והתכנית אושרה למתן תוקף רק ב- 3.11.02.

             המבקשת עותרת, כאמור, שייקבע שיש לראותה כמי שעמדה אף בתנאי זה.

 

4.         עלי להכריע, אם כך, האם התמלאו התנאים, שהתקיימותם מהווה תנאי להענקת הסעד המבוקש ע"י המבקשת.

 

             (א)       אישור התוכנית ע"י הועדה המחוזית-

בעניין תנאי זה, חלוקים הצדדים בפרשנות המושג "אישור התכנית" - שהרי אין חולק שהתוכנית לא נכנסה לתוקף במועד הקובע (15.11.01) ואף לא במועד הארכה (15.5.02), אך המבקשת גורסת שדי בכך שהוועדה המחוזית אישרה את התכנית להפקדה, דבר שנעשה ביום 13.3.01, או לכל היותר, די בכך שהוועדה המחוזית אישרה את התוכנית למתן תוקף ב- 15.5.02 בתנאים - כדי לענות על דרישת תנאי זה.

 

המשיב גורס שאישור תוכנית - הכוונה - לכניסתה לתוקף (פרשנות זו שלו - מבוטאת בסע' 19 לסיכומי באת-כוחו, ובסע' 20).

בסע' 24 לסיכומים, טוענת ב"כ המשיב - שהמועד הקובע לבחינת היות התוכנית מאושרת הוא יום כניסת צו הביניים לתוקף ובמועד זה לא היתה בידי המבקשת תכנית שאושרה ע"י הועדה המחוזית.

תוכנית כזו, לדעת ב"כ המשיב, לא היתה גם ביום 15.5.02 שכן, אז, הותנה אישור התוכנית במספר תנאים שטרם מולאו - וכל עוד לא מולאו, כך לדעת ב"כ המשיב, אין לומר שהתכנית אושרה. (סע' 28 לסיכומים).

התנאים מולאו רק ב- 3.11.02, ואז אושרה התוכנית למתן תוקף, אך הפרסום המתאים טרם נעשה.

 

בעניין המועד הקובע, דעתי כדעת ב"כ המשיב. יש לבחון את מצבה של התכנית ביום כניסת צו הביניים לתוקף, דהיינו, 15.11.01, ואין נפקות למועד אחר כלשהוא. זאת, לנוכח הסכמת הצדדים לפיה ביחסיהם אמורה לחול החלטה 727 או "כל החלטה אחרת שתבוא במקומה". וצו הביניים הוא בבחינת החלטה אחרת. המשיב דרש, לכל אורך הדרך, שיובהר שעסקינן בתחולת החלטה 727 או כל החלטה אחרת, והמבקשת קיבלה על עצמה את הדין, גם אם לא מרצון.

 

לפיכך, כאמור, יש לבחון את מצבה המשפטי של התוכנית במועד הקובע, הוא 15.11.01. במועד זה התוכנית טרם הופקדה, ואף טרם התקבלה החלטה על הפקדתה. ההחלטה על הפקדתה התקבלה בישיבת הועדה המחוזית מיום 10.3.02 (כעולה מנספח "כז1" לתובענה) והפרסום נעשה ב- 13.3.02 (נספח "כז" לתובענה) ולא, כנטען בסיכומי ב"כ המבקשת, ב- 13.3.01, דהיינו, לאחר המועד הקובע. וכשטוענת המבקשת, בתובענתה, שאישור התוכנית היה בעצם החלטת הועדה המחוזית להפקיד את התוכנית (סע' 14 לתובענה, עמ' 5) ולחילופין, לכל המאוחר ב- 15.5.02, מודה היא, למעשה, שב- 15.11.01, הוא המועד הקובע, לא היתה ברשותה - תוכנית מאושרת. אלא שהמבקשת עצמה אינה סבורה באמת שאישור התוכנית היה בעצם ההחלטה על הפקדתה.

בסיכומי ב"כ המבקשת (סע' 32) מציין הוא, ובצדק, שאישור תוכנית, ע"י מוסד תכנון, נעשה לאחר סיום שמיעת ההתנגדויות והכרעה בהן, כאמור בסע' 108 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, דהיינו, לאחר ההחלטה על ההפקדה, לאחר פרסום ההפקדה ולאחר הגשת התנגדויות ודיון בהן.

גם ב- 15.5.02 לא אושרה התוכנית למתן תוקף, אלא אושרה בכפוף למילוי תנאים, ורק בישיבת ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית מיום  8.11.02, אושרה התוכנית למתן תוקף ונשלחה על כך הודעה שאף פורסמה (נספח "י" לתגובת המשיב).

 

מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיב, בעניין זה, דהיינו, שהתוכנית אושרה ב- 15.5.02, שכן, במועד זה, הסתיים הדיון בהתנגדויות וכאמור בסעיף 108(א) האישור הותנה במילוי תנאים, אך ניתן אישור.

לצורך מילוי תנאי דו"ח מילגרום - אין מדובר בכניסת התכנית לתוקף, אלא באישורה ע"י הוועדה המחוזית, ואישור זה ניתן ב- 15.5.02 - אלא, שכאמור, בכך אין כדי לסייע למבקשת - שכן, במועד הקובע (15.11.01) לא היתה בידיה תוכנית מאושרת.

 

בסיכומי ב"כ המבקשת קיים שינוי חזית. מתוך הבנת הקושי בפניו הוא ניצב, טוען ב"כ המבקשת שהמועד הקובע הוא מועד מתן פסק הדין (ולא מועד כניסת צו הביניים לתוקף). לדעת ב"כ המבקשת, צו הביניים מ- 15.8.01 וצו הביניים מ- 14.11.01 נבלעו בפסק הדין ומרגע מתן פסק הדין - בוטל צו הביניים, ולכן, יש לבחון האם בתאריך פסק הדין (29.8.02) מילאה המבקשת אחר תנאי הוראות המעבר.

 

אין לקבל עמדה זו. מעבר להיותה שינוי חזית, שאינו מותר, אין לקבלה אף לגופה.

מטרת תוצאות צווי ביניים היא שמירת מצב קיים כדי למנוע שינוי לרעת אחד הצדדים.

בית המשפט העליון, בעת שהוצא צו הביניים, איזן בין האינטרסים של צדדים שהיו בעיצומם של תהליכים לשינוי היעוד ואישור תוכניות, לבין אלה שטרם היו בשלבים אלה וקבע מועד אחד, שעד אליו, אם מולאו התנאים, תשאר החלטה 727 בתוקף.

פסק הדין שניתן מהווה המשך והשלמה לצו הביניים ולא מעקר אותו, רטרואקטיבית מתוכן.

ולהשלמת פרק זה, אציין שבדו"ח מילגרום נאמר שהחלטה 727 תמשיך לחול במקרים בהם התקיימו כל התנאים, שאחד מהם הוא: "התכנית לשינוי הייעוד אושרה ע"י הועדה המחוזית לתכנון ובניה."

 

 

ובהמשך נאמר: "ובלבד שאם בהסכם ההשבה, התחייב המינהל לפצות את בעל הזכויות בקרקע ע"פ החלטה 727 או כל החלטת מועצה שתבוא במקומה (כפי שאכן היה במקרה דנן, ה.ג.) ייחתם הסכם פיתוח... בתוך 6 חודשים ממועד קבלת ההחלטה החדשה."

 

דהיינו, אף אם הייתי יוצאת מנקודת הנחה שבמועד הקובע, הוא 15.11.01, היתה כבר תוכנית מאושרת, הרי שמאחר שלא נחתם חוזה פיתוח עד 15.5.02, לא זכאית המבקשת לתחולת החלטת 727 על עניינה, אף לפי דו"ח מילגרום, אך, כאמור, סבורה אני שהמועד הקובע הוא 15.11.01, ובמועד זה לא היתה בידי המבקשת תוכנית מאושרת.

 

מודעת אני למכתבו של מנהל המשיב (נספח "לב" לתובענה) ובו מצויין שהמועד הקובע, מבחינת המשיב, בכל הנוגע לקיומה של תכנית מאושרת, הוא 15.5.02, אלא שסבורה אני שבכך שגה מנהל המשיב בפרשנות צו הביניים והוראות דו"ח מילגרום, ודי בעיון בסיפת פסק הדין שניתן בבג"צ 244/00: "נזכיר שהמצב צריך להיבחן לאור המצב כפי שהיה ביום הוצאת הצו על ידינו ביום 15.8.01, מועד שבו ידעו הכל שחוקיות כל אחת משלוש ההחלטות - עומדת למבחנו של בית משפט זה".

 

בבג"צ 244/00 הנ"ל בעת שהוצא צו הביניים נאמר ע"י השופטים:

"לאור ההשלכות הרחבות של הוצאת צו ביניים בעתירות שלפנינו, מצאנו לנכון לקבוע כי צו הביניים יכנס לתוקפו בעוד שלושה חודשים מיום החלטתנו זו. החלטות המינהל מהוות בסיס לעסקאות כלכליות רבות הנעשות ביחס לאדמות המדינה. עסקאות אלה מערבות גורמים רבים. במסגרתן פועל המינהל, והחוכרים ממנו קרקעות.

במסגרתן פועלים גורמים כלכליים שונים המבקשים לתכנן פעילותם ביחס לאדמות אלה. גורמים פרטיים מסוגים שונים מכלכלים צעדיהם לאורן. צו ביניים המקפיא את תוקפן של החלטות המינהל משליך על כל הגורמים הללו השלכה ישירה ומיידית... עיכוב כניסתו לתוקף של צו הביניים למשך שלושה חודשים, יאפשר לגורמים השונים שיושפעו מתחולתו - להיערך לתחולה זו."

 

ובהמשך, בהתייחס להוראות המעבר בדו"ח מילגרום, נאמר: "בעיקרן של ההוראות הוא באי החלת שינוי ההחלטות על שטחי קרקע, שלגביהם החלטות המינהל מצויות כבר בשלבים הסופיים ביותר של היישום" (ההדגשה שלי, ה.ג.).

 

ביום מתן צו הביניים, כאמור, וביום כניסתו לתוקף, לא היתה החלטה של המינהל בהקשר למקרקעין נשוא תובענה זו, "בשלבים הסופיים ביותר של היישום", שכן, התכנית הרלבנטית טרם הופקדה.

 

(ב)        בתובענה שהוגשה ע"י המבקשת מגוללת היא תמונה עגומה למדי של התנהלות המשיב בכל הנוגע למו"מ על חתימת חוזה השבת הקרקע או חוזה שכירות זמני, והרושם המתקבל הוא שהמשיב טיפל במו"מ זה באופן איטי, נציגיו לא טרחו להשיב לחלק מפניות ב"כ המבקשת, הערימו קשיים וספק אם עמדו בהבטחותיהם.

             רושם זה היה גורם לי לקבוע שהסכם להשבת הקרקע נחתם זמן מה לפני המועד הקובע, ללא כל קשר לעיתוי המדוייק של משלוח הסכם השכירות הזמני, אלא שזו לא המחלוקת שבפני, ומאחר שהמחלוקת נוגעת למועד אישורה של התוכנית ע"י מוסד תכנון ולא ע"י המשיב, ולמשיב אין יד ורגל בלוח הזמנים הנוגע לאישור אותה תוכנית, לא ניתן לערב מין בשאינו מינו, ולא ניתן לקבוע, שהמבקשת עמדה בתנאי דו"ח מילגרום בשל מחדלי המשיב, ובשל כך בלבד.

 

(ג)        מובן לי הקושי העצום בפניו עומדת המבקשת, ותחושת התסכול של חבריה, יחד עם זאת, משקבע בג"צ את שקבע, וסכין החיתוך הורדה במועד שהורדה, אין מנוס מהמסקנה לפיה באותו מועד, לא מולאו תנאי דו"ח מילגרום להמשך תחולת החלטה 727 - ולפיכך, דין התובענה להידחות.

 

 

 

4.         מכל האמור לעיל, אני דוחה את התובענה, אך בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

 

             המזכירות תשלח עותק מפסק דין זה בדואר רשום לצדדים.

 

ניתן היום, כ"ה בתשרי, תשס"ד (21 באוקטובר 2003), בהעדר הצדדים.

 

                                                                               

גרסטל הילה, שופטת


חסר רכיב