"מיזם המייסדים" של 'אדמתי'. והפעם: אסתר כהן, מוותיקות כפר ביאליק

"מיזם המייסדים" של 'אדמתי'. והפעם: אסתר כהן, מוותיקות כפר ביאליק, מספרת על החיים בכפר בשנות ה 30' וה 40' של המאה הקודמת ועל רכש הקרקעות והמשקים מכספי המתיישבים.




אסתר כהן, מוותיקות כפר ביאליק מספרת על הימים הראשונים שלה בכפר, על חיי הכפר בשנות ה-40 ועל חייה לצדו של אלכס כהן, בנם של מייסדי הכפר.
"עליית האנטישמיות בתחילת שנות ה-30 בגרמניה היא שהביאה את משפחות הוריהם לקבל החלטה גורלית ולקשור את עתידם בארץ ישראל. משפחתה של אסתר התיישבה בקריית מוצקין שבמפרץ חיפה ומשפחתו של אלכס הקימה בית בכפר-ביאליק. אסתר, שעבדה בשירות הוריה בחנות המכולת, הגיעה לכפר-ביאליק, למשק כהן, לקנות תפוחים למכולת. דרכי המשפחה הצטלבו. אסתר ואלכס חלקו את ספסל הלימודים בביה"ס היסודי שבו התקיימו גם פעולות תנועת הנוער "הצופים-סניף המפרץ", ששם שניהם שימשו כמדריכים.

אלכס הצעיר נשלח ללמוד בביה"ס החקלאי "כדורי" וזאת כתנאי של אביו שהמיר את חיי המסחר בגרמניה בחקלאות במדינת ישראל - "כדי שאלכס יחזור למשק עליו ללמוד חקלאות". תוך כדי הלימודים פרצו המאורעות, אסתר ואלכס השתלבו בפעולות "ההגנה" כתלמידים. עם הקמת מדינת ישראל והקמת צה"ל, התגייסו השניים למשטרה הצבאית ע"מ להקים את יחידת הכלבנים הראשונה בתולדות צה"ל, שם פרצה אהבתם והם החליטו להתחתן.

יחידת הכלבנים של צה"ל הוקמה בחודש מרס 1948, אחרי שנבנה בקריית חיים מחנה צנוע ובו משרד ומספר מכלאות לכלבים. לימים הפך המחנה לבי"ס לנחיית עיוורים. אסתר ואלכס השתלבו במערך ההדרכה של היחידה.

ציפיות הצבא היו מופרזות. הדרישה הייתה לתוצאות מידיות עקב המלחמה שכבר פרצה וזאת חרף העובדה שאילוף כלב מצריך חודשים ארוכים. עיקר הידע באילוף כלבים הגיע מכלבים שאולפו במלחמת העולם השנייה למשימות מורכבות כמו: הצנחת כלבים לצורך סיוע בגילוי מוקשים, איתור נעדרים ותקיפה.

את כל הידע הכלבני הביאו לארץ הזוג, זוג יהודים אוסטרים שהתגוררו בקריית מוצקין, רודולף ופרופסור רודולפינה מנצל. כשנתיים לאחר הקמת היחידה היא התמסדה. בתחילת שנות ה-50' המשיכו אסתר ואלכס ללוות את היחידה בקבע ובמילואים ולאורך השנים, כולל ביחידת "עוקץ", תוך רצון להקנות לחיילים הצעירים ידע והכוונה.

לאחר מלחמת ששת הימים וככל שהתגברו פעולות הטרור, התפתחו יחידות כלבים נוספות: בימ"מ, במשטרה וגם בשב"ס. גם אותם ליוו אסתר ואלכס כהן בהכוונה ובהקניית ידע.

בשנת 1934, כשאביו של אלכסנדר הגיע לכפר-ביאליק, הוא בנה בתחילה מבנה לרפת, מכון חליבה של היום ובצמוד לו מבנה למגורים, שהיה המבנה הראשון האזור שהיה בן שתי קומות.

בשלב ראשון שימש המבנה לאחסון כלי עבודה ומסמרים שהביא עמו מגרמניה וחדר המגורים שימש אותו עד לגמר בניית הבית ועליית המשפחה. אביו של אלכס, שהיה סוחר בגרמניה, השתלב בחיי החקלאות והצליח בין היתר, בעזרת אלכס הנער. תחילה גידלו ברווזים לצורכי ביצים ורבייה וכן ירקות. בעיקר אספרגוס, שהתאים לחול סביב הבית. ענף נוסף היה עזים שנחלבו ע"י כל המשפחה.

בשנת 1951 נמכרו כלי העבודה שהובאו מגרמניה, הרפת התפנתה, נרכשו המבכירות והחל עידן הרפת. במקביל פיתח אלכס את ענף התפוחים שגדל מ-4 דונם ל 13 דונם.

כאשר נרכש "הולדר" הוא עשה מהפכה קטנה בתחום עיבוד הקרקע. קציר המספוא לרפת אפשר את הגדלתה גם בתחום החלב והפיטום. בשנות ה-60 נבנו שני לולים למטילות שקלטו את העופות מלולי העץ הישנים שבהמשך, שימשו אכסניה לניסיונות של אנשי הטכניון, שהקימו לראשונה רפת טפחות + תאי רביצה. הייתה זו מהפכה אמיתית בראשותו של פרופ' ילן, שהפכו את הוצאת הזבל בידיים ופינו אנרגיה להגדלת הרפת ולשיווק ירקות ברחבי הקריות.

טיפוח כלבים גזעיים הוא התחביב שאליו התפנו אסתר ואלכס כאשר הילדים גדלו קצת, בתחילת שנות השישים התפתח בארץ הענף. אסתר נתנה הרצאות בנושא של התנהגות בעלי חיים ועסקה בשיפוט כלבים בתערוכות יופי. אלכס פעל במוסדות התאחדות הכלבים בנושא של אילוף וטיפוח.

ב 1976 יצאה אסתר ללמוד באוניברסיטה פסיכולוגיה חינוכית מבלי לזנוח את העזרה לאלכס ברפת. בשנת 1981 השלימה את התואר השני ומיד התחילה לעבוד בתחנה לייעוץ פסיכולוגי של קריית ביאליק ובקריית אתא.

בשנת 1980 השתחרר הבן, ידיד, משירותו הצבאי והשתלב בעבודות המשק. שנה לאחר מכן הוא הקים מרכז מזון בכפר עם שני שותפים. הרפת גדלה עד 600 אלף ליטר.

בשנת2004 החליטו אסתר ואלכס לעזוב את המשק ולעבור לבית אבות בחיפה וזאת בגיל צעיר יחסית ובתיאום עם חברים נוספים מתקופת השירות הצבאי.