החקלאים ניצחו את המדינה: העליון הורה לגרוע 90 דונם שנועדו להקמת פארק אזורי מתוכנית להקמת 1,000 יח"ד בקרית ביאליק

חקלאי כפר ביאליק, הסמוך לעיר קרית ביאליק, רשמו ניצחון גדול על המדינה, כאשר בית המשפט העליון  קבע בפעם הראשונה,  כי למדינה אין סמכות לקדם הקמת פארק אזורי כחלק מתוכנית לדיור לאומי. כתוצאה מכך, 90 דונם שיועדו להקמת פארק ענק יישארו בידי החקלאים, שיוכלו להמשיך ולעבד אותם במקום שתילקח מהם לצרכי בניית הפארק.

 

מדובר בתוכנית שקידמה הוועדה לדיור לאומי לבניית 948 יחידות דיור בקרית ביאליק, על השטחים החקלאיים של כפר ביאליק. שליש משטח התכנית, כ-90 דונם, ייועדו להקמת פארק אזורי, העתיד לשרת את כלל תושבי הערים הסמוכות ולא רק את דיירי יחידות הדיור שיוקמו במסגרת התוכנית.

 

המועצה האזורית זבולון וחקלאי אגודת כפר ביאליק, באמצעות עורכי הדין אלי וילצ'יק ואופיר כהן ממשרד כהן וילצ'יק ושות', הגישו התנגדות לתוכנית וטענו, כי לאור הוראות החוק המסמיך את הוד"ל לקדם תוכניות להקמה מהירה של יחידות דיור, אין לוועדה סמכות לכלול בתוכנית פארק על-אזורי, שכן פארק כזה אינו משמש את דיירי יחידות הדיור הכלולות בתכנית ואת דיירי הסביבה, אלא את כלל תושבי קרית ביאליק והערים הסמוכות לה.

 

לטענתם, אם התוכנית תתקבל, הם לא יוכלו למשיך ולעבד את אדמותיהם וממילא אין למדינה ולעירייה כל כוונה לפתח את הפארק בשנים הקרובות, ולכן ביטול השטחים החקלאיים ואישורה של התוכנית במתכונת הנוכחית יגרמו לפגיעה קשה ולא הכרחית בחקלאי הכפר, המתפרנסים, מזה דורות, מגידולים חקלאיים.

 

לאחר שההתנגדות נדחתה על ידי הועדה לדיור לאומי, ואף בית המשפט המחוזי בחיפה דחה עתירה שהוגשה – התוכנית אושרה. החקלאים והמועצה האזורית הגישו ערעור לבית המשפט העליון, אשר קיבל את הטענות והפך את פסק הדין. שלושת השופטים, בראשות ראש ההרכב ניל הנדל, קבעו כי "נראה כי ראוי להעדיף את הפרשנות המצמצמת שמציעים המערערים, לפיה אין לכלול בתוכנית את הפארק האזורי, המשתרע על פני שליש משטח התוכנית". שופטי העליון הוסיפו: "המחוקק בחר לשמר את הסייג המאפשר לכלול אך ורק הוראות לגבי שימושים "הנדרשים" ליחידות הדיור, להבדיל מכאלה ה"מיועדים לשמש" את יחידות הדיור... אין לקבל עמדה המאפשרת "לתפוס טרמפ" על גבה של תוכנית לדיור לאומי, ולקדם באמצעותה רכיבים תכנוניים שתכליותיהם והשפעותיהם חורגים באופן מובהק מתחום התוכנית וסביבתה הרלוונטית".

 

"התוצאה היא, כי את תכנון הפארק האזורי יש לקדם במסגרת הליכי התכנון הרגילים, ולא בנתיב המהיר שסלל חוק האצת הבנייה, שהרי הפארק בכל מקרה אינו עתיד לקום בקרוב, חריגת הווד"ל מסמכותה בנוגע לפארק מובילה למסקנה כי ראוי להורות על בטלות חלק זה של התכנית."

 

לדברי עו"ד אלי וילצ'יק, בתוכניות אותן מקדמות הותמ"ל והוד"ל מוסדות התכנון מנצלים את הסמכות שניתנה להם לתכנן יחידות דיור במהירות כדי לבצע תכנון כולל, שלא נועד לטובת יחידות הדיור המתוכננות, לרבות הקמת אזורי תעסוקה עירוניים ופארקים על-אזוריים: "עד לאחרונה היו מספר פסקי דין בבית המשפט המחוזי, שעסקו בסוגיה. למשל פסק הדין של בית המשפט המחוזי בת"א בעניין תוכנית תמ"ל בכפר אזר, שם נקבע כי במסגרת התוכנית שנועדה להקים שכונה חדשה נכללו שטחי ציבור ותעסוקה, אשר נועדו לשרת, לא את השכונה עצמה, אלא את העיר רמת גן כולה. גם בית המשפט המחוזי בחיפה ביטל תוכנית באזור דיר אל אסד, שניצלה את ההזדמנות וחוץ מיחידות דיור גם העתיקה קו חשמל ויצרה אזור תעשיה עירוני חדש.

 

"על פסקי הדין הללו המדינה ערערה או התכוונה לערער לעליון. עכשיו, משהעליון קבע בפעם הראשונה שבתוכניות מסוג זה ניתן לכלול רק שטחים ציבוריים שקשורים לתוכנית והנדרשים לטובת יחידות הדיור המתוכננות בה, ולא פארק על-אזורי שמשרת את כל העיר והערים הסמוכות - עושה רושם שהדבר ישליך גם על תוכניות אחרות בארץ שממתינות לפסקי דין.