מימוש פוטנציאל הבניה במרחב הכפרי
בארי הולצמן בתגובה
לרשימה "דיסונוס בנייטיבי" שפורסמה בעיתון "ידיעות הקיבוץ'"
ועסקה בתוספת אוכלוסיות ליישובים במרחב הכפרי
מאת: בארי הולצמן
1.
ממצאי מחקר חדש של משרד החקלאות (ופיתוח הכפר ?)
לפיו
ניתן לתכנן ולבנות עוד כ 160,000 יחידות דיור ובממוצע כ 190 יחידות דיור בכל אחד מ
835 המושבים, הקיבוצים והישובים הקהילתיים במרחב הכפרי, מרשימים, וכנראה עומדים
במבחן מסכי השרטוט והחישובים המתמטיים אולם במבחן הביצוע, גם אם נפרוס אותם לכמה
שנים, נראה שאין סיכוי גבוה לממשם. תוספת תושבים חדשים לישוב כפרי בכלל ובוודאי
לקיבוץ כרוכה במגבלות ואף חסמים בעיקר שינויים
חריפים במבנה החברתי, ארגוני וכלכלי:
-
כמות המצטרפים המתוכננת עלולה לעלות על כמות
החברים הנוכחית בכמה קיבוצים.
-
בכך צפויה הפרת שווי המשקל הקהילתי והחברתי
ע"י תוספת חברים חדשים אשר עבורם ההצטרפות לקיבוץ נובעת ממערכת שיקולים שונה
מאלו הוותיקים.
-
לתוספת אוכלוסייה בהיקף המדובר נדרשת הכנת תשתיות
הנדסיות (מערכות מים, ביוב, חשמל, תקשורת, דרכים וחניות) נוספות ונרחבות מן
הקיימות. לכך נדרש מימון רב אותו קשה לגייס במערכת הכללים המוכתבת ע"י
רמ"י והאוצר.
-
באופן דומה נדרשת הרחבת מתקנים ומבני הציבור –
חינוך לגיל הרך ובהמשך- למוסדות החינוך היסודי והעל יסודי, מוסדות צריכה, שרותי
תחזוקה למערכות הנדסיות המפורטות לעיל, מתקני בריאות, ספורט וכו'.
יש לציין כי דווקא
במסגרת תוספת המגרשים לבניה למגורים למגזר העירוני כפי שנדחפה במפעל
הותמ"ל בכיכובו של ראש מטה הדיור באופן ברוטלי, הוקצו לישובים העירוניים
סכומים העולים על מיליארד ₪ (!) עבור כ – 15.000 יחידות דיור תחת השם "הסכם
גג". הקצאה זו נעשתה לצורך מימון העלויות המדרשות לביצוע התשתיות ההנדסיות
והציבוריות.
הקצאה כזו אינה
ניתנת ליישובי המרחב הכפרי : לא ע"י משרד
החקלאות, לא ע"י המשרד לפתוח הנגב והגליל וכמובן לא ע"י רמ"י/
האוצר.
ובכלל, מעבר
להצהרות מן הסוג של "מדיניות הממשלה בדבר צמיחה וגידול האוכלוסייה
בפריפריה". גם כאן, הפער בין "אמר" ל"עשה" עומד במרחק של
"ת"ק על ת"ק פרסה". כל בר דעת מבחין כי מערכת הכבישים החדישה,
התאורה לצידה, הזדמנויות התעסוקה והפרנסה, בריאות, תשתיות תקשורת, תרבות וכו'
מתבצעות, אם בכלל, בפיגור של עשרות שנים בפריפריה לעומת המרכז. נתוני ההגירה השלילית
או הצמיחה הדמוגרפית הנמוכה בפריפריה מוכיחים זאת כבר עשרות שנים.
פער כזה לא מוסיף
להיתכנות האמירות על מימוש הפוטנציאל התכנוני לתוספת אוכלוסייה ליישובי הפריפריה
המאפיינים רבים מיישובי המרחב הכפרי.
2.
רמ"י רוצה כסף
גם
בנושא זה, עולות כמה תמיהות:
משהו
לא מסתדר עם מדיניות רמ"י הרוצה לכאורה כסף. הרי החלטות השיוך, החל מ 1996
ועד היום מומשו עד היום בפחות ממחצית
הקיבוצים. רובם באזורי קו עימות ובפריפריה הרחוקה בהם מחירי המגרשים נמוכים
ועליהם חלות הנחות מפליגות. בולט במיוחד חוסר המימוש בקיבוצים הפרוסים באזורי
הביקוש בהם מחירי המגרשים עלו בתלילות (כיום כבר סביב ומעל מיליון ₪ למגרש !) במהלך
עשרים השנים האחרונות. דווקא שם, התקבולים הצפויים למדינה בגין שווק הקרקע ומיסוי
מגוון היו יכולים להסתכם בכמה מיליארדי ₪. והנה, משום מה, "השיוך" תקוע
ואתו - התוספת לאוצר המדינה.
נראה שנדרש הסבר אחר למדיניות והתנהלות רמ"י/האוצר (כיום חד הם). מבלי להיתפש
להגדרות פוגעניות, נראה כי לראשי האוצר ורמ"י יש סיבות שונות ליצירת מצב זה.
לא ניתן להסביר את חוסר הישגיהם במימוש השיוך של בנצי ליברמן, אורי אריאל ואחרים.
אלה המיומנים ומנוסים כל כך ב"חיתוך פינות" ועקיפת חסמים חוקיים ואתיים –עיין
פעילותם ברחבי יהודה ושומרון. להערכתי, יש סיבות עמוקות מאד להתנהלות הנהגת המדינה
בכל הקשור ליישובי המגזר הכפרי. יתכן והן קשורות למצב הפוליטי, להתנהלות מול המגזר
היצרני החקלאי (פערי תיווך, יבוא מתחרה, מגבלות מים וכו') וגם לייצור התעשייתי
המוכוון ברובו ל"אזורי תעסוקה" חיצוניים ולא ל"שטח המחנה". סיבות
אלה הן כנראה הגורמות לכישלונות, לעיכובים ו"להישגים" הצנועים של הנהגות
תנועות ההתיישבות בנושאי הבניה, הקליטה, השיוך וכו'.
תקיפה והתגברות על סיבות אלו, יהיו אשר יהיו, מוצעת על ידי עמותת "אדמתי" בלווי
מידע שנאסף, ניתוח מפוכח והצעות מגובשות.
כיום, מחוסר ברירה, בגין יחסי הכוחות הפוליטיים וחולשה תדמיתית מסורתית
כלפינו בציבור – תקיפה בערוץ המשפטי בעיקר, אך גם במאמץ לחבירה עם גופים פוליטיים
וממלכתיים. פעילות זו מוגבלת ביותר בגין מחסור באמצעים כספיים וחוסר הסכמה מצד
הנהגות התנועה וממסדים כלכליים שלהן. אלו מנהלות מאמצי מו"מ, תחינה, שחיקה,
הקרבה והקצאת כספים ומשאבים ארגוניים, המצטיירים לא פעם כמאמצים פתטיים. ניצול
משאבים הקיימים ב"משביר המרכזי" "ניר שיתופי" ובעתיד
"סמינר הקיבוצים", היה מאפשר את פעילות התקיפה המוצעת.
אולי
מתישהו, מצב זה ישתנה ותינתן הזדמנות לגישה חדשה, אחרת.
* בארי הולצמן
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!